נשימת החיים


ן

מהי נשימה????

המסע הרוחני ביכולתו לגלות לנו פנים חדשות, באמצעותו נוכל לגלות מי אנו בכל פעם, מזווית מעט אחרת. המשמעות נחבאת תמיד בפשטות. נקודת האמת יושבת בנו מימי זריחת הבריאה. היא יושבת שם ורק מחכה לכם שתזהו את הזמנה הכנה. יושבת ומחכה. היא כל כך רוצה לקבל אתכם חזרה הביתה. חזרה לישועתכם הרוחנית הגבוהה ביותר.

אנו כבר יודעים כי איננו המחשבות שלנו. מחשבות טבען להשתנות. מי אנו? המחשבה של היום או של האתמול? אולי אני המחשבה המלווה אותי מאז שהיינו בני ארבע? מכאן, נוכל בקלות להכיר בכך כי איננו יכולים להיות גם הרגשות שלנו, המשתנים חדשות לבקרים.

אז מה כן? נתמקד בתחושת העצמי בתוכנו, תחושת ה-"אני" שתמיד הייתה שם, הדבר הפנימי הזה שלעולם אינו משתנה, שהוא מעבר למחשבות ולרגשות. מהו הדבר שיעזור לנו לתקשר עם האמת הזו, שאינה משתנה, כדי שאוכל לחיות בהרמוניה עם החיים שמשתנים כל הזמן?

כשאנו מוצאים את העוגן שאינו משתנה, השינויים כבר אינם כואבים כל כך. אך גם ה-"אני הנני" שאינו משנה, הינו רק סמל רוחני שניתן להתעורר ממנו. שחרור הוא התעוררות מ-"אני הנני". כשאנו מגיעים אל מעבר ל-"אני" שהוא מודע, ל-"אני" המתבונן, ה-"אני" המבחין ורואה.....אז אנו מגלים כי החלק שאינו משתנה אינו מודעות. מודעות היא רק מלכודת נוספת.

ככל שאנו עולים גבוה יותר באבולוציה, אנו הופכים להיות נחמדים, נדיבים ואדיבים יותר. הביטו על אלו בעלי האגו הרוחני הנרחב. הם יודעים לדבר ולשחק היטב, אך אינם באינטגרציה המדגימה את החוכמה העילאית שלהם. כי למי יש זמן להיות נחמד כשהוא מנסה כל הזמן להיות מודע למודעות?

כשהאגו אחראי על המציאות שלנו, עלינו לשאול – מה זה? מיהו השואל? מיהו המודע לזה ששואל? צחקו על כל מה ששרדתם בחיים ולא על אף אחד אחר. כולנו מגיעים לנקודה בה אנו צוחקים על עצמינו. כמה דברים מונעים מאיתנו את היכולת לראות משהו כל כך פשוט ונבון? יש בנו משהו שאינו משתנה, שלא ניתן להפריע את מנוחתו. הדבר הזה, הוא הדוגמה החיה המושלמת של מציאות משוחררת מתעלה.

כשמתחילים להבחין בזה, מבינים כי יש שם משהו שכבר עושה את כל הדברים שאנו לא יכולים לעשות באופן אישי. ויתרה מכך, הוא עושה זאת באופן מושלם בעצמו. יש בנו את הדוגמה החיה הגבוהה ביותר של מציאות מתעלה. אם תרצו, יש לנו "מרכבה". ישנו דבר בתוכנו המברך כל דבר בקיום שעולה ומופיע ומוגשם בחיינו. זהו גם החלק שמוכן לאמר שלום, להשיל את עצמו מן הגוף כשמגיע הזמן ללכת. זו אינה תודעה, כי תודעה נובעת מהדבר הזה. זו גם אינה מודעות. כי מודעות היא רק העדשה שהדבר הזה מביט דרכה. אז מה זה הדבר הזה?

זהו הדבר הראשון המתרחש בלידה והדבר האחרון הקורה בחוויית המוות. אם תחברו את המילה לידה ומוות יחד, תקבלו מילה חדשה הנקראת – נשימה.

Birth + Death = Breath

הנשימה שלכם היא הדוגמה החיה של המופלאות המתעלה והערה לחלוטין שבכם. בכל שאיפה – הנשימה מקבלת את כל מה שעולה, ובכל נשיפה – היא נפרדת מכל מה שנועד ללכת הלאה. הנשימה היא הלימוד העמוק ביותר בקיום. אהבה היא התדר הגבוה מכל והנשימה היא התלמידה החכמה ביותר בשושלת האהבה האינסופית.

ישנה אמת שאין מתחתיה דבר מוסתר. ישנה אמת הכוללת הכל. את "הנכון", וגם את ה-"לא נכון" ההופך כל אמת לפנטסיה. ישנה אמת ואין דבר מלבדה. אפילו המילה אמת ממלאה את פינו בנשימה. אמת היא הצליל של הנשימה. המציאות דרכה מנסה האלוקי לתפוס את תשומת לבכם.

ומה אם אתם הנשימה ולא אף דבר אחד נוסף? ומה עם הגוף שלכם הוא ההגשמה של הנשימה הזו? ומה אם כל העולם הוא רק הגשמה של הנשימה והמוח הוא הדמיון שלה? ומה אם כל הספירות של המציאות נפגשות ועובדות יחד, רק כדי לאפשר לנשימה לחוות את עצמה?

ייתכן ואנו הנשימה החווה את עצמה בדרך בדרכים רבות. נשימה המקשטת את עצמה רק כדי להעניק לנו מחזורי חיים של התנסויות. ומה אם רק לרגע אחד, הדבר היחידי שאתם יודעים אודות עצמכם, הוא "רק" מה שאתם יכולים לחוש בתוך המרווח הנוצר בנשימה אחת בודדת?

החלל שבין הנשימה לנשיפה הוא כל מה שאתם מסוגלים להכיל במילא. תמצאו את כל ההוכחות הנדרשות לכם, בנשימה בודדת אחת. את הנשימה לא ניתן להפסיק ולכן גם לא ניתן להפריע לה. היא אלמותית, ואינה נפסקת גם כשאנו עוברים מגוף פיזי לגוף אור. כשאנו עוברים הלאה, גוף האור שלנו ממשיך את הנשימה במימד אחר. הנשמה שלנו לעולם אינה מפסיקה לנשום. היא רק ממשיכה במסעה ועוברת לרמה אחרת של הרפתקה. אפילו המוות לא מפסיק את הנשימה. מוות הוא רק השלב הבא בהתפתחותה.

דעו את עצמכם, כנשימה. נשמו פנימה והחוצה. ראו כיצד אין בכוחו של המיינד להפריע, הרי הוא רק הדמיון המשתמש בנשימה והופך אותה למגרש המשחקים הפרטי שלו. הגוף שלנו נוצר כדי לתת לנשימה התנסות של חיים. העולם שאנו רואים הינו רק סביבת המסע הרגעית בעודכם נושמים פנימה והחוצה.

אז מהי ההגדרה של יום טוב? אם דבר אינו מפסיק או מפריע לנשימה שלכם, זהו יום טוב. כל כך הרבה דברים קרו ועוד יקרו. הרגשנו מה שהרגשנו ונמשיך להרגיש. אז אנו נושמים פנימה והחוצה וממשיכים הלאה. הפכו את הנשימה לחבר הנשמתי הטוב ביותר שלכם. קחו אותה לכל מקום אליו תלכו.

תבניות הנשימה

כאשר האינטגרציה מופרת ונוצר חוסר איזון, ייתכן והחוכמה שאספתם היא בתדר אחד מסוים, ועומק הנשימה שלכם נמצא במקום הרבה יותר רדוד ובפוזיציה שטחית. נשימות רדודות הממלאות טיפ טיפה את הריאות....הן המדד למסע שלנו לאיזון, המחזיר אותנו לעומק הנשימה המתאימה לכל החוכמה שכבר אספנו בדרך. איננו נדרשים לחשוב לעומק, מה שעושה את כל ההבדל הוא אם אנו נושמים לעומק. כולנו מנסים לשנות את מחשבותינו ומילותינו, לשמור על טוהרן, אך אין זה משנה כלל. איננו יכולים לשנות את מחשבותינו, אך אם נשנה את הנשימה שלנו, הן ישתנו מעצמן. חשיבה שטחית היא סימן לנשימה שטחית. תגובות רגשיות שטחיות, כאלו הגורמות לנו להתחרט על מה שעשינו, הן תוצאה של נשימה שטחית. גם התנהגויות שונות תלויות בעומקה של נשימתנו.

כולנו מבקשים להדגים כבוד ואתיקה גבוהים, להראות את כל מה שאנו יודעים כדי להתגלם לכדי התודעה הנעלה ביותר שלנו ושל מעשינו. הדרך להגיע לשם היא העמקת הנשימה. כך כל פעילות הופכת להיות הזדמנות לסנכרון עם היופי האינסופי של התנועה והדיבור, של ההקשבה והבחירה.

האם ידעתם כי הנאה או סבל בכל רגע נתון אינם קשורים לתוצאה כזו או אחרת או להתייחסות של אחרים כלפיכם? הכל הוא תוצאה של האופן בו אתם נושמים באותו הרגע. וכאן נכנסת גם האהבה לעצמנו. כשאנו אוהבים את ליבנו שלנו, התמימות שבנו מחלימה ומתחילה להרגיש בטוחה. הלב נפתח, הנשימה מואטת, המיינד נרגע, ושדה האנרגיה נפתח ונפרש לרגלינו כמרבד. כך חוזרים הביתה. חוזרים אל הנשימה. הנשימה היא הממלכה הבלתי מעורערת שלנו.

כמה פעמים אמרו ולימדו אתכם בחיים להיכנס פנימה? להביט פנימה במקום החוצה? הרי כולנו יודעים כי הכל מתחיל שם בפנים. ואתם עוצמים את עיניכם ומרגישים מטופשים וכבר מגיע השיפוט הפנימי המורכב גם ממה שאחרים חושבים עליכם. "להיכנס פנימה" משמעותו לגרום לעצמכם לחזור אל הנשימה שלכם. זו הנמצאת אתכם כל העת. אינכם צריכים לעשות דבר. רק היו הנשימה. אל תתבוננו בה. היו אחד איתה. היא תמיד אתכם ובאמצעותה אתם משוחררים וחופשיים כבר כעת.

זו ההכרה הגבוהה ביותר ב- "אמת". הנשימה היא התיאור החי, הדוגמה המושלמת של מציאות משתנה שכבר מברכת כל דבר הנקרה בדרכה, לא ניתן להפסיקה לצמיתות אף פעם. גם כשדברים נראים מאיימים והחרב כבר מתנופפת מעל הצוואר, הנשימה נוכחת במלואה. היא נוכחת ומתעלה בו זמנית בתוכנו. רק בזכותה אנו הופכים להיות נוכחים ומתעלים גם כן. לו רק יכולנו לחקות את האיכויות שהנשימה שלנו כבר מדגימה, בכל סיטואציה, גם בדרמות והטרגדיות הצבעוניות ביותר. או אז אולי היינו זוכרים להודות מראש על הנשימה הבאה, זו המרחשת מעצמה.

כשאנו מנסים להיות עובדי האור והמורים "הרוחניים" המושלמים ביותר, הנשימה רק נכנסת פנימה ויוצאת החוצה, וממתינה בסבלנות שניווכח בכל שהוא כבר כך. ולא משנה מה אנו חושבים או רואים, הנשימה היא זו שחושבת, חשוב שנבין שהנשימה היא זו שמדברת. זה לא משנה מה אנו מרגישים, רק הנשימה מרגישה את כל זה. ולא משנה מה נעשה, מלבד שנבין כי רק הנשימה היא העושה את כל זה. לא משנה אפילו מה אנו בוחרים, כי זו הנשימה שבוחרת. וכן, זה גם לא חשוב כיצד אנו מתעוררים. זו הנשימה שמתעוררת, ולא משנה כיצד אנו חיים, כי זו הנשימה שחיה. היא חיה בתוכנו. היא כוח החיים.

זכרו, כי הנשימה הבאה שלכם טומנת בחובה את כל התשובות. היקום מדבר אליכם בשפת הנשימה ואומר לכם כי הנשימה היא התשובה. המילים שלנו זקוקות לנשימה בכדי להישמע. השאלות יוצרות קול שהוא כידוע, תבנית נשימתית. התשובה לתבנית המתגלה הזו היא הנשימה הבאה שכבר מגיעה. הנשימה היא קולו האוהב של השקט. האהבה שאינה תלויה בדבר. נשימת בראשית.

(המשך יבוא)


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb