כיצד נרפא את הילד שבתוכנו


מאנגלית – רחלי גנון

בכל אחד מאתנו ישנו ילד צעיר וסובל. כולנו חווינו זמנים של קושי כילדים ורבים מאתנו אף חוו טראומה. כדי להגן ולהתגונן נגד סבל עתידי, אנו נוטים לעיתים קרובות לשכוח את הזמנים הכואבים הללו. בכל פעם שאנו באים במגע עם חווית סבל, אנו מאמינים כי איננו יכולים לשאת זאת, ואנו דוחפים את זיכרונותינו ורגשותינו עמוק פנימה בתוך התודעה שלנו. יכול לקרות מצב בו לא העזנו לפגוש את הילד הזה במשך עשורים בשנים.

אך עצם העובדה שהתעלמנו מהילד הפנימי, אינה מעידה על כך שהוא או היא אינם שם בפנים. הילד הפצוע תמיד שם, מנסה לתפוס את תשומת ליבנו. הילד אומר, "אני כאן. אני כאן. אינך יכול להתעלם ממני. אינך יכול לברוח ממני". אנו רוצים לסיים את הסבל שלנו על ידי כך שנשלח את הילד למקום עמוק בתוכנו, כדי שיישאר רחוק ככל שניתן. אך בריחה אינה מחסלת את הסבל שלנו; היא רק מאריכה אותו.

הילד הפצוע מבקש תשומת לב ואהבה, ואנו פועלים ההיפך. אנו בורחים כי אנו פוחדים מסבל. מחסום הכאב והצער בתוכנו מרגיש כאילו הוא יותר ממה שאנו יכולים לשאת. גם כשיש לנו זמן, איננו חוזרים הביתה לעצמנו. אנו מנסים לבדר את עצמנו תמידית, באמצעות הטלוויזיה או סרטים, או מפגשים, או שאנו משתמשים באלכוהול או סמים. כי אנו פשוט איננו רוצים לחוות את כל הסבל הזה מחדש.

אך הילד הפגוע נמצא בכל תא בגופנו. אין אף לא תא אחד בגופנו שהילד הפגוע אינו נמצא בו. איננו צריכה ללכת רחוק אל העבר כדי למצוא את הילד הזה. עלנו רק להביט עמוק ולהתחבר אליו. הסבל של הילד הפגוע מונח בתוכנו, ממש כעת, ברגע הזה.

לכל אחד מאתנו יש ילד בתוכו, שזקוק להכרה, לחיבוק ולאהבה. אך ממש כפי שהסבל נוכח בכל תא בגופנו, כך גם הזרעים של ההבנה המתעוררת והאושר שניתנו לנו מהעתיקים. עלינו רק להשתמש בהם. יש נורה בתוכנו, של ערנות מודעת, היכולה להפוך לאור בכל זמן. השמן של הנורה הוא הנשימה שלנו, הצעדים שאנו נוקטים והחיוך שלנו המלא בשלווה. עלינו להדליק את המנורה הזו כדי שתאיר ותפזר את החושך. התרגול שלנו הוא להדליק את הנורה.

הקשבה

כשאנו מדברים על הקשבה מתוך חמלה, אנו בדרך כלל חושבים על הקשבה למישהו אחר. על עלינו גם להקשיב לילד הפצוע שבתוכנו. לעיתים הוא זקוק לכל תשומת ליבנו. הילד הקטן הזה יכול להופיע מעומקי התודעה שלכם ולבקש את תשומת לבכם.

אם אתם בהקשבה, תוכלו לשמוע את קולו/קולה קוראים לעזרה. באותו הרגע, במקום לשים לב למה שנמצא מולכם, חזרו אחורה וחבקו ברוך את הילד הנפלא הזה. אתם יכולים לדבר אליו ישירות בשפה של אהבה ולאמר לו: " בעבר, השארתי אותך לבד. הלכתי ממך. אני מאד מצטער. אני עומד לחבק אותך ". ואתם גם יכולים לאמר: "יקירי, אני כאן בעבורך. אני אטפל בך היטב. אני יודע שאתה סובל כל כך. הייתי כל כך עסוק. הזנחתי אותך, וכעת למדתי דרך לחזור חזרה אליך". לעיתים, במידת הצורך, עליכם לבכות יחד עם הילד הזה.

"בנשימה פנימה, אני חוזרת חזרה על הילדה הפגועה שבי. בנשימה החוצה, אני מטפלת היטב בילדה הפגועה שבי".

אם תמצאו את הדרך כיצד להקדיש לה/לו תשומת לב בכל יום, במשך 5 או 10 דקות, ריפוי יתרחש. כשאתם מטפסים על הר יפה, הזמינו את הילד שבפנים לטפס אתכם. כשאתם נהנים משקיעה, הזמינו אותו/אותה ליהנות אתכם. אם תנהגו כך במשך כמה שבועות או כמה חודשים, הילד הפגוע שבכם יחווה ריפוי.

הילדים הפנימיים של אבות אבותינו

עם מעט תרגול, נוכל לראות שהילד הפגוע שלנו אינו רק אנחנו. הילד מייצג כמה דורות. ייתכן והאמא שלנו סבלה במהלך חייה. ייתכן וגם אבינו סבל. אולי הורינו לא היו מסוגלים לטפל בילד הפנימי שלהם בעצמם. כך, כשאנו מחבקים את הילד שבתונו, אנו מחבקים גם את כל הילדים הפגועים של הדורות הקודמים. התרגול אינו לעצמנו בלבד, אלא עבור אינספור דורות אבות-אבותינו העתיקים. לעיתים קרובות הילד הפצוע שבנו מייצג מספר דורות שהיו כאן לפנינו. קודמינו לא ידעו כיצד לטפל בילד הפנימי, אז הם העבירו את ילדם הפצוע אלינו. מטרת התרגול שלנו היא לסיים את המחזוריות הזאת. אם נצליח לרפא את הילד בתוכנו, לא נשחרר רק את עצמנו, אלא גם נעזור לשחרר את כל מי שפגע והתעלל בנו. הרי גם המתעלל עשוי היה להיות קורבן להתעללות. ישנם אנשים שתרגלו עבודה עם הילד הפנימי במשך זמן רב, וכך הורידו את רמת הסבל וחוו טרנספורמציה. וגם מערכות היחסים שלהם עם המשפחה והחברים הפכו לקלים יותר.

חשיבותם של חמלה והבנה

אנו סובלים כי חמלה והבנה לא נגעו בנו. כשאנו מחוללים אנרגיות של הבנה וחמלה לילדנו הפצוע, נסבול הרבה פחות. כשהבנה וחמלה הופכים להיות אפשריים, אנו יכולים לאפשר לאנשים לאהוב אותנו. ייתכן וקודם לכם היינו חשדניים מול הכל ומול כולם. חמלה עוזרת לנו להתייחס לאחרים ולשמר תקשורת איתם.

האנשים שסביבנו, משפחה וחברים, ייתכן וגם להם יש ילד פצוע קשה מאד בתוכם. כשנצליח לעזור לעצמנו, נוכל גם לעזור להם. כשאנו מרפאים את עצמנו, מערכות היחסים שלנו עם אחרים הופכת קלה יותר, כי יש יותר שלווה ואהבה בתוכנו.

תודעת המוח המודע

אנרגיית המלאות הזו תזהה ותרפא את הילד שבתוכנו. אך כיצד מחוללים אנרגיה שכזו?

אנו יכולים לחלק את התודעה לשני חלקים. חלק אחד הוא תודעת המודע והחלק האחר הוא תודעה מאוחסנת. התודעה האקטיבית והפאסיבית. פסיכולוגיה מערבית קוראת לזה – המוח המודע. עלינו לנסות לחבר את המודעות הפעילה בכל הפעילויות שלנו ולהיות נוכחים באמת בכל מה שאנו עושים. להיות במודעות כשאנו שותים את התה שלנו או נוהגים בעיר. כשאנו הולכים, אנו מבקשים להיות מודעים לצעדים שלנו. כשאנו נושמים, אנו מודעים לכך שאנו נושמים. וכך התודעה הופכת להיות מודעות באופן פעיל ונוכח בכל פעילות שלנו.

תודעה מאוחסנת

גם היא נקראת תודעת שורש והיא נמצאת בבסיס התודעה שלנו. בפסיכולוגיה המערבית, היא נקראת – התת-מודע. זהו המקום בו כל חוויות העבר שלנו מאוחסנות. לתת-מודע יש קיבולת ללמוד ולעבד אינפורמציה. תודעה היא כמו בית שהמרתף שלו הוא התודעה המאוחסנת והסלון הוא התודעה המודעת. צורות מנטאליות כגון כעס, צער, או שמחה, נחים להם בתת-מודע בצורה של זרעים. יש בנו זרע של כעס, זרע של ייאוש, זרע של אפליה, זרע של פחד, זרעו של מודעות מלאה, של חמלה, זרע של הבנה וכן הלאה. התת-מודע שלנו הוא סך כל הזרעים האלה והוא גם הקרקע המשמרת ומאכלסת את הזרעים. הזרעים נשארים שם, עד שאנו שומעים, רואים, קוראים או חושבים על משהו שנוגע בזרע וגורם לנו להרגיש את הכעס, השמחה או העצב. זהו כבר זרע הנובט ומוגשם ברמת התודעה, בתוך הסלון שלנו. כעת איננו יכולים יותר לקרוא לו זרע, אלא תצורה מנטאלית מגובשת.

הזרעים שבמוחנו

בכל פעם שזרע, לדוגמא, זרע של כעס עולה מהמרתף לסלון שלו ומוגשם בצורה מנטאלית, הדבר הראשון שאנו יכולים לעשות הוא לגעת בזרע המודעות ולהזמין אותו לעלות גם כן. התרגול שלנו מקורו בתובנה שבמצב שאינו דואלי – הכעס אינו אויב. גם שלווה וגם כעס הם חלק מאתנו. מודעות נמצאת שם לא כדי להדחיק או להילחם בכעס, אלא כדי להכיר בו ולדאוג לו. היא כמו אח גדול הדואג לצעיר ממנו. כך שאנרגיית הכעס מזוהה ומחובקת בעדינות על ידי אנרגיית המודעות הערה.

בכל פעם שאנו זקוקים לאנרגיית הערות שלנו, אנו רק נוגעים בזרע הזה באמצעות נשימה מודעת, או הליכה מודעת, או חיוך וכך האנרגיה כבר מוכנה לעשות את העבודה. להכיר, לחבק ובהמשך להביט עמוק פנימה ולשנות ולהשתנות. בתוך הזרע של התודעה המודעת נמצא הזרע של התמצית. באמצעות שני האנרגיות האלה, אנו יכולים לשחרר את עצמנו מסבל, עינוי ומכאוב.

גם התודעה המלאה היא זרע. וכמו כעס, היא יכולה לצמוח אם רק תטפחו אותה.

לאכלס את הסלון

מחסומי הכאב, הצער, הכעס והייאוש שלנו רוצים תמיד להגיע לתודעה המודעת שלנו. הם רוצים להיכנס לסלון, כי הם כבר גדלו מאד וזקוקים לתשומת ליבנו. הם מבקשים להתגלות אך אנו לא מעוניינים באורחים האלו המגיעים ללא הזמנה, כי כואב לנו להביט בהם. אז אנו מנסים לחסום להם את הדרך. אנו רוצים שהם יישארו ישנים שינה עמוקה למטה במרתף. איננו רוצים להתמודד איתם. כך שההרגל שלנו הוא למלא את הסלון באורחים אחרים. בכל פעם שיש לנו עשר דקות זמן פנוי, אנו עושים הכל כדי שהסלון שלנו יאוכלס. אנו מתקשרים לחבר, אנו קוראים ספר, או מדליקים את הטלוויזיה, או יוצאים לנהיגה. אנו מקווים שאם הסלון יהיה מאוכלס בדברים אחרים, הצורות המנטאליות הלא נעימות האחרות לא יעלו.

אך כל הצורות המנטאליות מבקשות לנוע במחזוריות. אם אנו לא מאפשרים להם לעלות, זה יוצר תנועה מחזורית בעייתית בנפש ובנשמה שלנו, ואפילו יוצר מחלה נפשית ודיכאון אשר מתחיל לאכלס את הגוף והנפש שלנו. לעיתים, כשיש לנו כאב ראש, אנו לוקחים אספירין, אך כאב הראש שלנו לא נעלם. לעיתים סוג כזה של כאב ראש יכול להיות סימפטום למחלה נפשית. אולי יש לנו אלרגיות. אנו חושבים שזו בעיה פיזית, אך גם אלרגיות יכולים להוות סימפטום למחלה מנטאלית. רופאים מציעים לנו לקחת תרופות, אך אלו רק ימשיכו להדחיק את התצורות הפנימיות שלנו, ולהגביר את המחלה שלנו.

שחרור חסימות

אם נלמד לא לפחד מהקשרים של הסבל שלנו, נוכל לאט להתחיל לאפשר להם להסתובב ולעלות עד הסלון שלנו. אנו מתחילים ללמוד כיצד לחבק אותם ולשנות אותם באמצעות התודעה המודעת. כשאנו מנטרלים את המחסום בין המרתף והסלון, בלוקים של כאב יעלו ונצטרך לסבול מעט. הילד הפנימי שלנו אוגר בתוכו הרבה מאד פחד וכעס שנצברו ואוחסנו במשך זמן כה רב במרתף. אין דרך לעקוף או להתעלם מזה. זכרו, כי גם כאבי ראש הם סימפטום לתצורה מנטאלית שלא הכרנו בקיומה.

השלב הראשון – להכיר בילד הפנימי שלנו

הפעולה הראשונה של מודעות היא להכיר ולהפסיק להילחם. אנו יכולים להפסיק בכל רגע ולהפוך להיות מודעים לילד שבתוכנו. כשאנו מכירים בילד הפגוע בפעם הראשונה, כל שעלינו לעשות הוא להיות מודעים אליו או אליה ולאמר לו/לה שלום. זה הכל. אולי הילדה הזו היא עצובה. אם נשים לב לזה, נוכל רק לנשום ולאמר לעצמנו: "אני נושמת פנימה, אני יודעת כי עצב הוגשם בתוכי. הלו, עצב שלי. אני נושמת החוצה, ומבטיחה שאטפל בך היטב".

שלב שני – לחבק את הילד הפנימי

ברגע שהכרנו בקיומו של הילד הפנימי, הפעולה הבאה היא לחבק אותו או אותה. זהו תרגול נעים. במקום להילחם ברגשות שלנו, אנו מטפלים היטב בעצמנו. המודעות מביאה איתה בן-ברית – ריכוז והתמקדות. ברגעים הראשונים של ההכרה והחיבוק של הילד הפנימי ברוך, רק עצם הפעולה הזו מביאה איתה הקלה. הרגשות הקשים עדיין יהיו שם, אך כבר לא נסבול מהם כל כך יותר.

השלב השלישי – לרכך ולשחרר את הילד הפנימי

אחרי ההכרה והחיבוק, הפעילות המודעת הבאה היא לכרך ולשחרר את הרגשות הקשים שלנו. רק על ידי אחיזתנו העדינה בילד הפנימי, אנו מרככים את רגשותינו הקשים ויכולים להתחיל להרגיש בנוח. כשאנו מחבקים את רגשותינו החזקים ביותר במודעות וריכוז ובהירות, נוכל להיות מסוגלים לראות את השורשים של התצורות המנטאליות האלה ולדעת מהיכן מגיע הסבל שלנו. כשאנו רואים את השורשים של הדברים, הסבל שלנו מוקטן והמודעת המחבקת המכירה בו, מביאה להקלה.

כל עוד תודעתנו ערה, ואנו משמרים אותה בחיים, הריכוז והבהירות יהיו גם שם. ואם נדע כיצד לשמר את הקוהרנטיות, התובנות לא יבוששו לבוא. אנרגיה זו מאפשרת לנו להביט עמוק ולהתחבר לתובנה שאנו זקוקים לה כדי לעבור טרנספורמציה אם זה אפשרי.

המאמר הינו אנקדוטות מתוך "ריפוי הילד הפנימי" שפורסם בשנת 2010, באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, על ידי Nhat Hanh

ובנימה אישית,

אני זוכרת את הפעם הראשונה בה שמעתי את הילדה הפנימית שבתוכי. זה קרה באמצע מדיטציה, במסגרת קורס רייקי, לפני יותר משלושים שנה. מתוך השקט שמעתי את קולה ואת אנחתה. היא הייתה מכונסת, כעוסה, מרוחקת, סגורה. בשלב הזה כבר נבטו בי כל זרעי הדיכאון, היגון והכעס והשתלטו על כל חלקה טובה בחיי....בעודם מאכלסים את כל חדרי ליבי.

וכשהאור נדלק בתוכי....ראיתי את מצוקתה, ביקשתי להגיע אליה....זה לקח זמן. בפעמים הראשונות ראיתי רק את הגב שלה. ועם הזמן הצלחתי לחבק אותה. ובזכותה, גיליתי את כל החלקים הנחבאים שבתוכי, גן שלם של ילדים.....ולא כולם היו שלי. חלקם היו מאומצים....ילדים שקיבלתי בירושה מכל השושלת הביולוגית שלי, כנשמה עתיקה.

רק לימים הבנתי את תפקידי כמטפלת אנרגטית בהתמרת הרגשות האלה מכל מחזורי החיים מאז בריאת העולם ועד היום, בכל הביטויים והמימדים. אלוהים העניק לי את ההתנסות הזו שהפכה לכלי ריפוי מרכזי באמצעותו אני מחברת אדם לעצמו.

הילדה שבי כבר חופשיה. אני כבר זוכרת להזמין אותה לבוא איתי לכל מקום אליו אני הולכת. והיא מצטרפת בשמחה. היא באה לצחוק איתי, לשחק איתי, לשיר איתי, להתרגש איתי. וככל שעברו השנים, צמחה וגדלה לתפארת, והפכה להיות בת-לוויה ומורה גדולה בחיי.

התום הנפלא הזה שבליבי, זרע המקור הטהור, הוא הנשימה המודעת שלי. אתם מכירים אותה - נשימת בראשית. הנשמה הטהורה שלי. והיא העניקה לי השנה מתנה מופלאה היישר מן ההשראה.

ספרי החדש "נסיכת הצללים", הוא ספר לכל הילדים. קטנים כגדולים. והוא מתאר בצורה תמה וזכה את המסע המופלא שלי הביתה עד אלי, עד אליה.

הנה טעימה מהספר –

פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בְּלֵיל קַיִץ חַם. הִיא הָיְתָה יָפָה כִּצְבָעָיו שֶׁל הַלַּיְלָה.

כְּשֶׁסַּקְרָנוּתִי הִתְגַּבְּרָה עַל הַפַּחַד, שָׁאַלְתִּי, בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת – מָה יֵשׁ לָהּ שָׁם בִּפְנִים?

הִיא הִבִּיטָה בִּי וְהִזְמִינָה אוֹתִי אֵלֶיהָ. הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּתוֹכָהּ וְהִקְשַׁבְתִּי לִנְהִיַּת נִשְׁמָתָהּ.

"גַּעְגּוּעִים בִּי רַבִּים," הִיא פָּתְחָה וְאָמְרָה, "לַבַּיִת, לַמֶּרְחָבִים, לְחַיִּים מְלֵאִים בְּצֶבַע. הַאִם תַּסְכִּימִי לַעֲזֹר לִי לִבְקֹעַ אֶת תִּקְרַת הַזְּכוּכִית? אֲנִי רוֹצָה לְהִתְמַזֵּג אִתָּךְ. לְהִתְמוֹסֵס לִרְסִיסִים בְּאַלְפֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּלִבֵּךְ, לָעַד."

וְעוֹד אָמְרָה לִי נְסִיכַת הַצְּלָלִים, "עָלַיִךְ לְהָאִיר עָלַי בְּפָנָס כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִרְאוֹת עַד כַּמָּה אֲנִי יָפָה… הַאִם תָּעֵזִּי לְהָרִים אֶת הַמָּסָךְ? לְהָסִיט מִמֶּנִּי אֶת הַגְּלִימָה?"

זֹאת וְעוֹד סִפְּרָה לִי, כִּי מֻפְלָא הוּא הַהִפּוּךְ, כְּמוֹ קְלִידִים בַּפְּסַנְתֵּר בְּשָׁחֹר וּבְלָבָן, הַחַיִּים לָהֶם בְּהַרְמוֹנְיָה וְהָרֶוַח בֵּינֵיהֶם מֻדְגָּשׁ בְּמֵלוֹדְיָה עִלָּאִית שֶׁל אַלְפֵי שִׁירִים וְסִפּוּרִים; כְּמוֹ הֶחָלָל שֶׁבֵּין הַמְּאוֹרוֹת, הַמָּלֵא בִּצְלָלִים; כְּמוֹ שֶׁבָּאוֹר לֹא רוֹאִים כְּלָל כּוֹכָבִים.

על המחברת –

רחלי גנון היא אם, מדיום ולוחמת אור ההולכת בדרך הרוח. לפני שנים רבות חוותה הארה פתאומית שהעירה את תודעתה וכיוונה אותה אל יעודה כנשמה בשירות המחוברת להשראה.

רחלי היא הילרית מוסמכת, קוראת אינטואיטיבית ומדריכה רוחנית המלווה תהליכי צמיחה, מודעות ושינוי.

לינק לרכישה –

http://indiebook.co.il/shop/%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D/

Wellness

Consciousness

Science

Earth

Peace

Water


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb