המדע מוכיח כי דולפינים מתקשרים בהולוגרפיה


תרגום ועריכה – רחלי גנון

אז האם אנו יכולים להתחיל לדבר לדולפינים?

מדענים מסוגלים כעת להתחיל לפענח כיצד דולפינים מעבירים אינפורמציה של תקשורת בינם לבין עצמם ואז משתמשים באינפורמציה הזו כדי להתחיל בשיחה.

לאחרונה מדענים חוו פריצת דרך משמעותית בנושא התקשורת עם הזנים הללו. מחקרים באנגליה ובארה"ב הוכיחו שקולות הנקישה שהדולפינים משתמשים בהם להתמצאות במרחב באמצעות תהודה, הם בעצם תבניות של תמונות הולוגרפיות שניתן ליצור אותן מחדש. המדענים סוברים כי הן עשויות להיות בסיס לשפתם של הדולפינים.

(הולוגרפיה - טכניקה תלת ממדית המשמשת גם לאחסון מידע בצורה אופטית)

בטכנולוגיית חוד החנית כגון סימסקופ וטכניקת דפוס בתלת-מימד, המדענים מאמינים כי הם מסוגלים לראות בפעם הראשונה את מה שהדולפינים רואים. לתגלית המופלאה הזו יש השלכות מרגשות עבור העתיד, כי היא השלב הראשון בפוטנציאל התקשורת עם הדולפינים בשפתם שלהם.

תקשורת הדולפינים

דולפינים מתקשרים בדרכים שונות ומגוונות, בדיוק כמונו. הם משתמשים בשפת גוף ובמגע כדי להביע חיבה וגם אגרסיה. הם אפילו ידועים בכך שהם אוחזים בסנפיריהם, ממש כפי שאנו אוחזים ידיים. לדולפינים אין מיתרי קול. במקום זאת, יש להם מערכת מורכבת, הכולל מבנה הדומה לבלון במצח הנקרא – מלון.

הדולפינים ידועים בכך שהם משלבים סנפירים ממש כפי שאנו אוחזים ידיים.

יש להם שני סטים של שפתיים ליד חור הנשימה הכחול, וזה ממש כמו אוויר שנלחץ דרך פיית בלון, כדי ליצור קולות. אוויר זה ממוחזר דרך המערכת וכך הדולפין יכול להישאר מתחת למים במשך זמן ממושך בעודו בתקשורת או כשהוא מתמצא במרחב באמצעות התהודה שנוצרת. דרך השפתיים הללו, דולפינים יכולים לשרוק וגם ליצור קולות נקישה או התפרצות של נקישות שלעיתים מגיעות בקצב גבוה במיוחד.

תמונה – דולפינים אוחזים ידיים כדי לתקשר חיבה, ממש כמו בני-אנוש.

פענוח קוד הדולפין

בתחילת המחקר אודות הדולפינים, מדענים גילו כי לכל דולפין יש שריקה אישית משלו אשר משמשת עבורו לזיהוי עצמי וגם כדי שדולפינים אחרים יוכלו לקרוא לו חזרה באמצעותה. כאשר דולפין נמצא במצוקה, הוא שולח סידרה שלמה של קולות ושריקות, כאילו הוא קורא לעזרה מחבריו. קולות הנקישה התגלו כדרך ליצירת תהודה, והשימוש בקולות הוא כדי ליצור תמונות מנטאליות של הסביבה, בה הדולפינים משתמשים בדיוק מרבי בעודם מתרכזים בדג אחד מתוך להקה, למשל, וכך הם יכולים לעקוב אחר הטרף החמקמק הזה.

חלק מהמדענים מאמינים כי הדולפינים יכולים להשתמש בנקישות שלהם כדי להעביר אינפורמציה לדולפינים אחרים בסביבתם. התפרצות של נקישות או קצב מהיר של מקבץ נקישות, יש בהן משמעויות נוספות, מעבר לזיהוי של אובייקטים. המחקרים יוצאים מנקודת הנחה כי אלו צורות של תקשורת שדולפינים משתמשים כשהם משחקים או כדי להביע תוקפנות. אימהות נצפו כשהן ממקדות את אנרגיית הנקישה המתפרצת מול גור דולפין שאינו מתנהג כראוי, לדוגמה.

גילויים כגון אלו עוררו עניין רב בצורת התקשורת של הדולפינים והעלו שאלות אודות היכולות הקוגניטיביות שלהם. בתחילה, מדענים ומאלפי חיות היו מעוניינים רק במה שהם יכולים ללמד את הדולפינים. זו הייתה עבודת אילוף. אך כיום ישנו עניין רב במה שהם יכולים ללמד אותנו. במיוחד לאחר פריצת הדרך הזו המתחילה להוכיח כי ההשערות של החוקרים עשויות להיות נכונות.

אינטליגנציה מולדת

חלוץ המחקר, ג'ון לילי, היה נוירו-פיזיולוג במוסד ארצי לבריאות הנפש בארה"ב. בשנות החמישים, הוא היה הראשון להציע כי לדולפינים יש שפה משלהם. ספריו, "אדם ודולפין", "הרפתקאות בחזית המדע" ו-"מוח הדולפין – אינטליגנציה שאינה אנושית", העלו את המודעות אודות האינטליגנציה המתוחכמת העומדת לרשותם של הדולפינים.

ג'ון לילי פתח מתקן למחקר הנושא בניסיון ללמד דולפין בשם פיטר לדבר אנגלית, ואפילו בהצלחה מסוימת. אך בשנות ה-60 מחקריו הפכו להיות יותר ויותר שנויים במחלוקת, לאור העובדה שהיה מזריק לדולפינים סם אל-אס-די. כך שהממצאים התייבשו ולמחקר כולו יצא שם רע.

ואז, בשנות ה-70, פסיכולוג מאוניברסיטה בהוואי בשם לואיס הרמן, הצית מחדש את העניין המדעי והתחיל בניסויים משלו, כשלימד דולפינים שפה וגידל אותם כילדיו. ועדיין, למרות שעברה חצי מאה של מחקר מאז החלוצים בנושא, אף אחד לא היה מסוגל להוכיח בוודאות כיצד בנויות היחידות הבסיסיות הקוליות של הדולפין, וממה הן מורכבות. זה מה שהופך את הממצאים האחרונים אודות התמונות המנטאליות ההולוגרפיות הנוצרות על ידי תהודה, לפריצת דרך מרגשת במיוחד.

להתחיל בשיחה

עד לאחרונה, לא הייתה כל הוכחה כי דולפין מסוגל לשדר משהו כמו תמונה לדולפינים אחרים דרך תהודה. אף על פי כן, בתחילת השנה חוקרים בארה"ב ואנגליה הגיעו לתגלית המשמעותית הזו בעזרת פיסת טכנולוגיה חדשה, סינמסקופ, המתרגמת את קולות הטפיחות של הדולפין לתמונה הולוגרפית שהאדם ניסה להצניע. והתוצאות משמחות מאד. כי זו הפעם הראשונה שאנו יכולים לתפוס כיצד הדולפין רואה אותנו בדמותנו, כבני-אדם.

בעבר השתמשו באובייקטים כגון צלב או כדי פרחים שהיו מוצלחים במידה מסוימת, את התמונה של אדם הבהירה את העובדה כי טפיחות הדולפין מתרגמות בבואה מנטאלית שגם בני-אנוש יכולים להבדיל ביניהן. לזה יש השלכות עצומות ואנשים כבר למדים כיצד לתקשר עם הדולפינים ולהבדיל בין סוגי האינפורמציה השונים שהם מעבירם בינם לבין עצמם, כדי להתחיל תקשורת.

הניסוי ההולוגרפי

עבור הניסוי החדשני הזה, אדם חגור בחגורת משקולת נכנס מתחת למים, ודולפין מאומן השתמש בסדרת טפיחות כדי לזהות את האדם באמצעות תהודה. ההד של סיגנל הדולפין הוקלט באמצעות ציוד אודיו בעל מפרט גבוה, וההקלטות נשלחו למכשיר הסינמסקופ במעבדה באנגליה. ושם, חוקר אקוסטי בשם ג'ון ריד, תמלל את דוגמת הקול על ידי הטבעתו לתוך זיכרון מים. התמונה ההולוגרפית שהופיעה הייתה תמונת מראה מדויקת של האדם שצלל, עם כל הפרטים שכללו גם את חגורת המשקולת.

זו הייתה הדגמה כי ביכולתו של הסינמסקופ לתפוס את התמונה שהדולפין ראה, זה גם הציע את הרעיון כי דולפינים יכולים גם לראות אפיונים שעל פני השטח, כגון חגורת המשקולת. הספקולציה הרווחת כעת היא כי דולפינים עשויים לעסוק בציור סונארי כדרך של שפה, שפה של תמונה שהם חולקים ביניהם. ובעוד זה מוכח כאמת, עתיד מרגש מונח לפנינו בכל מה שקשור לתקשורת עם היונקים מהזן הזה.

ישנה סברה כי דולפינים משתמשים באינפורמציה ערוכה כדי לתפוס את העולם בדומה לדרך בה בני-אנוש משתמשים בראייה שלהם. למרות שייתכן ויש להם אפילו רמה תפיסתית גבוהה יותר, מאחר ומרכזי השמע של המוחות שלהם מפותחים ביותר, ובהם עצבי שמע המכילים סיבים רבים ממש כמו העצבים האופטיים של האנוש.

הדבר המרגש ביותר שהמדענים גילו הוא כי הסבירות כי תמונות הקול האלו חולקים הדולפינים עם דולפינים אחרים כחלק מהתקשורת שלהם.נראה כי דולפינים משלבים אינפורמציה מהחושים שלהם כדי ליצור אינטרפרטציה שלמה ומורכבת של סביבתם. העובדה המרגשת ביותר בעיני המדענים היא הסבירות שתמונות הקול האלו משותפות לדולפינים אחרים כחלק מהתקשורת שלהם. המחקר מגלה כיצד דולפינים רואים באמצעות קול ומתקשרים אחד עם השני.

שליחת תמונה ויזואלית

חלק מבני-האדם העיוורים מסוגלים אף הם להשתמש בתהודה כדי לזהות את סביבתם. הם עוברים בבטחה בסביבה שאינה מוכרת להם, על ידי שימוש בקולות של נקישות ובהקשבה להד החוזר מהאובייקטים שהם פוגשים בדרכם. מחקרים שנעשו על אנשים שאינם רואים, מראים שהתוכן הוויזואלי שלהם מופעל אף הוא בעודם יוצרים תהודה דרך סביבתם. וזה מראה כי החלקים במוח ששמורים בדרך כלל לראיה, יכולים להיות מופעלים על ידי אופנים חישתיים אחרים.

בשל הדמיון בין מוחותיהם של האדם והדולפין, זה מרמז על כך כי דולפינים עשויים גם ליצור תמונות חזותיות דרך תהודה, ואשר אותם הם יכולים לתקשר הלאה לדולפינים אחרים. הצלחת הניסוי המתרגם הד חוזר של טפיחות לתמונות הולוגרפיות של אדם, הופכת את הספקולציה הזו למציאות. וזה מה שריגש את המדענים ואת כל אוהבי הדולפינים. העובדה כי האנושות מתקרבת צעד נוסף אחד ביכולתה לתקשר עם חברינו השובבים והשמחים שחיים באוקיינוסים.

ובנימה אישית,

לפני שלוש שנים, במקסיקו, במסגרת מקהלת הטונים, הייתה לי הזכות לפגוש יצור נפלא שכזה מקרוב. (הטונים מדמים את שירתם המופלאה של כל סוגי הליוויתנים). קראו לו קווינטוס וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. בכל פעם שאני מבקשת להיזכר באושר ובשמחה עילאיים, אני חוזרת אל הרגע המיוחד הזה, בו נגעתי בפעם הראשונה בעורו החלק ממשי (דולפין מחליף את עורו כל 6 שעות).

הדריכו אותנו כיצד לתקשר עמו, להתיידד, לאפשר לו להתרגל אלינו, לאחוז בסנפירו, לנשק אותו. ביקשתי ממנו סליחה בליבי, על השירות שהוא עושה לבני-אדם, ונשקתי לו ברפרוף, מפאת הבושה ויראת-הכבוד, אך הוא לא וויתר לי, ומיד קפץ ונישק אותי בחוזקה על הלחי. בשלב מאוחר יותר, כשכבר שחינו יחד, הדולפין ואני, הוא שיחק והשתולל איתי ופרם בסנפירו את הקשר בבגד הים שלי. הזכיר לי טבעה של השתובבות.

צחוק ואושר הציפו אותי, בעוצמות שלא חוויתי מימיי. באותו הרגע נפתחו בארות השמחה שבליבי ולא נסגרו יותר אף פעם. המפתח נותר אי-שם בקרקעית הים. וכך במקהלת החמלה, הציפה אהבה חומלת את כל התאים בגופי, וכל מה שרציתי הוא רק להישאר שם, או לפחות לקחת אותו איתי. לעולם אזכור את האירוע המכונן הזה ואת המתנה המיוחדת שנתנה לי הרוח בדמותו. הזכרות חיה בעולם הים. אני צוחקת ומצחיקה אחרים עד היום בזכותו.

כל הזכויות שמורות לדולפינים


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb