רגעים של תבוסה מתוקה


רגעים של תבוסה מתוקה

רגעים של תבוסה מתוקה / רחלי גנון

כשהחיים מביסים אותך בצורה מרה במיוחד, מגיע השכול. הוא פרטי רוב ימי השנה ואז מגיע היום הזה, בו כל העולם משתתף אתך באבלך. הזיכרון מתעורר לחיים מחדש, הפצע נפער שוב ועמו גלי האהבה והגעגוע לאלו שאהבנו ואיבדנו, משהו מהם נותר עמנו לתמיד ומשהו מאיתנו מת יחד אתם. הפכנו להיות אנשים שונים בזכותם, טובים גם אם חצויים אף יותר בלכתם, מבכים את החלק שאבד ומתקשים לאהוב את עצמינו בלעדיו.

אנו מגיעים לעולם הזה אשכולות של משפחות, נשמות שגורלן וייעודן שזור יחד בסיפור חיים אחד המשפיע על כל חלקיו. אשכול הנשמות הזה מכיל את אלו שאנו אוהבים הכי הרבה בעולם, שלאבד אותם משמעו גם החורבן הגדול ביותר עבורנו. זו המערכת הנדיבה שאנו נולדים לתוכה, המאפשרת לנו לפגוש את עצמינו במקומות העמוקים ביותר שקיימים.

השכול תפס אותי בפעם הראשונה בגיל 16, עם הרצח הנתעב של דודתי האהובה ובעלה בהתקפת מחבלים בקריית שמונה. היא הייתה בהריון בחודש שביעי במותה והותירה אותי חסרת חיות בלכתה. אהבתי אותה אהבה שלמה, עד כי השיח אודותיה כאב מכדי שנוכל להמשיך לדבר ולהזכיר אותה. הגעגוע רק מתחזק עם השנים. געגוע למה שהיה יכול להיות.... לזיכרון מתוק, ההכרה בגלגול החיים המפואר של נשמה מלאכית החוזרת לבורא בשלב מוקדם כחלק מסיפור שנכתב מראש.....

מעולם לא נתתי לחיים להביס אותי ויחד עם זאת, הובסתי בכל פעם מחדש. כשמושא אהבתי נפל בקרב, כשמשפחתי התפרקה, כשאיבדתי את בריאותי וכל רכושי, ושכלתי את חבריי, וכילדתי ילד מת וגם כשאיבדתי את סבי וסבתי ואת אבי היקר לי מכל, התאכזבתי, כאבתי, נפגעתי, נזרקתי, שפטו אותי, התעלמו ממני, הכל נלקח ממני, את כל התנסויות החיים עברתי, ממש כמותכם. רק בפרספקטיבה של זמן הבנתי מה רוצים לאמר לי חיי, מהיכן נובע המאבק הפנימי הזה. באותו רגע מכונן שמשהו עמוק בתוכי לחש לי להסכים לדעת תבוסה, להבין כי שם אני אחת עם אלוהים.

כך הוא המסע הרוחני שלי, בו החיים הולכים בדרכי רק לעיתים רחוקות. מסע המוגדר בכל פעם מחדש על ידי העומק המתגלה בתוכי בכל פעם שהחיים מביסים אותי. זהו מסע מופלא ביותר של אבולוציה, והדברים הם כפי שהם בכדי לעזור לנו לפתח מערכת יחסים עמוקה יותר עם עצמינו.

התגלמות של רוח בפעולה היא לראות את החיים דרך העיניים של האהבה. לאפשר לנו להירגע לתוך ההוויה של עצמינו ולהיכנע לה. להישאר לבד עם הדברים שאיננו יכולים להילחם בהם או לשנות אותם או להתגבר עליהם, או להתעלם מהם. העולם מלמד אותנו להמשיך לנצח כדי להתרחק כמה שיותר רחוק מההפסד הבלתי נמנע, אך תהליך כזה מרחיק אותנו כמה שיותר רחוק מעצמינו.

כי מבחינה רוחנית, המתנות הגדולות ובעלות הערך הגדול ביותר שאי פעם נזכה בהם, מגיעות לרוב כתוצאה מתבוסה אישית. מתוך התבוסה, הלב שלנו נפתח לאמת גבוהה יותר המביאה חיבור עמוק יותר עם עצמינו. ממנה מתאפשרת שמחה, ולכן היא תבוסה מתוקה. וגם אני, לא הייתי יכולה להפוך להיות מי שאני, ולגלם בתוכי את כל האור הזה מבלי להיות מובסת, ברמה העמוקה ביותר, בהרבה יותר מהרבה מאד מקרים. כי לפני שאנו מקבלים את ההזדמנות לחיות בממדים ובקווי הזמן הגבוהים יותר, עלינו לעבור חניכה למערכת יחסים עם ליבנו, שנסדק ונפתח בכל פעם קצת יותר, עם כל תבוסה מתוקה שמגיעה.

תבוסה היא הזרז שלוקח אותנו עמוק יותר למקום המאפשר לנו לחיות בשלום עם הכאב והפגיעות. כי מבלי הכאב, היינו פשוט שוכחים שיש לנו לב. כאב מסב את תשומת לבנו אליו. החדשות הטובות הן כי אנו אחד מהדורות האחרונים שמגשימים כאב כדרך להכרה-עצמית עמוקה. בסופו של תהליך החיים הזה, במוקדם או במאוחר, לא נחווה יותר כאב ולא נוכל להכאיב לאחרים.

ומה אם ארשה לעצמי לשבת ולהיות מובסת לחלוטין? כל ההגנות יורדות ופתאום אין משהו לעשות, או מקום ללכת אליו, או מישהו להיות, אני מאפשרת לעולם לפסוח עלי ומאפשרת לאבולוציה הגבוהה יותר לנובע מתוכי. אני מחבקת את התסכול שמבקש את אהבתי ומספרת לו על התכנית האוניברסלית שאין לה שום קשר לתכניות האישיות שלנו. אנו יכולים רק לאהוב את עצמינו ברגע של תבוסה מתוקה. כמו בשדה הקרב, זה שמובס הוא גם זה שמפסיק להיענש. הוא נותר שם לבד לאסוף את השברים ולהיות עם עצמו. ברגע של הפסד, ברמה העמוקה והרוחנית יותר, המפסיד יוצא מהרגע הזה של הישרדות מפותח ומודע יותר מאי-פעם. הוא קם מן האפר והופך להיות עוף החול. ספינקס.

זהו מסע של אמונה המרוכזת בלב. כולנו מרגישים את ההתרוקנות בעקבות התבוסה העוברת דרך האבל על האהובים שלנו. אני מתגעגעת לאלו שהלכו לעולמם והצער מביס אותי. אינני מנסה יותר להתגבר עליו. אני אומרת ומזמינה אתכם לאמר איתי: "כן, אני מתגעגעת לאהובים שלי. אינני יודעת כיצד לאהוב את עצמי מבלי הנוכחות שלהם. אני מאפשרת לכאב הזה להביס אותי ולפני שאלמד לאהוב את החלק שנמצא בכאב, או לחלק שמתגעגע לאלו שאינם כאן יותר בממד הזה, לפני שאוכל לאהוב את כל מה שעולה, אני מרשה לעצמי להיות מובסת".

תבוסה היא המקום התודעתי העוצמתי ביותר. פשוט לאפשר למה שאינכם יכולים לשלוט בו, להביס אתכם אחת ולתמיד, בכדי שתוכלו להכיר את עצמכם ברמה עמוקה, בכדי שתוכלו לשבת עם הדברים שאינכם מביטים לכיוונם, לאפשר להם להיכנס לחלל של התבוסה המתוקה ביותר, בו כל הדברים נמצאים רק כדי להיות אהובים על ידכם. להפסיק להילחם בדברים הנלחמים בי זהו החסד שבכניעה.

זהו מסע אישי ומפעים, של כל מה שנשבר ונפתח בי, כל מה שהבריק את לבי לזרוח ולהקרין כך. אני מוקירה את המיטב מכל תבוסה, לא הייתי משנה דבר בחיי. רק הכרת תודה על רגעים יקרים של בחירה, להאט ולקבל את כל מה שבא. התבוסה היא הכלי שלוקח אותנו עמוק בתודעה והופך אותנו לבני אדם היכולים לחיות את חלומותינו הגדולים ביותר. אינני יכולה לנצח. חיי הם תולדה של תבוסה מתוקה. כי מעז יצא מתוק.

האהבה תמיד נוכחת לפגוש אותנו בתנאיה, להפוך אותנו לכנים יותר, אמיצים יותר בעודנו מביטים עמוק על חיינו. היכנעו לאהבה אחת ולתמיד. אם החיים לא היו מביסים אותי כל כך הרבה פעמים, לא הייתי מכירה את השמחה בלהיות נשמה כללית שהתעוררה לטבעה האמיתי, בשירות האהבה. עם תום הקרב, אנו נחים בתוך הלא-נודע, של מה שעכשיו, של מה שהיה. זו האפשרות היחידה.

כי זה נכון. במותם – ציוו לנו את החיים. יהיה זכרם ברוך.

(כל הזכויות שמורות)


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb