קריון הכירו את הטבח


,קריון מסאן רפאל - הכירו את הטבח

האהבה שהגיעה מהצד השני של הווילון, הפמליה שבאה להיות איתנו, לחבק אותנו, בחמלה ללא תנאי, באהבה ללא תנאי לבני האדם. אפשרו לעצמכם להרגיש את מקלחת האהבה הזו, כמה עמוק היא נוגעת ומה משמעותה. עמוקה כמו אהבת אם לילדיה, בחמלה ללא גבולות. הפמליה אינה לינארית. אין לה אפילו תודעה כפי שיש לכם. חשבו עליה כעל אנרגיה. כזו היא רב-הממדיות. מורכבת עבורכם. עבורנו זו המציאות. כשאנו מזמינים פנימה את הפמליה, אנו בעצם נותנים אישור למפגש אנרגטי נדיב וחומל לכל אחד הנמצא כאן ולכל מי ששומע.

כשאתם יושבים מולי זו כוונה לעבוד על עצמכם, כוונה לדעת יותר, כוונה להיות סובלניים. לכולכם יש אותם צרכים, רצונות, מאוויים, רק הדרכים שלכם שונות. והפמליה מכירה את כולן. היא מגיעה מהמקור המרכזי ולוחצת יד לעם ולעצמי הגבוה שלכם. התכנית עוצבה לעורר דברים בתוככם שישאלו שאלות בנוגע למציאות. כמו גם להציג דברים מורכבים שאינכם מבינים, או שלא חשבתם עליהם קודם. האם זה אפשרי שיש יותר?

מה שקשה לנו, האנרגיות שמעבר לווילון – הוא אתם. נולדתם לאנרגיה ישנה וממנה אתם באים. ועתה עם האנרגיה החדשה והחוקים החדשים והנורמאלי החדש, עלינו לעבור כיול מחדש. המיינד לוקח רעיונות, מנכס אותם והם הופכים להיות המציאות שלו. אתם שוקלים את כל החדש הזה מול הישן שנאמר על ידי אנשים שאתם סומכים עליהם. ועדיין שיניתם את הפלנטה בצורה עצומה כל כך עד כי אפילו העתיד עבר תזוזה...מטרת הפלנטה ומקומה בגלקסיה – הוזזו אף הן. כל הפוטנציאלים של כל מה שמגיע עבורכם ועבור הפלנטה הבאה של בחירה חופשית, שודרגו. יום אחד זו תהיה המטלה שלכם. להזריע אחרים ב-די אן איי שלכם.

הנה רעיון שהוא מטפורה. אנשים אוהבים לאכול. זה תענוג שיש לכולכם ואתם זקוקים לו. עוצבתם בדרך הזו. כמה כיף לשבת עם אחרים ולחלוק ארוחה טובה. בתהליך הארוחה ובנושא אוכל באופן כללי, אתם בוודאי יודעים כי יש טבחים מופלאים וכאלה שפחות....וכשאתם הולכים למקום מסוים ומגלים ארוחה שהיא פשוט נפלאה וכל נגיסה בה הוא מופלא ובדיוק לטעמכם, אתם זוכרים זאת. שימו את עצמכם שם רק לרגע, עם החברים שלכם, אנשים שאתם מכירים, כאלה שלא, כולכם מסביב לשולחן המייצג אתכם כאן, בחדר הזה. הגישו לכולכם ארוחה נפלאה. ישנן רמות שונות של הנאה אך באופן כללי כולכם נהנים. חלקכם מתלהבים, רוצים להכיר את הטבח, אתם פשוט אוהבים את זה. ואז אתם מחליטים לעשות סיבוב מסביב לשולחן בכדי לגלות מה כל אחד חושב על האוכל שהוא אכל. זה הוא שלב לא קל בו אתם מקבלים את התובנות ומה כל אחד מצא כמעדן או שלא, איך היה המרקם, הטעם, האם זו הייתה חוויה.....ואז מגיעים לאינטלקטואל. והוא נשאל: "האם נהנית מהארוחה?" והוא עונה: "או...אחת הטובות, אך לא נהניתי ממנה כל כך". והוא נשאל: "למה לא נהנית?" ותשובתו לא מאחרת לבוא: "כי היא התיישבה לי על בלוטות הטעם וגרמה לי לתהות...מה היה המרשם המדויק. אני מתוסכל וזה מפריע להנאה שלי מהארוחה הזו, כי אינני יודע מה יש בתוכה. אינני יודע כיצד בישלו אותה, כמה זמן השרו אותה במרינדה, אינני יודע דבר אודות הטבח. אז הנה אני. מתוסכל. לא, לא נהניתי".

האם עלי להמשיך עם המטפורה הזו? אני מבקש שתשבו כאן ותיהנו מהכלים של העידן החדש. ישנה מערכת המשנעת אליכם אינטואיציה. האם אתם באמת צריכים לפתור את זה? ישנה מערכת המביאה לכם רעיונות חדשים בנוגע למי אתם ומה אתם יכולים לעשות. היא משנה את כל הביולוגיה שלכם. האם אתם מתכוונים לשבת ולנתח את זה אינטלקטואלית? האם אתם באמת חייבים לראות את המרכיבים בכדי לראות את האור? כל אחד מכם, ברמה כזו או אחרת עונה – כן לשאלה הזו. מסביב לשולחן מגלים כי זו תכונה משותפת. גם אלו שאהבו את הארוחה, רוצים להכיר את הטבח. הם רוצים לראות את הפרצוף, לדעת את המתכון...גם אלו שנהנו מאד. אך אז...יש תמיד אחד שמחייך חיוך רחב ואומר: "לא אכפת לי, לא מעניין אותי להכיר את הטבח, אני רק רוצה יותר ממטעמיו".

היום אני (קריון) מזמין אתכם להיות האדם הזה. יקירים, אינכם חייבים לדעת. אני מבטיח כי בסופו של דבר, דברים יתחילו להתיישר ויהפכו לוגיים מבחינה רוחנית. האם חוויתם סיטואציה בחייכם בה לא היה לכם מושג מה ולמה, הייתם עצובים ומתוסכלים, הזמן עבר, דברים קרו ואתם מביטים אחורה ואומרים: "הו...כעת אני מבין". אתם מביטים במלאכת הסינכרוניות, המושכת ודוחפת אתכם מבלי ידיעתכם לאחר שביקשתם ואפשרתם זאת. היא לוקחת אתכם למקום של נדיבות שלא ציפיתם לו. ואז אתם מביטים אחורה ואומרים: " לעולם לא הייתי יכול לתכנן את זה". הרי אם היינו אומרים לכם מההתחלה מה הן התכניות, לא הייתם עושים זאת.

אז שבו כאן בידיעה כי אהבת האלוהי יודעת את שמכם, וכי אתם מסוגלים לעבוד דרך פזלים מבלי לדעת את המרשם והתכנים. חלקכם בנויים לשאול את השאלות הללו. היו סובלניים מבלי לקבל תשובה, עם ההבטחה כי יום אחד תבינו טוב יותר ותיהנו מהלוגיקה של זה. אך לעת עתה, זה בסדר לא לדעת.

אל תתנו למוח האינטלקטואלי שלכם לקלקל את מה שמגיע. אל תתנו לאינסטינקט ההישרדות שבכם בעל הגישה והצורך לדעת, להשתתף באחת התזוזות האנרגטיות הגדולה ביותר באנושות, בה הנשמה העתיקה מובילה את הדרך.

זה המסר. הזרעים נשתלו עבורכם להשתנות, זה הכול האקאשה. באר של ניסיון, ידע וחוכמה מחכה להיות מובא קדימה ולהישתל בחייכם היום. מה תעשו עם זה? לכו עם זה. בזמן הזה בהיסטוריה, אתם במקום הנכון, בזמן הנכון, עובדים עם הפזלים שנועדתם לעבוד איתם. אתם מכיילים מחדש את חייכם. אני קריון, מאוהב באנושות. וכך הוא הדבר.

Translation - Racheli Ganon - Master-Healer of Divine Source

ובנימה אישית, באחד מתקשוריו תאר קריון את כל האנושות כמרכיבים בסלט. והיו עם עגבניות ומלפפונים

והיו שם המון מרכיבים, ואז ספר לנו קריון כי אנחנו המלח, התבלין שמוסיף המון ונשמר לסוף. כך הנשמות העתיקות המנוסות מוסיפות לסלט הבריאה את מגען האישי. אז נזכרתי בסיפור המופלא הזה ובאהבתי הגדולה לאבי המנוח.

סיפור אגדה על מלך ומלח

במדינה רחוקה חי מלך אחד עם שלוש בנותיו ואשתו המלכה. חי באושר ועושר וכל נתיני הממלכה אהבו אותו והוא כמובן החזיר להם אהבה. אך כמובן שהוא יותר מכל את משפחתו אשר פינק אותם רבות והרעיף עליהם מתנות רבות ועוד דברים רבים אחרים. באחד הימים כאשר הסבו בני המשפחה המלכותית לאכול את ארוחת הצהרים נחה דעתו של המלך והוא חשב בליבו שכדאי לבדוק עד כמה בנותיו האהובות אוהבות אותו באמת?

ואכן הוא שאל את הבת הבכורה באמת כמה היא אוהבת אותו והיא ענתה שאין ולא תהיה כגודל האהבה אליו, לא בממלכה שלו ולא בשום ממלכה אחרת. שמח המלך בליבו ואמר: זאת באמת בת אוהבת שהיה כדאי להשקיע בה. לאחר מכן שאל את הבת השניה את אותה השאלה והיא השיבה לו: כי אם יניחו את כל משקלות העולם על כף המאזניים לא יוכלו להוריד את הכף הנושאת את אהבתה אליו. שמח גם על כך המלך ומיד פנה אל הבת השלישית ושאל אותה: ואת ילדתי הקטנה שמעת את אחיותיך כמה הן אוהבות אותי ואת מה תהיה תשובתך לשאלה זהה? חשבה, חשבה הבת וענתה: אני אוהב אותך כמו "המלח". המלך בשומעו זאת כעס מאוד ורגז, מה זה? מה? שאת אוהבת אותי כמו המלח? והיא השיבה בחיוב.

המלך קם מכיסאו והורה מיד לסלק את הנסיכה מהארמון ושמלתה בלבד על גופה. ולא הועילו תחנוני המלכה ואחיותיה הנסיכות והיא סולקה מהארמון . עברו ימים, חודשים ושנים. הנסיכה שהתחילה לנוע בארצות נכר הגיעה יום אחד לממלכה שלא הכירה ולמראה יופייה הרב והחן הרב שהיא השרתה, סופר למלך של אותה ממלכה עליה והוא הזמינה לארמון על מנת להתרשם ממנה, כאשר בליבו המחשבה כי זאת הכלה שחיפש לבנו יורשו מזה זמן רב. ואכן היא שבתה את ליבו, הן ביופייה והן בהתבטאותה, והן בנימוסיה. ומיד שאל אותה באם תהיה מוכנה להינשא לבנו יורש העצר. כמובן שהיא השיבה בחיוב והמלך הורה על מסיבת אירוסין גדולה שבה הוא הזמין את כל המלכים מסביב לממלכתו ואשר ביניהם היה גם המלך שהוא אביה של הנסיכה, אשר כמובן לא ידע שמדובר בבתו.

וביום הגדול הוא הופיע עם פמלייתו וכל אנשי ביתו למסיבה. ובראות הנסיכה את אביה וקרוביה היא הורתה לטבחים שעמלו על הכנת הכיבודים והארוחות כי למלך הנ"ל שהוא אביה יוגשו כל המאכלים ללא מלח ולו גם טיפה של מלח. וכך אכן היה. כל התבשילים והכיבודים שהוגשו לאותו מלך היו ללא טיפת מלח. המסובים החלו להתכבד לשתות ולאכול. וכאשר הוא טעם מהמנה הראשונה, כרכם את פניו ולא המשיך לטעום כי זה היה ללא מלח,הוגשה מנה שנייה וכך הלאה ובכל פעם שניסה לטעום נפלו פניו והרחיק את הצלחת מלפניו ונשאר רעב ומעונה עד שהמלך שהזמינו התערב ושאל אותו מדוע אינו אוכל כשאר המוזמנים כי זה מעליב אותו מאוד. השיב לו המלך אבי הנסיכה: איך אפשר לאכול או לטעום מהאוכל שאין בו טיפת מלח שזה הדבר היקר בעולם ואין שני לו ?

כאן התערבה הנסיכה שהיא בתו של המלך ואמרה לו: אז איך זה שגירשת אותי מביתך רק כי אמרתי שאני אוהבת אותך כמו המלח והנה אתה בעצמך אומר כי המלח הוא הדבר היקר בעולם? כאן המלך נפל לרגלי בתו ביקש את סליחתה וכמובן החזיר לה את כל זכויותיה בממלכתו.

וגם אני, אוהבת אתכם כמו מלח. שבת שלום.


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb