רגעים של חסד – Adayashanti


ב-20 השנים בהם אני מורה רוחני, שמתי לב שבליבת כל הדברים, כולם מחפשים משהו מאד דומה. בכולנו יש ערגה המחברת אותנו אחד לשני. כולנו מחפשים משמעות גדולה יותר ורצון עז להתחבר לכל החיים, לאותו רגש טהור של ויטליות וחיות. ובמקביל, כולנו נתקלים באתגרים גדולים המלמדים אותנו את משמעות הקיום, בזמן הזה, בחיים האלה, על הפלנטה הזו.

זהו אתגר גדול להישאר מחוברים לתחושת המשמעות והחיות, בעולם שכמעט תמיד מושך את תשומת-לבנו בדרך מנטרלת, בה אנו מתבקשים להשתתף בהרבה דברים יחד, כמעט באותו הזמן. והטכנולוגיה שלנו, כל דרכי התקשורת בהם אנו יכולים להתחבר ועדיין לא מרגישים מחוברים באמת. לפחות לא בדרך הגורמת לנו להגיש חיות אמיתית בעודנו בחיים.

ולזה כמובן מתווספים אתגרי החיים של הזמן הספציפי הזה, אתגרי האקולוגיה, עידן האלימות האנושית וחוסר ההבנה, כשהאמונות שלנו ממשיכות להפריד בינינו. דברים המעלים תחושות של חוסר טעם, חוסר משמעות שמזדחלים פנימה כשאנו מאבדים את החיבור למה שבאמת מחבר אותנו ומספק תחושה של משמעות עמוקה ושל שייכות בחיים.

נראה לי כי מה שכולנו מחפשים, כל אחד בדרכו ובשפתו, מהבאר הייחודי של חייו, הוא רגעים של חסד. אנו מרגישים בחיבור העמוק באותם רגעים. ישנם רגעי חסד מופלאים. רגעים גדולים היכולים להוות סוג של התעוררות רוחנית לחיבור המולד שלנו, לאלוהות הטבועה בנו. ישנם גם רגעים קטנים של חסד. רגעים אינטימיים שאם לא נשים לב אליהם, לא נוכל אפילו להבחין בהם. ובעולם בו תשומת לבנו נמשכת לכל כך הרבה כיוונים, זה מאד קל לעבור דרך החיים ולשכוח עד כמה זה חשוב לשים לב. עד כמה חשובה התחייבות מכל הלב לערנות בחיינו שלנו, כי זה הדבר המחבר אותנו בכל פעם מחדש לחיים מלאי תחושת משמעות, מטרה ויעוד.

וזו לא בהכרח משמעות שקל לנו להגדירה ולספר למישהו אודותיה ולאמר – "זו מטרת הקיום שלי". אלא הגדרה שהיא הרבה פחות מגבילה, כגון פעילות ספציפית או תפקיד ספציפי שאנו מגלמים בחיים אשר מתחתיה קיימת תחושה עמוקה ומשמעותית של חיבור המהווה תזכורת עבורנו ואנו מרגישים שלהיות בחיים כרגע, זהו בעצם אירוע קדוש. הידיעה כי אנו קיימים בתוך חיים שתחושת הקדושה בהם עצומה עד כדי כך שאנו יכולים לחצות את כל קווי הזמן ולגעת בנצח. תחושה זו מאירה על הרגעים הרגילים בחיינו ועל כל האתגרים הגלובליים העצומים שאנו מתמודדים עמם כעת.

החיים, בדרכם שלהם, דורשים מאיתנו שנשים לב באמת, לא רק בצורה אינדיבידואלית אלא גם לעסוק ולהשתלב בחיים בדרך קולקטיבית כפי שלא עשינו בעבר. כי מה שנדרש, מתחיל להתעורר. אנו, כצורת-חיים אינדיבידואלית וקולקטיבית, יכולים לצעוד קדימה בצורה מעשית באתגר הזה הנקרא חיים ולפגוש את כל האתגרים בדרך אותנטית, כשאנו מחוברים לחלוטין.

כשאנו מנותקים, ניתן להוציא אותנו מהאיזון הפנימי שלנו בקלות. ואז אתגרי החיים מעלים מתוכנו את ההרגשה כאילו לחיים אין משמעות. אנו מתחילים לחוש בלבול, כעס על כל הדברים שמתרחשים והמרירות מוצאת את דרכה לתוך חיינו. כל הסימפטומים הללו היא דרכם של החיים עצמם המבקשים להזכיר לנו כי הפסקנו לשים לב, כי הפסקנו להיפתח לחסד. רגעי החסד שחווינו בחיינו תמיד הגיעו בהפתעה, כשלא ציפינו להם כלל. אלו הם רגעי הזכרות. כאילו החיים צועדים קדימה ומזכירים לכם כיצד החיים יכולים להיות באמת. אמתיים, מלאי חיות ומאד משמעותיים כשאנו מעניקים להם תשומת לב אמיתית.

החיים מביאים זאת ברגעים של דממה ושקט. כשמתעוררים מוקדם בבוקר, לפני כולם, רק הדרך בה השמש זורחת באופק, מתחילה להזכיר לכם את יופיו של הקיום, בעודה חותכת דרך כל מורכבויות החיים ואנו חשים שליבנו מתחיל להיפתח ומוחנו מתחיל להתרחב מעט, רק מהמפגש שלנו עם משהו פשוט כמו זריחה של יום חדש. וישנם רגעים רבים כאלו היכולים להתרחש בחיינו כשאנו שמים לב. שימת-לב היא אומנות החיים ההופכת את חיינו לבעלי משמעות משמעותית ביותר עבורנו. זו מערכת יחסים בה אנו אומרים – כן , לעיתים תכופות, לכל מה שהרגע מביא לנו. ולפגוש את החיים בדרך הזו, של "כן" שאינו משתמע לשני פנים, גם כשקשה, הנכונות לנטות קדימה לכיוון החיים במקום לקחת צעד אחורה מכל האתגרים. לעיתים אנו נהדפים אחורה, כי החיים נראים כל כך תובעניים.

כמה קל לכל אחד מאיתנו להרגיש כי חיינו הם רק שלנו. שהתפקיד שאנו מגלמים אינו כל כך חשוב, ואז המגע שלנו עם עצמנו מתחיל להתרופף, כמו גם הויטליות והחיות שבתוכנו. וזו כמובן דרכם הייחודית של החיים להזכיר לנו על עלינו לשים-לב מחדש לתוך הרגע, לתוך החיים. וכך מתחילה מערכת יחסים בה אנו פוגשים כל רגע בדרך בעודנו צועדים קדימה. בתרבות ה-זן של הרוחניות ישנו מונח האומר – "קח את הכיסא האחד". מהי המשמעות עבורכם, עבורי, לאכלס את הכיסא האחד? לאכלס את המקום בו אנו מוצאים את עצמנו מאכלסים את האנושיות שלנו. למלא לחלוטין את הכיסא האחד של חיינו הנוכחיים. ולא משנה מה קורה בחיים האלה. וללא קשר לאתגרים שלנו או כמה יפה או קשה הרגע הזה. זהו אתגר אמיתי לקחת לעצמכם את הכיסא האחד. לצעוד קדימה לכיוון החיים.

ויש כל כך הרבה דרכים באמצעותן אנו צועדים קדימה. ערנות, מודעות, הקשבה, תשומת-לב, מדיטציה, ואפילו לשאול את השאלות הגדולות של החיים, אלו המשמעותיות והקיומיות ביותר. מי אני? מהיכן באתי? מה הם החיים? מה הוא אלוהים? שאלות מחברות אותנו מחדש לחוט של ויטליות ואנרגיה היכול להיראות כאילו הוא משתלט ומציף אותנו בתחילה. כי אלו השאלות או האתגרים של החיים, גם כשאנו מתמודדים מולם בחיים המשותפים הקולקטיביים שלנו כאנושות.

ישנו חוט של כנות ואמת, חוט של יושרה שכולנו מוזמנים ומתבקשים לשים לב אליו. לאכלס מחדש את חיי היומיום שלנו בדרך שמרגישה אמיתית לכל אחד מאיתנו, המחברת אותנו שוב לחללים השקטים והדוממים בתוכנו, כדי שנוכל לפעול ולנוע מתוך פרספקטיבה עמוקה ומאוזנת. ככל שאנו למדים כיצד לצעוד קדימה בחיים באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי כאחד, כך נפגוש יותר את האתגר ונבין את המשמעות האמיתית הפותחת אותנו לחסד שוב ושוב. החסד מביא עמו את קדושת החיים ואת אחדות ההתנסות המשותפת שלנו בדרך שהיא ישימה גם לאתגרים הגדולים ולכל מצב בו אנו מוצאים את עצמנו כאנושות החיה בזמן הזה, בעולם הזה, בתקופה מאתגרת שגם מאפשרת הזדמנויות גדולות שנפתחות עם הצורך שלנו להימתח, להתרחב ולפתוח את ליבנו אף יותר.

יש כל כך הרבה להכיל ולחבק, כל הדברים שקורים, המאתגרים אותנו לגדול ולצמוח מבפנים, כדי שליבנו יהיה גדול יותר ומוחנו רחב ופתוח יותר מבעבר. שנתכופף לתוך האזורים בחיים בהם אין לנו תשובות, בו אנו מרגישים את המרחק הגדול ביותר של הבלתי-ידוע. ודווקא במרחק הזה, נמצאים הרגעים בהם אנו מחליטים להופיע ומוכנים להיות ערים וחיים בתשומת לב מלאה. זו החלטה של מעורבות המחברת אותנו מחדש. וכך חיינו מתחילים להרגיש את הזרם הבלתי-פוסק של החסד הנמצא תמיד מתחת לפני השטח.

קדושת החיים היא חלק מהתנסויות החיים שלנו, בה תחושת הנצחיות זורחת שוב ושוב דרך הנסיבות הרגילות של חיינו. ואז אנו מסוגלים להתחיל להיזכר שבלבנו, עמוק פנימה, תמיד ידענו כי החיים הם מתנה בעלת משמעות עמוקה. שהחיים הם קסם מסוג מיוחד השייך רק לחיים. עלינו לצעוד בדרך המודעות כדי להיות מעורבות ולהיזכר בזה ולחיות את זה ולהביא את זה לקדמת הבמה גם בחיי היומיום שלנו.

ובנימה אישית,

היקום העיר אותי כדי להאיר עוד לפני שהבוקר האיר. ביקשתי שיעבוד איתי היום ובעודי נושמת לי בשקט ובתשומת לב לקדושתו של הרגע, החל להתנגן לו שיר ברדיו – "כל מה שתרצי, מה שתבקשי, בכל כוחי אעשה בשבילך, שבוי בקסמך, רק תלחשי....כל מה שתרצי אעשה בשבילך". רגע מושלם של חסד אלוהי.

כולנו חווים רגעים של חסד קטנים כגדולים, כשליבנו פתוח לנוכח כל הדברים בתשומת לב מרבית. אם קיים עדיין משהו החוסם את זרם החסד בחייכם, אני לשירותכם. נשימת בראשית.

Racheli Ganon – Master-Healer of Divine Source


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb