יומן מסע הוואי - מקהלת הטונים


יומן מסע הוואי

פרק ראשון

פתחו את השער, פתחוהו רחב........

זו התמונה החקוקה עמוק בתוכי...העמידה על הצוק, הקפיצה, ההתרסקות, איסוף השברים, תחיה בכל פעם מחדש. ופתאום אינני עוף החול יותר. אני דולפין השוחה במעמקי הים, משתכשך להנאתו, קופץ מעל פני-הים והופך לציפור מרהיבה. ואני חותכת את השמיים, פורשת כנפיים איתנות, דואה מעל הים ומגביהה עוף. העולם כולו פרוש לרגלי. העבר נראה כמו כתם רחוק ולא משמעותי ואני בדרכי לכאן ועכשיו, רוכבת על גל השינוי המתאגד בתוכי כשהפלוס והמינוס מתאזנים לנקודת אפס אחת. מרגישה את התנועה שהיא ממני החוצה ויודעת. אני הוויה טהורה! הספיראלה פתוחה לאינסוף, האפשרויות חיות בתוך הרגע. אחדות בתוכי עם אני הנני.

הכול התחיל בלילה גשום, בנר שמיני של חנוכה, העוגה שאפיתי טפחה באופן מיוחד, כאילו כוח נוסף יצר אותה איתי, השנה הייתה 1995, ובעודי עומדת מול הנרות הדולקים, המרצדים, ראיתי את זה. את החזון העצום הזה, את השמחה העצומה, חשתי בחיבוקם של המלאכים שלחשו לי....עוד מעט....תחזיקי מעמד..את תבריאי....עוד 17 שנה.....התיישבתי ברעד וידעתי שאני עדיין בדרך, ואמשיך ללכת בה.....2112 .......

ועכשיו הזמן עבר, כי זוהי דרכו ואני נוסעת לפגישת מחזור משפחתית עם נשמות תאומות, חברים שאינני מכירה מארצות ומכוכבים אחרים...המון אדם בו כל קול אחד הוא עוד יותר מיוחד......התאים שלי זוכרים...הם כבר עשו את זה פעם, לפני 26,0000 שנה....אנו באמת הולכים לחדש את ימינו כקדם. כיצד ניתן להכיל את תיקון בראשית מבלי להתפוצץ מהתרגשות?

טכניקת הטונים של בלוטת האצטרובל היא סימפוניה בת 24 טונים המייצרים איזון הוויתי מושלם. הטונים של ד"ר טוד פותחו במשך 10 שנים, והם צלילים עמוקים למען העתיד! צירוף הטונים והתדרים הספציפיים יסמנו את התחלתו של מחזור גלקטי חדש (כזה שקורה רק אחת ל-26,000 שנה). השיטה מפעילה את בלוטת האצטרובל האחראית בין השאר גם למערכת החיסון, לתהליכי הצמיחה הרוחנית ולתהליך ההזדקנות.

אומרים שתהיה שם שמחה שלא נראתה כמותה, אומרים שנזכה לראות את המציאות באמת, כפי שהיא. אומרים שהטונים והאובר-טונים ייצרו גשר לכל המימדים יחד עם גל ריפוי עצום לאמא אדמה שיישמע בכל היקומים. אומרים כי אנרגיה של הרמוניה ואיזון תתפרש על פני הזמן והמרחב.....אומרים שהשער ייפתח בתוכנו ויגשר בין ימין ושמאל באנרגיית האינסוף בצבע סגול זוהר, צבעה של הבריאה. אומרים שתהיה אחדות, והדואליות תיעלם לה, אומרים שליבנו יהיה פתוח לרווחה באמת, אז אומרים....אולי כל מה שיקרה הוא בצורות, צבעים ושפה שעדיין איננו מכירים? שמתהווה עכשיו ככל שהמועד מתקרב.....אולי בפעם הבאה אכתוב כבר בשפתו הטהורה של הלב?

שירת המקהלה הנפלאה בהוואי, מאווי, שלי ושל חבריי שאת רובם איני מכירה עדיין, תעלה את הרטטים של הגופים האנרגטיים של כולנו, של הארצות והיקומים שלנו ואז ייבנה הגשר והשער ייפתח.......

אני אורזת את המזוודה בחרדת קודש. מבקשת לנצור את כוחו של הרגע הזה. את הקדושה, העוצמה, האיחוד, התשוקה, אורכה של דרכי הרוחנית, יופיים של החיים, הבריאה. הדמעות זולגות וזולגות, מנקות, הספקות והגעגועים נספגים אל תוך הממחטה....ואני אומרת לעצמי, את מוגנת, את אהובה, ארזת את האמונה. הכול בסדר, ילדה. וכך הוא.

פרק שני - הדרך

וכבר אנו על הטיסה המיוחלת לניו-יורק, היא תוביל אותנו בסופו של דבר, בתום שעות רבות, אל מחוז חפצינו.

אני יושבת בכיסאי, ליבי במערב וראשי מעורב......ממריאים. ופתאום זה קורה. נפתחות כל בארות הדמעות ואני בוכה, ודמעותיי מתמזגות עם האוקיינוס הגדול, המכיל הכול. מתחילה לעכל. אבא שלי איתי אך הוא כבר לא כאן. השמחה והעצב מתערבבים כל הזמן. התאים שלי רוקדים משמחה, אך הילדה היתומה שבי – מרשה לעצמה להיעצב, להתאבל. ושוב רוגע, מתחברת לציפור שבי, לאושר האינסופי ואני שלווה ומוכנה לספוג את הבאות.

אחרי 20 שנה אני שוב בניו-יורק אך היא כל כך אחרת.....לוקחים מאיתנו תביעות אצבעות, מדקדקים ומחפשים מוקשים בתלתלים שלי....מנוכרת לאחר 9/11. הפסקה קצרה ואנו כבר בדרכינו לסאן-פרנסיסקו...הכול מרגיש כאן כאילו לקוח מסרט. דיילים כושים חתיכים לבושים בבגדי סנטה עם פעמונים, הלוואי וירשו לי לצלם אותם... והסדר המופתי הזה הזכור לי כל כך. הם באמת יודעים לעמוד בתור, בסבלנות אין קץ....בעוד 5 שעות נגיע, מתקרבים בצעדי ענק לחלום שטווינו. מעניין איך אראה כשאחזור. נראה לי שאראה כמו אחת שהגשימה חלום.

פרק שלישי – יערות הגשם

תחושה קדומה. השם הנרדף של הוואי הוא בהחלט בראשית – Genesis. זהו גם שמם של הפליאדות. האנרגיה הזו זועקת מן האדמה ואנו בדרכינו להאנה. מימין, האוקיינוס הפתוח בצבע טורקיז בתולי, משמאל הרים מרהיבים ביופיים עד כי העננים נחים שם על פסגותיהם כל העת, עוטפים אותם בלובן נעים. איזו התרגשות. היום אראה את יערות הגשם. שלושים שנה אני מודטת למענם והיום אנשום אותם מקרוב. המחשבות המעציבות פוגשות את כל היופי העצום הזה ובתוכי התנגשות מסעירה. הלב נפתח לרווחה ואנרגיה חדשה מראה את עצמה. כל תא בגופי זוכר את המקום הזה. התאים הופכים להיות שמחים מבפנים. מלאי חיים.

החיים ממשיכים. הם הרי חזקים מאיתנו ומתעצמים בכל רגע לנוכח המראות. אופק בצבע טורקיז...ברוכים הבאים לגן-עדן. ירוק ועוד ירוק. כמה צמחיה!!! יערות-עד שיד אדם לא נגעה בהם. אדריכלות אלוהית. איקליפטוסים עם גזע צבעוני כאילו צוירו ביד..אינספור מפלים לצד האוקיאנוס הפרוס לרגלינו לאורך כל הדרך בשיא הדרו.

דרך פתלתלה וארוכה והצמחייה מתעבה ככל שאנו נכנסים אל תוך יערות הגשם. לעיתים השפה היא דלה מלתאר את יופייה של הבריאה. אנו שרים בדרך את הטונים, והמון שירי מולדת, נושמים עמוק ונזכרים....במראות...בריחות.....בחמצן הירוק....בחיים אחרים לפני אלפי שנים.

פרק רביעי – היזכרות

החברים שלי יצאו לטפס על הר הלאבה ואני החלטתי להישאר, לנוח, להתמזג עם הים המדהים ומצולותיו....צעדתי לאורך החוף הפרוש מולי, יפה כמו גלויה...חברה מהמקהלה חיבקה אותי בחום, הזכירה כי נפגשנו בליסבון....והעירה בי חשק בלתי נשלט לטבול במים. החלטתי להתמסר. ובעוד המים המופלאים שוטפים אותי מכל הכיוונים, מלטפים ועוטפים, גאה בי גל נעים ומפתיע של היזכרות. ספריית הידע נפתחה כמו תיבת פנדורה, סוחפת אותי לעולם אחר. קוונטי, רב-מימדי עתיק יומין.

Paweehree , כך קראו לה בלמוריה. בעברית: תדרי ליבה אלוהיים

PAWEE – משמעותו – אלומות אור / תדרים/ קרנות סולריות

HREE – משמעותו ידע אלוהי, חוכמה אלוהית, ליבת האמת

EE בפני עצמו – משמעותו אלוהים/אלה/נשמה/רוח/כוכבים/אישה

בזמן ההוא בלמוריה, לא היו מילים או אותיות בכתב, והשתמשו בכתב חרטומים כדי לבטא דברים בהרבה צורות וצבעים במקום במשמעות יחידה.

יחד עם דברים נוספים, פאוחירי למדה את הפיסיקה של אלוהים. לכל גלקסיה יש פיסיקה משלה והיא התמחתה בפיסיקה של שביל החלב. כל חוק פיסיקלי תמך ברעיון של רשת קוסמית. ועדיין היה משהו נוסף. תמיד ידעה שהיה דבק משותף לכל הדברים ביקום. והמקור של אותו דבק הוא מה שאנו מכנים היום – אלוהים.

ברבדים אינסופיים, הייתה כוהנת ומדענית גדולה בלמוריה. חילקה את חייה בין המקדשים, הרשתות האנרגטיות ואגם החיים. תמיד ידעה כי קיים משהו עמוק יותר מהדבר שאנו קוראים לו – מדע קוונטי. יש עדיין הרבה שכבות שצריכות להתגלות שהיא כבר יודעת אותם כי הם חלק ממי שהיא.

לכן, היא עדיין אוהבת להשתאות, להתפלא, ועדיין זוכרת ברמה בסיסית ויסודית, כי הרעיונות שלה בראו במשותף עולמות כשנתנה לאורה להתעצם ולזרוח, מתוך שמחה פנימית.

התמצית של האישה הזו שחיה לפני עידנים – היא אני.

אז הייתי אישה גבוהה מאד, עם שיער לבן בגוון ורוד, עורי היה חום בוהק, היו לי זוג עיניים חומות עמוקות ויפות, נהגתי ללבוש בגדים טקסיים וצבעוניים. בימים ההם כוהנים ומדענים היו היינו הך. פיסיקה הייתה אז עירוב של מה שאנו קוראים היום – העידן החדש וידע רוחני. גם לבריאה משותפת ולימודי מודעות – קראו אז מדע. למרות זאת, הידע היה הרבה יותר עמוק אז. כי השתמשו באינטואיציה טלפתיה ושפע אינסופי וחיו את החיים דרך אינטואיציה. למדנו אז כי כל זה עובד באינטראקציה עם מה שאנו קוראים היום – העולם הפיסי.

המשיכה שלי לעולם הקוונטי ומעבר לו, היה קשור לרגשות. איחוד של מחשבות ורגשות שיצרו תוצאות רצויות עבורי ועבור סביבתי. וכך הוא גם היום.

שביל החלב:

הגלקסיה בה נמצאת מערכת השמש שלנו, אחת ממיליארדים רבים של גלקסיות ביקום. היא נמנית עם קבוצת הגלקסיות הספירליות בעלות מספר זרועות. ביניהן זרוע אוריון המכילה את מערכת השמש שלנו.

פרק חמישי – שירת המקהלה

הימים עוברים במהירות האור במקום הקסום הזה וכבר אנו בחזרות לקראת היום המיוחל, המרגש, שנסענו עד קצה העולם עבורו.

חילקו אותנו לשתי קבוצות, אדום וצהוב, והחלנו לשיר צמדים של טונים בשני קולות. זה היה יותר טוב מהקולות שנשמעו בחדר, ועדיין....קסם עדיין לא היה. אך הרגשנו את החיבור לכל הדברים. התדר החל להירקם ואנו נבלענו בתוך מארג אנושי מדהים. בכל פעם שאומר – "כולנו אחד" אחזור לרגע הזה, אנצור את התחושה.

בערב לפני ההופעה המרכזית שרנו כולנו יחד, תחת כיפת השמיים, אלף איש, בדיוק כפי ששרנו אז, בלילה ההוא, לפני 26,000 שנה, לא רחוק מהמקום בו היינו, במאווי, על הר שהזדקר על פני 20,00 פיט, והיה לנו קר אז. קר מאד. אך בזמן הזה השמיים היו שמחים, הכוכבים התקרבו אלינו והאירו ביופיים, כל הפליאדות, כמובן...הייתה חגיגה גדולה ועדיין, לא הבנו מה קורה. לאן מגיעה השירה שלנו ביקום ומה תפקידה.

ואז הגיע היום הגדול – 21.12.2012 , שבמקום סופו של העולם, התגלה כחגיגה של התחלה שלא הייתה כדוגמתה. מאחר והיינו 1,000 איש במקהלה, חילקו אותנו לשתי קבוצות – בוקר ואחר הצהריים. סיפרו לנו גם שקריון עומד לתת 12 תקשורים במהלך יום ההופעה, חצי לבוקר ואת החצי השני לקבוצת הערב. נחשו מה? כל הקבוצה הישראלית התעקשה ועמדה זמן רב בתור, שבסופו זכינו להיות חלק גם מהמקהלה של הבוקר וגם של הערב. מאמץ לא פשוט בשירת הטונים, אך חוויה לחיים.

הטכס החל במסר של אהבה מישויות האור הקדושות דרך קהונה קליי, נצר לשושלת מקומית של אבות אבותינו בהוואי:

"מהאהבה ומהאור, מהשלווה ומהשמחה, מהשקט והמוסיקה, מהצחוק ומהחיוכים, מן השמיים ומן הארץ, מבני-האנוש ומהמלאכים, מהידוע והבלתי ידוע, מהנראה ומזה שטרם נראה, מהאהבה ומהאור...

אנו ממלאים את האוויר וממלאים את התאים שלכם, בכל הפלאות של אלוהים האוהב אתכם, היום מחר ולתוך הנצח".

ואז זה התחיל, ד"ר טוד ברך אותנו, נתן אות לשני המנצחים וניתנה לנו הזכות לראות כיצד קסם נרקם, באירוע שהיה כל כך גדול ועצום מאיתנו. השירה הייתה באמצעות צמדים של טונים שהורכבו בקפידה, מדויקים בצורה מדהימה, כך קרא להם קריון, בה כל אחד מאיתנו הפך להיות כלי נגינה מדויק של הטבע, הקול בקע מהמקומות העמוקים שבתוכנו והשתלב בסנכרון מושלם בחדר, בעולם ובכל היקומים כולם.

חשבנו שזה הקסם כי כבר נפעמנו מאד. אך אז קריון דיבר בפעם הראשונה והסביר לנו, כיצד השילוב של שני חלקי המקהלה יוצר בעצם אנרגיה שלישית, אנרגיה קוונטית חדשה בתוך חלל קדוש. היינו במקום המדויק בין שני המימדים בו יכולנו גם לשיר מגופנו הפיסי וגם להתעלות עם האנרגיה. לטונים יש כוונות. לא ניתן לתרגם אותם מילה במילה, כי זה מגביל והופך אותם למשהו קטן יותר ממה שהם. ועדיין יש משמעות כללית, שאחלוק אתכם בהמשך.

הטונים מפעילים את בלוטת האיטצטרובל האחראית בין השאר גם למערכת החיסונית, לתהליכי הגדילה והצמיחה הרוחניים ולתהליכי ההזדקנות. הם מעלים את התדרים והרטטים של הגופים האנרגטיים, גם של ארצות ויקומים. הם מסמנים את התחלתו של מחזור גלקטי חדש. הטונים הם סימפוניה בת 24 טונים המייצרים מצב של איזון הוויתי מושלם.

וכבר קבענו פגישת מחזור לעוד 26,000 שנה עם החברים שהתקבצו מ-44 מדינות שונות בעולם.

המילים קצרות מלתאר התנסות שכזו....מקווה שהצלחתי להעביר לכם מעט מן הקדושה של היום המסעיר בחיי, עד כה.

פרק שישי ואחרון – השיבה הביתה

כיצד חוזרים הביתה ומותירים את הבית מאחור? את תחושת השייכות העמוקה שנחקקה בפעם הראשונה? היום אני בטוחה שאחזור ואראה אותה שוב....הוואי....הטעימה הקטנה והמתוקה הזו אינה מספקת כלל.

ושוב אני במטוס, חוצה את האטלנטי, נפרדת מהאי, מגליו הפלאיים, מצבע הטורקיז המדהים, מאבא, שהתעלה וחזר הביתה והגעגועים תופסים שוב את כל המקום שבליבי.

בשירת המקהלה המשימה הושלמה. זרענו זרעים לאנרגיה חדשה של תקשורת, אך האתגר האמיתי הוא להמשיך ולהשקות אותם, בכדי שהעבודה תימשך בחלון ההזדמנויות הנמצא ב-18 השנים הבאות.

זכיתי לשיר את ההתחלה הזו עם עוד 1,000 חברים עתיקי יומין. החיבור והאחדות שחווינו בכל הימים של האירוע היו באמת יוצאי דופן. אנשים ניגשו אלי, חיבקו אותי, אני חיבקתי אותם, הם הכירו אותי ואני אותם. זיכרון של נשמות הוא הקסם הגדול ביותר.

לאחר שפרמנו את הפאזל שנרקם לפני 26,000 שנה על ידי שירת טונים מדויקת להפליא, קריון סיפר לנו, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שלרוחניות אין כפתור "מחק". את מה שאנו עשינו – אף ישות כבר לא תוכל לקלקל וכי הסודיות מסביב לאירוע הייתה חיונית ומוצלחת.

הכוונות וההצהרות של הטונים וצמדי הטונים יוצרים הגדרה רב-ממדית שהיא בעצם הגדרת ההתעלות. לכן חשוב שנמשיך ונעבוד איתן.

אני מודה לאינטואיציה שלי שהביאה אותי במדויק לביתי המקורי על ההר בהוואי. על ההזדמנות להביט באוקיינוס ולהיזכר באבות אבותינו ובאילו שאהבנו ואיבדנו. הפחנו חיים בגשר הקוונטי, בטונים שיש בהם הילינג מופלא. ריפוי אינסופי. והתאים שלנו מגיבים ונזכרים ומתעוררים לתודעה חדשה.

החלק האישי שלי מקבל משמעות מיוחדת בנקודה הזו.

סיפור חיי הוא סיפור הקוטביות של החיים. גם אני כמותם נאחזתי בקצוות, דואליות בכל. דבר והיפוכו אחד היו הם לי. ולא היה בסביבתי אף לא אדם אחד שיאמר לי – אכן, כך הוא. תמימותי ואהבתי חסרת הגבולות לחיים ולאנשים בחיי הביאו אותי לקצוות הפגיעות ועדיין...הקולן הפנימי שבתוכי, המקום השקט והעוצמתי היה חזק מכל רעש חיצוני. במקום הגבוה הזה בתוכי הייתי מוגנת, בחיבור מלא לבורא שבתוכי ומחוצה לי.

כבר מפעימת ליבי הראשונה ידעתי. ידעתי שיש יותר. לא האמנתי. ידעתי. המקום היודע הזה הציל אותי ואפשר לי לעבור את מסכת החיים הבלתי-אפשרית שלי, לצלוח אותה ואת האתגרים שנשמתי בחרה לעבור.

גם כשעמדתי על הראש כמו בקלף השוטה ידעתי כי הבדיחה היא אינה על חשבוני. אני בהודיה על ההאצה של השנים האחרונות שהביאה אותי לחוויה המדויקת הזו. עד היום אינני יודעת אם העולם התיישר או פשוט עומד על הראש יחד איתי. לעולם אזכור את המסע הזה. נקודת המפנה המשמעותית בחיי עד כה. וכך הוא הדבר.


פרסומים נבחרים
פרסומים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb