• Racheli Ganon

קריון - על מטפיזיקה


קריון מהאי תסמניה באוסטרליה

מטפיזיקה

ברכות. כאן קריון מהשירות המגנטי. לכם המקשיבים, עליכם לדעת כי אנו בבירת תסמניה הנקראת – הוברת. זהו מקום מופלא בתחתית יבשת אוסטרליה. לאורך כל המסע שלי במדינה הנהדרת הזו, שוחחתי אודות דברים מטפיזיים, שמשמעותם היא הרבה מעבר לפיסיקה, כל הדברים שלעיתים אינם נראים, נכללים אף הם בקטגוריה הזו.

אם תשאלו אדם רוחני האם הוא משלב דברים מטפיזיים בעבודתו, ייתכן ולא יידע למה אתם מתכוונים או מהי משמעות השאלה. אך כל אדם שמאמין בדברים שאינם נראים עוסק במטפיזיקה. כל אדם שנטוע בו הרעיון שחייו אולי מונעים או מודרכים או נעזרים על ידי כוח רוחני שהוא בלתי נראה – זו מטפיזיקה. רוב האנושות שייכת לקטגוריה הזו, בדרך כזו או אחרת. דווח כי 80% מסך בני-האדם מאמינים בחיים שלאחר החיים. אם זה אכן כך – המשמעות היא שהם מאמינים באופן מסוים בנשמה שהיא בלתי-נראית, בתודעה הממשיכה להתקיים, גם לאחר שהאדם נושם את נשימתו האחרונה. במסר האהבה הזה, עליכם להאמין במה שקורה בשלב הבא.

מה אתם מאמינים שנמצא סביבכם? במה אתם מאמינים באמת? גם כשאתם לבדכם, מה לדעתכם נמצא שם? אינפורמציה זו ניתנה לכם פעמים רבות. היא תמיד זהה, אך ההטמעה היא אינדיבידואלית ותלויה במה שנאמר לכם בעבר. אבקש לשוחח על כך כעת באופן פרקטי ופחות מטפיזי, אדבר על אהבת האל.

ישנה מערכת על הפלנטה הזו המכירה אתכם. אלו שבחדר – רובכם יודעים היכן אתם יושבים. אנרגיית המדינה הזו היא שונה, בתולית, בראשיתית ויפהפייה. אם אתם על גאייה – אתם יודעים כי ישנם דברים שאינם נראים ואתם אפילו סומכים על כך. אם תוכלו לחזור אחורה אלפי שנים ולשאול את אלו שצעדו על פני האדמה כאן, אודות הדברים הסמויים, הם יגלו לכם שכמעט הכל הוא בלתי-נראה. העתיקים סמכו על הסמוי מן העין, הקשיבו ואפשרו לזה להדריך אותם. כך הם ידעו מה לעשות, לאן לפנות, מתי להוליד ילדים, מה לאכול ועוד. כל הבלתי-נראה שנשפך לכיוונים מן האדמה, נתן להם אינפורמציה מהשותפה שלהם לחיים – גאייה.

הפמליה

היום, ברצוני להציג בפניכם שלושה דברים לטובתם אבקש כי תפעילו את הדמיון. דמיינו לעצמכם פמליה המכירה אתכם, כזו שהיא בלתי-נראית, אך צועדת אתכם כל הזמן. בעודכם ישובים בחדר הזה, כל הפמליות נמצאות כאן יחד, וכולן מכירות אתכם. כבעלי בחירה חופשית, הגעתם לכאן עם חיווט מתאים והתכה של כרומוזומים וטלמירים שאפשרה לכם להפוך ולהיות הכי קרובים לאלוקים. כך חיווטו אתכם. ובתוך כל זה, יקירים, ישנם כל כך הרבה חלקים של פאזל שהינו בלתי-נראה, והם רוטטים סביבכם. כפי שציינו בעבר, אינכם צריכים לתת להם שמות או להבין אותם. אינכם צריכים להבין את מנוע האהבה.

אנשי רוח מודרניים מתעלמים מעובדה פשוטה זו ואומרים לכם מה אתם חייבים או לא חייבים לעשות. הם מפרטים לכם מה הן האותיות או המדרגות שיש לטפס עליהן בכדי להתחבב על האלוקים, ואינם מבינים כי האהבה מנפצת באחת את כל זה. דמיינו כי ישנה פמליה סביבכם, ויש לה סולמות וכלים, ידיה מושטות אליכם והיא תישא אתכם על כפיה כשיידרש, ויש לה כלים שיירפאו אתכם כשיידרש, וכל הפמליה הזו יושבת כאן אתכם. וכשאתם יוצאים מן החדר, היא קמה ויוצאת יחד אתכם. אפילו האתאיסטים, האומרים לי חדשות לבקרים – "אתה משוגע לי....שיש לך את הדבר הזה שנקרא – קריון"....אפילו הם, כשהם יוצאים מן החדר, הם לוקחים עמם את הפמליה שלהם.

הבינו, המלאכיים הללו, הנושאים את אהבת האל עבור בני-האנוש, אינם מעניקים תשומת לב לאמונות השונות שלכם. עבורם זה אבסולוטי. (מוחלט, שלם, מזוקק, טהור). מה שאני אומר לכם בעצם הוא כי ישנה מערכת סביבכם שהיא אבסולוטית. היא מחכה רק לדבר אחד שיש לכם הנקרא – "בחירה חופשית", כדי שהיא תוכל להפעיל את המתג. על איזה מתג מדובר? ישנן שכבות רבות ומתגים רבים, בואו ונדבר על הראשון....

המתג הראשון – צער עמוק

כה רבים מכם מתהלכים על פני הפלנטה הזו בצער עמוק. זהו רק רובד אחד מיני רבים, אך הצער שבכם, זה ההולך אתכם ממקום למקום, הוא גם מגדיר אתכם. כולכם יודעים על מה אני מדבר. כולכם מכירים צער ואובדן מגוונים בהתאם להתנסויות החיים השונות שלכם. אך ככל שאתם מתבגרים, כך מצטבר יותר ויותר אובדן בחייכם. זו המשמעות של להיות בן-אנוש. במיוחד אלו שחוו אובדן לא נאות ולא מתוזמן כגון – אובדן של אהבה גדולה, או איבדו הורה אהוב, או חבר שמת מוקדם מידי באופן טרגי, או אולי אפילו מת לנגד עיניכם, וזה נדבק ונשאר בכל תא ותא בגוף. אובדן. הוא הולך אתכם לכל מקום אליו תלכו. וכששואלים אתכם לשלומכם, אתם אומרים – "תודה, אני בסדר". ולא, אינכם בסדר. כי כשאתם יושבים לבדכם, או מקשיבים למוסיקה מסוימת, הדמעות יבגדו בכם וישקפו את מה שקורה לכם שם בפנים.

אז השאלה הנשאלת, האם אתם פוחדים לחיות בלי זה? כי זהו הרגל, יקירים, והוא מותיר אתכם שם עמוק בתוך הצער. הבינו, זה הולם ומתאים להתאבל. זה נכון לעבור תקופה כזו, אך לא במשך כל החיים!!! כי אין חוק או אקסיומה הטוענים כי תצטרכו לסחוב את האובדן שלכם כמו עול או שק של מטען עודף לכל מקום,. דעו כי זה עומד לשבור אתכם. אז אין חוק כזה. אך האם מישהו אי-פעם הציע לכם ללכת אל העבר השני? כי האמת היא באמת הפוכה!!!! יש בכם את הכלים להחלים. אובדן הוא אובדן. והוא תמיד יהיה שם. הוא ייוותר במציאות, יהיה חלק מההיסטוריה ומקו-הזמן בו התרחש, אך התגובה שלכם אליו – זהו הדבר היחידי שביכולתם לשלוט בו. הפמליה האישית שלכם היא מומחית בהסרת המטען והרגשות שיש לכם הקשורים לאובדן, כדי שתוכלו לעמוד זקופים ולזכור את האירוע, אך מבלי להתפרק שוב ושוב.

הדבר הזה משנה יבשות בכם וגם את הפרספקטיבה הכללית. השמש שוב יוצאת וזורחת מידי יום, גם כשאיבדתם ילד.....(אני יודע מי כאן). הפמליה שלכם בנויה לזה. ואתם שואלים – "כיצד נגיע לזה, קריון? אנו מעוניינים..." אז אומר לכם. בואו נעשה זאת יחד. הבינו, התודעה שלכם היא אנרגיה. עם כל מה שאתם מבקשים או מתאווים ומצהירים. זו אינה רק חשיבה שהיא משאלת-לב הנכנסת לגופכם האתרי ונעלמת או מתאיידת. ממש לא. היא הולכת למקום שמכניס אותה אל התודעה, יקירים. אז כמה מכם אמיצים מספיק ממש כעת, כדי לאמר יחד איתי:

" אני מבקש/ת הקלה מהאובדן שלי. אני דורש/ת לעצמי את הפמליה הזו, העשויה מהאהבה, מהרוח, מכל הנשמות שסביבי, ומשאר הדברים שאינני מבין/ה. אני מבקש/ת שהם ייכנסו עמוק פנימה ויתחילו לשפשף ולקרצף זאת הלאה ממני, כדי שיבוא יום בו אוכל לזכור רק את הדברים שהתרחשו, באהבה שהיא חפה מצער. אני מבקש כי כאשר אקום בבוקר, לא אזכור את הדבר הזה יותר. אני דורש/ת שהמטען העודף הזה ייעלם".

כמה מכם בכלל מודעים לאנרגיה שבהצהרות האלו עבור הפמליה שלכם? הפמליה הנושאת את שמכם!!! זו ההולכת אתכם ולא עם אף אחד אחר. כי לכל אחד פמליה משלו. אך לכם יש פמליה ספציפית והיא מוכנה לעזור. אז כמה מכם בכלל מדברים אליה? הנחיתי אתכם מן ההתחלה לדבר אל התאים הסלולריים שלכם. כעת אני אומר לכם שיש יותר מקשיבים מאשר רק התאים שלכם. ואתם יכולים לפנות אליהם ולהודיע ולהכריז ולהצהיר ולאשר.

אתם יכולים לאמר: " אני רוצה עזרה!!! סיימתי עם זה. אינני מעוניין/ת להמשיך ולהיות האדם הזה המסתובב בקורבנות בשל האובדן שלי. ובזכות זאת, אני אף עומד/ת לחיות זמן רב יותר".

אחזו בידיי ועשו זאת. "האם זה יכול להיות פשוט עד כדי כך, קריון?" כן!!!! אך זה תמיד אינו פשוט. תזדקקו להשתמש בכל צורות האומץ שבכם בכדי לבצע את ההצהרות הללו. כי לעיתים ההתנגדות היא כל כך חזקה עד כי אינכם יודעים כיצד לפעול. אתם רגילים לפעול מתוך צער, ייאוש ודיכאון. יש בכם כל כך הרבה דאגה בנושאי בריאות ואומר לכם זאת – החברה שלכם אינה עוזרת!!! המערכות שלכם אומרים לכם בכל שלב כי אינכם בריאים וכי להם יש פיתרון עבורכם.

דאגה אודות מחלות

חלקכם חיים בתוך חברה הנותנת לכם תרופות נגד דברים שלא שמעתם ואף לא דבר אודותם. ובמקביל ישנם דברים שאתם כן יודעים. כל הכאבים והמיחושים שהפכתם אותם לדבר גדול מכפי שהוא, הגורמים לכם לחשוב, כמה זמן עוד תסבלו מזה, ואם זה יחמיר ובכלל....כמה זמן עוד נותן לכם לחיות...אפילו הבריאים והצעירים שביניכם נסחפים בדיבורם עם הדאגה הזו. זה כמעט כאילו אומרים לכם – "ובכן....אתם יודעים...אינכם עומדים לחיות לנצח, אז עדיף שתתחילו לדאוג מעכשיו...." כך זה הופך להיות דרך-חיים. אתם קמים בבוקר, מרגישים משהו, מתחילים לדאוג, כשבעצם רבים מכם הוריקנים! יש לכם עזרה. ישנה פמליה המוכנה להביא אתכם לתדר גבוה יותר כדי שהדברים הללו ייפסקו. חלקם ייעלמו באמצעותכם.

האם ידעתם? חלק מהאב-נורמליות, חלק מהמחלות והכאבים נמצאים שם בעצם רק בגלל שאתם מצפים שהם יהיו שם!! הם מגיעים תמיד בזמן. חלקם שם כי אתם דואגים גם בקול רם וזו הצהרה לכל דבר. זה כמעט כמו לעשות הזמנה במסעדה והנה זה מגיע! ושוב כואב לכם בדיוק במקום הנכון. האם ידעתם זאת? חלקכם יצרו את כל הדברים המדאיגים הללו. אז מה דעתכם לשנות את כל זה? הנה תבנית אחרת, אמרו:

"פמליה יקרה, אחזו בידי, והדבר הראשון שאני מבקש/ת הוא בהירות, אודות המופלאות שבי".

יקירים, אם תהיו מכוונים ותדרשו מהפמליה את העזרה שהיא יכולה להעניק לכם עם כל הכלים העומדים לרשותה, אתם תתחילו להרגיש זאת. מה קורה כשאתם מתחילים להתאמן ולהתעמל ולהרגיש טוב יותר? אתם פשוט אומרים: "לא אכפת לי שכואב לי הגוף כשאני מתאמן. אעשה זאת יותר, כי זה עובד". ובכן, יש עוד דבר שעובד. לאמן את השריר הרוחני של האור, של הבחירה החופשית, של הידיעה. הפמליה נמצאת שם. חלק מהמחלות שאתם נושאים עמכם – ייעלמו, רק משום שהכוונה שלכם כבר אינה שם כדי להמשיך ולדאוג ולהחיות אותן. האם ידעתם זאת? מחלות הן דבר חי וכך גם אתם.

ישנה תודעה בשני הצדדים שבכם וכל עוד אתם מזמינים אותה פנימה, בדרככם הייחודית, היא תעשה חיים משוגעים. כי דאגה היא גם אנרגיה. אך כשתתחילו להתנגד לה, באמצעות אור ואהבה והגיון בריא – היא תיעלם. והפמליה? היא נמצאת שם, מושיטה לכם את ידה ואומרת – "תנו לזה סיכוי, נסו את זה, והתכוונו לכך בעודכם עושים זאת".

דאגה אודות העתיד

נראה כי החברה בה אתם חיים היא באובססיה מתמדת אודות העתיד. כשאתם קוראים עיתון או רואים חדשות בהם מספרים לכם אודות המתרחש ואתם כבר מדמיינים מה עומד לקרות מחר.... אינכם לבד. ישנה תעשייה שמשתפת פעולה עם הדאגה שלכם אודות העתיד. ואתם מתעוררים ואומרים:

"אינני דואג/ת רק לעצמי, אלא גם לילדיי ולנכדיי. לאן נלך ומה נעשה"? ולא יעבור זמן רב עד שתבחינו כי בזבזתם זמן יקר, בעצם כל ימי חייכם, בדאגה אודות המחר. יבוא יום בו תפסיקו לנשום ובדיעבד, תאמרו –

"וואו, דאגתי אודות המחר במשך כל יום בחיי"! הרי זה לא הגיוני. ומה אם במקום זאת תאמרו –

"אני שולט/ת בגורל. אני יכול/ה לשלוט בחיי. אני יכול/ה לשלוט במחלות שלי. יש בי אור ופמליה שלמה המראה לי לאן ללכת. אני מאמינה בדברים שאינם נראים הנקראים – גורל/ייעוד. יש לי ברית עם גאייה, יש לי עזרה מהעולם שמעבר, יש לי את כל הדברים הללו העובדים כמו ג'י-פי-אס עבורי. אינני צריך/ה לדאוג אודות המחר. אתמודד עם המחר כשהוא יגיע, באמצעות אותו האור, האהבה והחמלה איתם אני מתמודד/ת עם היום הזה. דבר אינו מושלם אלא אם כן אני משלים/ה אותו, באמצעות אהבתי. אין אבסולוטיות בחיי כי אני שולט/ת בשינוי בכל יום ויום".

האם זה אפשרי? האם זה יוכל להיות אתם? האם תפסיקו לדאוג באופן כללי ולהבין כי ישנה פמליה? כמה אהבה תוכלו לספוג ממנה? הפמליה תיקח את ידכם ותצעיד אתכם למקום בו תיווכחו יום אחד ש – "וואו, אנו ישנים טוב יותר, איננו דואגים כל כך, למרות הפגישה או העימות העומד להתרחש. למרות הסיטואציה שמגיעה, נתמודד איתה באמצעות אותה האהבה שאנו מביטים עליה כעת. והדברים יפתרו את עצמם, בדרך חומלת ויפהפייה, כי זה מי שאנו".

זה מי שאתם. כל אחד מכם, המקשיב למסר הזה. זהו האנוש במופלאותו. לא מה שנאמר לכם, לא ההרגל שאימצתם לעצמכם, אלא אמת הליבה הגדולה מעבר לכל גדולה. הנה תרגיל בעבורכם. דברו בקול ואמרו – "קחי את ידי, פמליה יקרה, קחי את המטענים, קחי את המחלות, דאגי לבריאות שלי, קחי ממני את דאגותיי, ובואי נעבור דרך החיים בצורה אחרת!!!"

זה מספיק לעכשיו. וכך הוא הדבר". קריון.

ובנימה אישית,

היום הוא נר שלישי של חנוכה. באמצעו של חג האורים המסנוור באורו, כשאלפי נרות דולקים להם ומספרים את סיפור הגבורה העצום בכל הזמנים, ניצחון המכבים, הלך אבי לעולמו, היום לפני שש שנים. במחטף פתאומי כדרכם של מלאכים, הוא נשאב חזרה אל לגיונות האור, וחושך ירד על פני תבל ומלואה ביום בו חשך ליבי. האבל הכבד שירד עלי, הותיר אותי יתומה באפילה במשך זמן רב. וכל האורים וכל החגים וכל הידיעה והשכנועים וההסברים, לא עזרו לי להתרומם. הרי הכרתי את שני צדדיו של המטבע. ידעתי את מחירו של האבל. בעוד ליבי נשבר לרסיסים על לכתו בטרם עת, ידעתי גם את דרכי ואת האחריות הטבועה בה, להיות התדר הגבוה שלי, לתרום מאורי....והעצב העמוק סרב לעזוב ולא ידעתי נחמה. עצב עמוק מאד הוא האבל, בכוחו לשבור גם את החזקים שביננו, גם אם כבר התפרקנו והרכבנו את עצמנו עשרות פעמים במהלך חיינו.

עוף החול שבי, היודע להתרומם מן התהומות העמוקים ביותר, לא הצליח לפרוש את כנפיו במשך זמן רב. רוחי נשברה. חשתי כי החיים היכו בי כל כך חזק, מכה אחת יותר מידי....ויום אחד, אחרי שנתיים, פתחתי את הרדיו וברקע נשמע השיר – "ילדה של סתיו אחד"....וידעתי כי הגיעה העת לקום. הגיעה העת לחגוג את עצם היותו ולהתגעגע לנוכחותו אך את המשא הכבד להותיר מאחור. עם כל נדבך של ריפוי, הגיע חיוך, ואחריו דלק גם הצחוק, אשר הביא עמו זיכרון רחוק והזכיר לי עד כמה געגוע יכול להיות גם כל כך מתוק, כיצד רגע מאושר מן העבר מסוגל להעלות חיוך על פניי....במקום ים של דמעות. כי ידעתי את השמש שבי.....המחייכת לרבים, ידעתי כי הם מחכים. וכשייבשו בארות הדמעות, נדלקו להם שוב כל האורות וליבי יצא מחשכתו והחזיר לי את החג שלי. שכולו אור. המאיר את אלו שכאן ואלו שנותרו מאחור. זה שיאיר גם אחרינו כשיגיע יומנו הביתה לחזור. איזו זכות נפלה בחלקי על שהיה לי אבא כל כך אהוב. יהי זכרו ברוך. חג אורים שמח!!!

Racheli Ganon – Master-Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb