• Racheli Ganon

התמודדות עם אלימות


אנקדוטות מהרצאה נפלאה ששמעתי, ודרכי טיפול נוספות .

כיצד נעזור לילדינו בהבנת המימדים העמוקים יותר של התנהגותם? כיצד נעזור להם בפתרון הקונפליקטים החיצוניים והפנימיים בחיי היומיום שלהם, מה הם הפרמטרים המשמעותיים המשפיעים על ההתנהגויות השונות? האם יש הבדל בין ילדים מופנמים למוחצנים?

זהו מכלול של פרמטרים הכוללים תקשורת טובה עם ההורים, עם מסגרות הלימוד השונות והצוות המקצועי המנצח עליהם. ילד, כמו כל אדם בעולם, זקוק לתחושת ביטחון בסיסית. הוא זקוק למידה של רגיעה, שקט, כיף וחום אנושי. והדרך שלו לקבל את צרכיו יכולה לבוא לידי ביטוי גם על ידי משחקי כוח או התנהגות חריגה כדי לקבל תשומת לב בכל דרך. גם אם זה בדרך שלילית. כל אחד רוצה להיות מיוחד ולהרגיש תחושת שייכות, והכל בבת אחת. כשתחושת השייכות מתחזקת, היא מביאה עמה רגיעה בכל המערכות.

רכיבי ההשפעה הם רבים ומורכבים גם מהמאפיינים האישיים המולדים של הילד. אופי, השפעות סביבתיות ולימוד מבית. גם למסגרות הלימוד השונות יש השפעה על התנהגות חריגה. השעות הארוכות בהם הילדים נדרשים להיות במסגרת, ותנאים פיזיים שתורמים לעצבנות באופן טבעי כגון – לחץ נפשי, עייפות, רעב ועוד.

רצוי להביא למסגרות המשלימות אווירה קלה ונינוחה יותר, ועל סדר היום לשקף זאת. כל דבר משפיע על האקלים. שאלו את הילדים, האם נעים להם, האם נוח להם, האם כיף להם ואיך האווירה....ההבנה את הדברים שניתן לשנותם מול הדברים שאינם ניתנים לשינוי, והתבונה להבדיל בין השניים.....עוזרים להבניה (לבניית תבנית טובה) והיא משפיעה על האווירה כולה. כשהדברים הם ברורים, הציפיות הן ריאליות ואפילו עבודת הצוות יעילה יותר וחפה מתחרות פנימית.

כיצד ניצור אקלים נעים? נציע תמיכה רגשית ויחס מכבד. נותיר את הכעס, הציניות והעצבנות מחוץ למשוואה. נציע התעניינות כנה בילדים. הם מרגישים הכל, והם כל כך חכמים!!! חשוב לשמר הרגלים וחוקים והבהרת ציפיות וגבולות לילדים. זהו חלק אינטגראלי מכישורי ניהול כיתה. הגבולות הללו הם למען הילדים, כי הם זקוקים למבנה, הם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם הרגשות הסוערים שלהם, עם מצוקות של חבר, ועם שלל החוויות הראשוניות שהם חווים בחייהם ואשר הם מאד עוצמתיות גם כך.

המדריך, המורה האידיאלי הוא זה המציע חום ואהבה ובנשימה אחת גם שמירה על גבולות ברורים. דברו אל הילד בשפתו, הקשיבו לו. הקשבה מרגיעה חוסר שקט וחזרה על דברים, מפזרת חרדה, וחרדה היא הרגש המגביר אתגרים התנהגותיים מלכתחילה. ילד שמביע כאב פיזי או נפשי, זקוק לעזרה. כל ההתנהגויות הנובעות ממצוקה הן חיצוניות. התנהגות של אלימות מילולית ופיזית, חרם מאורגן, כל אלו הם רק סימפטומים. איננו יודעים לעולם מה נמצא שם מתחת לפני השטח, אך כל התנהגות חריגה נובעת מתוך מצוקה. מתפקידנו להרגיע את המצוקה הזו ולא ללבות אותה.

אל מול קונפליקט, ילדים תוקפים הם אלו הנקלעים למעגל קסמים שלילי. הצבת גבולות ברוטלית מסמכות בוגרת אשר נעשית נחרצת יותר, משיגה לא פעם תוצאה הפוכה לגמרי. הילד מקבל הדגמה חיה של שימוש בכוח, או במילים אחרות, הוא מקבל אישור להתנהגות אלימה אשר מדגימה בפניו הסמכות הזו. ילדים הם תמיד ילדים. הם זקוקים לתשומת-לב, בין אם חיובית או שלילית. אך ככל שאנו נדגיש את החיוביות באווירה הסביבתית, כך הם יקבלו חיזוקים בכיוון הנכון.

כל ילד הוא עולם ומלואו ולא כל הילדים הם אותו הדבר. עלינו להימנע מלעשות הכללה. לתת תשומת-לב למי שהתנהג כראוי ולא להכליל אותו כחלק מהתנהגות הפחות טובה. חגגו עם הילדים כל דבר טוב שהם עושים. העצימו אותו והדגישו אותו תחילה. כי כמו באנרגיה ובחיים בכלל, הדבר שאנו מעניקים לו את מירב תשומת הלב – גדל בהתאמה. כשאנו מתמקדים בחיוביות – זה החלק שמתעצם. האירו בזרקור כל גרגר של התנהגות טובה, וראו כיצד היא מתפשטת כמו אש בשדה קוצים.

הדמות הסמכותית, המדריכים המורים, הם הדמויות שאמורות לספק לילד התקשרות בטוחה. לענות על צרכיהם כגון – "תשגיחי עלי, תעזרי לי, תשחקי איתי, אני צריך שתקשיבי, תתמכי בי, תקדמי את פניי בברכה, תגני עלי, תנחמי אותי, תעזרי לי לארגן את רגשותיי ותחושותיי"....כל הדברים היוצרים בסיס בטוח שהוא חוף מבטחים לילדים. עלינו לזכור כי בשנים הראשונות לחייהם, מנגנוני הוויסות של הילדים אינם מפותחים והם זקוקים לעזרה חיצונית שתעזור להם לנתב את מנעד הרגשות, ותהווה הדמות המשרה עליהם ביטחון. כזו שתהיה רגישה ותגלה אמפטיה לקשיים האישיים שלהם.

וגם כשהתנהגותם אינה טובה, עליהם לדעת כי ישנו מישהו שם שהם יכולים לחזור אליו, והוא יקבל אותם תמיד בזרועות פתוחות ובטוחות. ניתן להיות אמפטיים לרגשות המציפים ובמקביל להציב גבולות ברורים מול אלימות. כך מווסתים, בעבודה יומיומית על העמקת הקשר, עם חיוך, וחיבוק. המגע הפיזי הוא חשוב ומנחם. עיניים טובות, חום וחיוך מעמיקים את הקשר האישי, גם שיחה פעם בשבוע עם הילד, עוזרת בהבנת הרקע למתרחש. העצימו את תשומת הלב לאלו הזקוקים לכך. חלקו תפקידים, זה יוצר תחושת שייכות גדולה יותר ומביא לשיתוף פעולה.

כולנו בני-אדם ובכולנו בנויים כפתורים שנלחצים בעת קונפליקט. עלינו לזכור ולחזור ולהזכיר לעצמנו כי אנו הסמכות המקצועית והאחראית ולנו יש את היכולות לנווט את פני הדברים. גם כשאנו כועסים, פגועים, מפוחדים, חסרי-אונים, עלינו לזכור לנשום עמוק, לנטרל את רגשותינו, להרגיע את עצמנו בטרם נשליך את כל מרכולתנו על הילדים שאנו עומדים לפגוש. זה לא שוויון כוחות להיות חכמים על חלשים....ואין כאן מקום להתנצחויות. כל שנדרש הוא מעט תרגול על יבש, ואז כשיבואו מצבי קיצון שכאלו, כבר נדע כיצד להתמודד. כשאנו רגועים, הסביבה מגיבה אלינו בהתאם. ילדים הם אמיתיים ומגיבים לאמפטיה ולפגיעות שלנו. רגשות זה דבר מדבק......בחרו ברגיעה.

כיצד מציבים גבולות? טיפ המתאים לכל תחומי החיים:

לקבל את הרגש שעולה כעת – "אני רואה שאתה כועס".

לגלות הבנה – "זה באמת מכעיס ש.....כך וכך קורה"

להציב את החוק/הגבול – "אצלנו בבית הספר לא מרשים להרביץ":

להציע אלטרנטיבה – "בכל פעם שבא לך להרביץ, בוא אלי לחיבוק חזק".

כי בכיתה שלנו לא מרביצים. זו לא הדרך בה אנו בוחרים לתקשר. חשוב מאד בהתקפי זעם המגיעים לקתרזיס – כגון בכי, להציע אלטרנטיבה ושיטות לרגיעה כגון – ריצה, סיבוב בחצר, ועוד....זכרו כי ישנם ילדים עם סיפור חיים מאד קשה, הם מרגישים שמאשימים אותם כל הזמן, ועמדת ההתגוננות יכולה בהינד עפעף להפוך ולהיות התקפה. הרי אנו יודעים כי התקפה היא ההגנה הזמינה ביותר.

עקרון ההדדיות הוא חשוב ביותר במסגרות הללו. לא לעשות איפה ואיפה. לשמור על אחידות ועקביות, כי הילדים עוקבים ורואים וזוכרים הכל. אמרו לילדים משפט שיעניק להם ביטחון וירחיק אותם מתחושת קורבנות כגון – " אני שומרת עליך, כדי שאף אחד לא יפגע בך, וכדי שאתה לא תפגע באף ילד אחר". חשוב להפריד בין הכוונה לבין התוצאה. ייחסו לילד כוונות חיוביות, אפשרו לו לבטא את מצוקותיו במילים, להביע את עצמו, עזרו לו לזהות את רגשותיו. כשילד מרגיש עצוב, דברו על מה עוזר לו כשהוא מרגיש עצב.

ככל שאנו נוקשים יותר ולא נותנים לילדים אלטרנטיביות, אנו דוחקים אותם לפינה וגם אנו הופכים להיות חלק ממשחקי הכוח התורמים לאלימות ולתוקפנות. ביכולתנו ללמד אותם דחיית סיפוקים, סבלנות וסובלנות, לכבד את המוח החושב והיצירתי שלהם. לחיות אין מוח חושב, יש להם רק אינסטינקט של מלחמה או בריחה. איננו רוצים לאלף את ילדינו המבריקים והנפלאים או לחסום את הכלי היצירתי המאפשר להם להתנהג בצורות מגוונות. הקורטקס, המוח החושב, ביכולתו להרגיע את התחושות הפיזיות בגוף. כשהילד ירגיש כי אינו בסכנה, כשירגיש בטוח, הוא יירגע. בחוויה שלו הוא תמיד הקורבן. ניתן להציע לו לשתות מים, להסית את תשומת ליבו מהסיטואציה ובעיקר, להראות אמפטיה וכבוד לכל רגש שהוא מרגיש. לעזור לו להירגע.

בססו את הקשר האישי באמצעות האסטרטגיות השונות, ותרגלו שוב ושוב. כמה קל להפעיל אשמה וחרדה בגדולים וקטנים כאחד. עמדה רגועה ומרגיעה, בטחון בעצמנו ובדרך שאנו מטווים, שיתוף פעולה עם ההורים, הדרך בה אנו בוחרים, היא החשובה. כשאתם מדברים אודות הילד, אף פעם לא בפניו, הדגישו תמיד את הדברים הטובים, ותמיד ישנם כאלו, ורק אז דברו על הקשיים. בנו אקלים נעים, המורכב מאנרגיות חיוביות וטובות ותקשורת בונה. תמיכה, עזרה הדדית, עבודת צוות, שומרים על המשאב היקר ביותר שלנו. הילדים שלנו. לעבוד עם ילדים זו זכות גדולה.

גלגל הרגשות של אואזיס – ממחיש את הרגשות המרכזיים והנגזרות שלהם.

תרגיל פשוט ונפלא לוויסות הרגשות – באמצעות כפות ידינו.

וכפי שהפליאה לכתוב לאה גולדברג בשירה האלמותי – "הילד הרע"

הייתי אתמול בבית הדודה, אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה", אמרתי "סליחה" ו "בבקשה", שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?" ואינני יודע, כיצד זה קרה - לפתע נכנס בי הילד הרע ואמרתי: "את טיפשה!"

ואימא הסמיקה מאד ואמרה: "גד, תתבייש! זה איום ונורא!" ואבא אמר: "באמת זה לא צחוק! תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק!" איך אסביר להם שזה לא אני? זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים - תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע. שיחקתי אתמול בחצר עם יוכבד נתתי לה אוטו שלי ורכבת, נתתי לה לזכות בגולה הכי אדומה והכי גדולה! ואינני יודע, איך זה קרה - לפתע ניכנס בי הילד הרע, דחפתי אותה והיא נפלה. ואמא שלה כעסה ואמרה: "פרא-אדם! איום ונורא!" וסבתא שלה יצאה ואמרה: "אל תיבכי, את יודעת, שגד ילד רע!" אז אמרתי לה: "חמורה!" באמת, זה איום: הם אינם מבינים –

זה הילד הרע שניכנס לי בפנים, תמיד הוא ניכנס בי בלי כל אזהרה, הילד הרע! "לך מפה!" אני מבקש אותו, כי אני רוצה לגרש אותו. אבל הוא ניטפל וניטפל! כבר ניסיתי הכל, אבל אין לי ברירה. מה לעשות בו, בילד הרע? או אולי - כשקצת אגדל - יעזוב אותי וחסל?

Racheli Ganon – Master-Healer of Divine Source


13 views

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb