• רחלי גנון

בידנו אור ואש


פוסט מיוחד לחג האורים - נשימת בראשית

מתוך חג האורים, באנו חושך לגרש....וחושך הוא לעיתים גם בערות, בעיקר אודות החושך......אודות ישויות ושאר ירקות. לעיתים זה יכול להיות סיוט הגדול, סרט האימה של המסע שלנו. כמה פעמים יצא לנו להיפגש עם אדם שנוכחותנו אינה מיטיבה עמו ופתאום משום מקום, הוא מתחיל לראות מלא ישויות בשדה ההילה שלנו? וכך, בעודנו למדים להיות אלוהים, מגיעה לה איזו ישות, צל חשוך שמפריע לנו בדרך. הזיה שמרגישה אמיתית למרות שאינה יכולה להתקרב לכדי 10 מטרים מאיתנו, אם אנו חשים בה, זה בעיקר בשל העובדה כי איננו יודעים את עצמנו כאור עדיין. כאור, ביכולתנו להמיס גם דברים הנמצאים גם במרחק של קילומטרים רבים מאיתנו. ובינתיים, נסו לריב עם השמש. תנו לה אגרוף, הרי מיד תתאיידו לכדי כלום. וכמו גל בים המפחד להיות סוער במיוחד כדי להטביע את האוקיינוס, כך גם אנו, כשאיננו יודעים מי אנו, האגו המהתל בנו חושב כי הוא מנהל את ההצגה הזו.

אנו השמש של אלוהים. אנו האור של אלוהים. אנו אור התודעה ואנו זורחים באור נגוהות על כל אלו שבסביבתנו. והם משתנים, או מתבלבלים, או מתפרקים לגורמים, או הולכים להם לדרכם. חלקם אף מתעלה והופכים להיות הביטוי הטוב ביותר של האמת. כך הוא, בזכות האור שלנו. אז נחזור לישויות, הן אספקט של האגו שלנו, כל המקטעים ששברו את הרצף, שיצאו מן האחדות, המרגישים זרים לנו, כל האספקטים העמוקים ביותר של הנפרדות בנו, שאנו חשים כאילו יש להם חיים משל עצמם. אלו החלקים המחכים שנאמץ אותם אל חיקנו בעודם מביאים אל חיינו את ביטויים החשוך ביותר. האמונה בישויות מקורה בכך שאיננו יודעים מה אנו רואים. אגו רוחני עמוס ומלא בשיפוטיות. העין השלישית פתוחה לראות אנרגיה אך במקביל, האגו עדיין מקרין שיפוטיות על כל מה שהוא רואה. אז גם כשהוא רואה, הוא אינו יודע מה הוא רואה. לעיתים זהו חושך באצטלה של אור. הידע קיים אך הוא חשוך ומוסתר. על כך מבוססת כל תרבות מצרים העתיקה. וכך מימדים ודברים אחרים הופכים להיות רק דרך נוספת ליצירת תפיסות רוחניות נוספות ושיפוטיות.

כולנו אינטואיטיביים באופן מולד. אך יש בנו כאלו הזקוקים לאישור אודות היכולות המולדות שלהם. והם מבקשים להדגים אותם חדשות לבקרים, לרוב בדרך השלילה. כמה פעמים אנשים הציעו לספר לכם מה לא בסדר אצלכם? האם מישהו אי-פעם רצה לספר לכם משהו שמח כמו לנחש מהו המאכל האהוב עליכם? הלוואי ויכולתי לספור כמה פעמים הגיעו אלי אנשים שקיבלו מסר אודותיי מהרוח והיו "חייבים" להעביר אותו הלאה....וזה בדרך כלל בלשון הזו – ”משהו ממש לא בסדר אתך, הרוח ביקשה שאומר לך זאת, והיא גם אמרה שרק אני האדם שיכול לעזור לך". וואו!!! תודה על זה!!! וזה יכול לקרות ברגע הכי משמח כשחברה טובה באה ומכה בך את אמרות השפר שלה, וכשאנו בוחרים להיעלב, זה בדיוק כמו שיבואו אנשים לספר לכם על ישויות בשדה שלכם.....עם השנים למדתי להשיב לאלו שצריכים לשאול את ההדרכה העליונה לאיזה סרט כדאי ללכת, או אם זה נכון להם לחלוק איתי חדר בחופשה. ואני עונה – " כן, אני יודעת שיש בי ישויות, ואני ממש בקשר טוב ואפילו מצוין עם כל חברי הצללים שלי לדורותיהם.....בעיקר בשל העובדה כי אני האור המשחרר אותם לחופשי". אז כן, יש בנו ישויות, והן נקראות מלאכים נעלים ולעיתים גם מדריכים רוחניים ועוד. הם נתפסים כמקטעים של תודעה, כי הלכנו לאיבוד באמונות של טוב ורע. של אור וחושך.

הגיע העת להכות שורשים עמוק מאד בעובדה כי ישנו רק אור. וכל חושך שאינו אור, פשוט אינו מודע לעצמו עדיין. התפיסות שלנו מראות לנו לעיתים את הדברים כשחשוכים ביותר, רק כדי שנעיר את האור שבתוכם, וכך כבר לא יצטרכו לפטרל בעולמנו כחושך. איננו נפטרים או מגרשים דברים חשוכים, אנו משחררים את העולם הזה החוצה מן החושך. אם כל העולם היה עוצר לרגע ומצהיר על האור שנמצא בכל הדברים כולם, טרנספורמציה מידית הייתה מתרחשת כאן ועכשיו. כי הכל הוא הגשמה של תודעת הליבה שלנו. הכל הוא אור התודעה שאנו. אנו חווים ישויות ממש כמו ילדים הבטוחים שיש מפלצת בארון או מתחת למיטה. אנו חווים משהו כדבר אחד ונוכחים לדעת שהוא משהו אחר, ואז המפלצת נעלמת. אז כדי למוסס ולפזר את האמונה בחושך, נצעד עמוק יותר אל תוך האור ונבדוק מחדש את המצאות הישויות בחיינו. התפיסות שלנו בנויות רק מדברים המאיימים על התודעה שלנו. כך גדלנו, עם התניות רבות והצורך להאשים משהו, מישהו. ההאשמה המרכזית היא – "אני אור ואתה חושך". אתה לבן, אני שחור, אני חשוך, אתה באור". כשאשמה הופכת לסקרנות, הפחד מפנה מקום להתיידדות עם הבלתי-ידוע. איננו חייבים לדעת מהם כל הדברים המגיעים לחיינו, עלינו רק ללמוד לקבל אותם בברכה. איך תדעו שזה טוב? אין טוב או רע. ישנו רק אלוהים והוא טוב. והוא אהבה. והוא אור. ואם אתם נתקלים במשהו שאינו מרגיש לכם טוב, זה רק בגלל שהמשהו הזה שאתם רואים, אינו יודע עדיין שהוא אלוהים.

אז מהו הדבר הטוב והנעלה ביותר שאתם יכולים לעשות למען מישהו או משהו שאינו יודע כי הוא אלוהים? כבדו את האלוהים שבו. נמסטה. משהו מפחיד ומוזר? זכרו כי זהו אלוהים בתחפושת. כשאנו מתחילים להלל ולשבח את האור שבחושך, החושך אינו יכול להמשיך ולשמר את המציאות שלו ומתחיל לאבד אחיזה. כי היכן קיים החושך? רק בתפיסה שלנו שהיא חלום. רק האור הוא המציאות שבתוך חלום התפיסות השונות שלנו. הללו את החלק הזה, המואר והחושך ירוץ הרחק מכם ולא ירצה להתעסק אתכם יותר. רואים דוגמנים/מורים שנעדר מהם האור שהוא גם בינה וחוכמה ותובנה? הללו ושבחו אותם.

ובנימה אישית אף יותר,

אף אני פחדתי מהצל של עצמי בשלושת העשורים הראשונים של חיי. הכל הפחיד אותי. הכוח שלי, החולשות שלני, הצל שלי, פחדתי לנצל את כוחי כי לא ידעתי מי או מה אני, פחדתי מהחיים, מהמוות, לא ידעתי אם אני אור או צל חשוך, וכך נולד לו שירי – "צל מואר"....זו התנסות מופלאה להתעורר מכל האמונות אודות חושך. מסעי הוביל אותי להכיר אותו מקרוב, לטייל בכל חדריו, לפגוש את כל הטיפוסים בדמותו. וכשהוא התמוסס, התגלתה מציאות שיש בה אור, ללא סיבה. כי אור אינו שייך לסיבה ותוצאה. הוא פשוט ישנו. הוא נוכח. הוא קיים. ממש כמו היכולת לצחוק ללא סיבה, שם נמצאת לה שמחת המקור, טבעית, מתפרצת, עולה מן הבטן ומחברת אותנו מיידית למקור. וכשאין אשמה – ראו איזה פלא!!! ממש כמו נס כד השמן – פתאום כבר לא נותר ממה לפחד. רוצים להעיר את העולם? עליכם להתעורר תחילה.

התעוררות ישירה היא קבלת המציאות כפי שהיא. ללא מסך התפיסות ונקודות המבט שלנו. החיים מפסיקים להתעסק אתנו ולשלוח לנו שליחים, כשכבר לא קיים בנו הצורך להאשים אף אדם, או סיטואציה או אירוע. השקט נובע מתוכנו רק לאחר שהמלחמה הפנימית מסתיימת. הקשיבו לשקט. הקשיבו לקולו של הכלום שאנו מואשם בשום דבר. השקט הפנימי שאינו מופר גם כשקולות הרקע רועשים וכאוטיים במיוחד. מהן התפיסות שלכם? זו אינה הראייה המבחינה באובייקטים שבחייכם, אלא האמונות והמסקנות שלנו אודות הדבר שאנו רואים. תפיסה היא התנסותנו האישית או השיפוט האישי שלנו, אם תרצו. בין אם חיובי או שלילי. אנו רואים משהו באופן מסוים וחושבים שכולם רואים את אותו הדבר, עד שאנו נוכחים לדעת כי נקודת מבט היא דבר אישי וייחודי רק לנו.

ובהתעוררות, איננו מאבדים את כל התפיסות שלנו, אלא פשוט מפסיקים ללכת לאיבוד בתוכם. אנו מבינים ונוכחים לדעת כי הדברים הם כך רק בעיננו שלנו. לעיתים נוצרת מחשבה קולקטיבית כשאנו מגלים עוד אנשים הרואים את העולם בדרך הדומה לנו. ואז התפיסה הופכת להיות רווחת, ומתווספת לה עוד גרסה אחת של אמת. מצאו את ההבדלים בין התפיסה שלכם לדברים ובין הבהירות לראות את הדברים כהווייתם. זו ההתעוררות מן האשליה. וזה פשוט עד כדי בלבול....הדברים קיימים, רק הפרשנות שלנו היא דמיונית. ההתנסויות האינסופיות שהחיים מספקים לנו הן אשליה שבתוכה ישנה אלוהות ורק היא אמיתית. לעיתים קרובות השתלשלות הדברים נפרדת מהאמונות שלנו אודות סיבה ותוצאה. התפיסות שלנו הן החמחברות אותם יחד. הגשמתי בחיי מספיק טיפוסים שגרמו לי להיות עצובה, רק כדי להיזכר בעצבות ששכחתי להרגיש. אך כשהיקום העיר אותי אל הבהירות, ראיתי כל הבזק כתמונה העומדת בפני עצמה.

רוצים לדעת עד כמה אתם שבויים עמוק בתוך התפיסות שלכם? בדקו את הנטייה שלכם להאשים אחרים. "לקחו לי, אכלו לי, שתו לי". רק אשמה מחברת סיבה לתוצאה. כשיש לנו תוצאה, בעיקר אם אינה רצויה, אנו ממהרים לחפש את הסיבה לכך. ואין סיבה מלבד האגו הנאחז ומפחד לסכן דברים. אך עלינו לסכן הכל כדי לראות דברים בבהירות. כאשנו מסכימים להקריב את נקודת המבט האישית שלנו, אנו מוותרים על המאבק. רוצים לדעת עד כמה אתם ישנים עמוק? בדקו את אורכה של רשימת האנשים שאתם מאשימים אותם על משהו בחייכם. התעוררות היא טראומה לאגו שלנו. היא אינה מחמיאה לו כלל, כי האגו אינו יכול לעשות דבר כדי להרוויח את הרגע הזה....ולא משנה כמה ילמד ויצבור ידע. האגו אינו מקבל את ההתעוררות, כי הוא רוצה לחשוב שזה הוא שעשה את הדבר הנכון כדי להשיג אותה. כעת הבינו עד כמה מסוכן הוא אגו רוחני וכיצד לעיתים קרובות לא מצליחים להתעורר ממנו. כשאנו מרפים זה קורה מעצמו.....במה אתם מושקעים?

התעוררות מתרחשת בפשטות, בהינד עפעף, המיינד לעולם אינו רואה שזה מגיע. זו מתנה בהפתעה. ואני, שחוויתי התעוררות ספונטנית לפני 32 שנה, יכולה להעיד על כך, שהמסע האמיתי הוא הזמן שלוקח לנו להסתגל לכל זה....איננו יכולים ללמד איש ואף לא את עצמנו להפסיק להשתמש בתפיסות שלנו את המציאות. אך אנו יכולים להתחיל להפסיק להאשים אחרים במצוקותינו. איש אינו אשם, אפילו לא אנחנו. לו רק יכולנו לזכור בזמן אמת כי החיים מנסים להוציאנו מהכלא שאיננו יודעים שאנו כלואים בו כלל, ולהחזיר אותנו אל הביטחון הבסיסי, אל המקום הבטוח שלנו. כל הדברים שאנו יודעים אודות עצמנו זה רק חלום מושלם. חלום אישי, וזה כלל אינו רע. זה חלומי! וזה חלק מהמסע שלנו כבני-אדם, להיות ערים בתוך החלום, בעודנו נותרים כמסתורין גדול גם בעיני עצמנו. איננו יודעים מה אנו, אנו זה....שלא ניתן להגדירו. "געגועי החיים אל עצמם".

אשמה אוספת אירועים וזוטות ושונות ומדביקה אותם יחד לכדי מסקנה ההופכת לתפיסה האישית שלנו. בקשו מבית המשפט העליון שבכם לפטור אתכם מכל אשמה. זו משמעותה של סליחה. ההבנה העמוקה כי החיים אינם אשמתו של איש. החיים הם רק החיים. אנו מעמיסים עליהם את כל המשמעויות ונקודות המבט והתפיסות. הנסיבות מעלות בנו את כל נקודות המבט האפשריות, כדי להזכיר לנו את כל מה שצריך להירפא בתוכנו. ולעיתים אנו חווים ריפוי אנרגטי ללא כל סיבה. ממש כך. כמו הצחוק. זה עדיין מפחיד עבורנו כשדברים קורים ללא סיבה, כאילו סתם. או אז האל הרחום והחנון שלנו מסדר לנו אירועים בדמות מחלות ושאר ירקות, כדי להקל עלינו לעכל את המתרחש. זו נקודת מבט מעניינת....ואם תרצו להאט את התפתחותכם.... הגדילו את רשימת האנשים אותם אתם מאשימים במצוקותיכם. מתקדמים מהר מידי או מפחיד לכם מידי? האשימו אחרים בכאבכם. ואם אתם כבר מאסטרים הלוקחים אחריות כוללת על חייכם, דברו באומץ, בכנות, על מה שאתם מרגישים, וגם אם אינכם מרגישים טוב כרגע, מותר לכם לענות בכנות ולדבר בגלוי עליכם, על רגשותיכם, ופחות על אלו שאתם בוחרים להאשים.

זהו מסע של ריפוי, לקבל במלואן את כל קשת הרגשות שלנו, ללא אשמה אישית או כללית. עלינו לדעת כי איש אינו אשם ברגשותינו. גם באהבה אנו לעיתים שניים, כמו זוג עיניים....נשבעים אמונים מתחת לשמיים, ואז אחד יכול לסיים הכל. לסכן הכל למען הכנות שבאמת. מה היא התמסרות? מה היא היכנעות? להיות מובלים אל האש, להיכוות באופן קשה ביותר ועדיין להמשיך ולהלל את האור. זו שמאלת ליבנו הכמוסה ביותר. לעבור דרך הלהבות עד להכרה שהאש כילתה כל חלקה טובה וכבר אין את מי להאשים. וכשהבעירה נרגעת, איננו נשרפים יותר באש, אנו הופכים להיות האש....כי בידנו רק אור ואש. באנו חושך לגרש. ומי יוכל לשרוף אש בוערת? היא עשויה מאור. אנו אור ואור הוא אש. כמו הסנה הבוער שאינו עוכל....אז מה הדברים שהכי מפחידים אותנו? הם בדיוק אלו שכל כל קל לנו להאשים. מפלצות דמיוניות המלמדות אותנו אהבה בלתי-מותנית. חפה מתפיסות ותנאים. חג אורים שמח.

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון – מאסטר-הילר מהמקור היצירתי.


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb