• Racheli Ganon

קריון - היהלום של וואו


מאנגלית – רחלי גנון

זהו זמן ללא נבואה. הפסיקו להאמין לנביאים למיניהם. אין כל תסריט עתיק שיספר לכם מה עומד להתרחש הלאה...אין בכם נביאים חכמים המסוגלים לתת לכם אינפורמציה אודות מה לעשות הלאה, כי אין כאלו היודעים טוב מכם. הפלנטה הזו היא בשליטה עצמית והתזמון של האור תלוי רק בכם. אחד מהנושאים הוא מה שמתרחש כיום. שינוי התבניות, דרכים חדשות של הבנה, של כיצד להפוך ולהיות רב-מימדיים. זה לא קל לאלו שהיו במשך זמן רב באנרגיה הישנה. ואז משהו נוסף מתרחש. בעוד תודעה גבוהה יותר מתחילה להתפתח, והיא בקושי מתחילה, אך היא נראית על ידי התודעה החשוכה יותר ובאה לידי ביטוי בחשיבה נמוכה, של כל אלו שעדיין רוצים להיות השולטים, הם הולכים להילחם באור בכל מה שיש להם! כי בפעם הראשונה באנושות, החושך נמצא בצרות צרורות. זה מה שקורה. אספר לכם משל קצר. חלק מכם יבינו את משמעותו וחלק לא.

מושא המשל שלנו הוא אדם בשם וואו, שאינו גבר או אישה, אלא שניהם והוא מייצג את כולכם. וואו הוא נשמה עתיקה. הוא מודע מאד למי שהוא. וואו נושא עמו כמות עצומה של אור. אך וואו מעולם לא היה מסוגל להראות אותו. זה כמעט כמו הוא עצמו היה תכשיט שהוברק ונצנץ מעל לכל האחרים. אך היה עליו תמיד לכסות את האור. כי באנרגיה הישנה, תמיד היו כאלו שהתנגדו לאור. זה כמעט כאילו האוכלוסייה סביבו הרגישה לא בנוח בנוכחות האור. חלקם ממש נאבק בזה. זה היה מאד מתסכל עבור וואו. אחרים סביבו, לא נשאו סוג כזה של אור, כך שלא היו לו הרבה חברים. בעיקר לא כאלה שהיה יכול לפנות אליהם בעצה ולשאול – "מה אעשה כעת"? וואו התרגל לעובדה כי החושך מנצח לעיתים קרובות. זה נראה כי אם יראה או אורו יותר מידי....זה יהיה אפילו גרוע יותר. כי החושך נמצא שם במאסה גדולה ללא קשר למה שהוא יעשה. חושך היה שם בנדיבות גדולה. וואו ידע כי השינוי מגיע וחשב לעצמו – כשהשינוי יגיע, העתיקים יהיו הנכונים והמדויקים. תודעה גבוהה יותר תתחיל בפלנטה. הוא אומר – "זה יהיה הזמן בו אוכל להראות את האור שלי. זו הסיבה שאני כאן כעת", כך הוא אמר. "להשתתף בניסוי הזה, לתת לתכשיט לזהור, אני בקושי יכול לחכות".

שנת 2012 באה והלכה, ו-2013 עברה, וב-2014 וואו התחיל להחליט להאיר יותר מאורו. אך הוא היה בהלם. הוא היה מופתע. כי שהוא התחיל להראות את אורו, זה היה כמעט כמו צבא של חושך כיבה אותו. זה נראה כאילו כולם ידעו אודות התכשיט...

הם לא יכלו לפגוע בו, אך הם יכלו לעצור אותו, הם יכלו להפסיק את האור מלהיות שם, כדי שלא יראו אותו יותר. נראה כאילו הם היו בכל מקום. נלחמים בכל כוחם באור הנפלא והיפהפה שהוא נשא עמו. הוא חשב לעצמו, "האם זה אי-פעם יסתיים?" האם אי-פעם אוכל להאיר את אורי באמת? אז הוא החליט לעשות משהו מעניין. הוא התחיל להיפתח, והראה לכולם את התכשיט. ולהפתעתו הרבה, הוא ראה את החושך נופל מולו. זה היה ההבדל בין הישן לחדש. וואו אמר, "לו רק ידעתי כל זאת באמת, שהאור שלי הוא מה שיכול לבטל את החושך"....זהו הסיפור של וואו ושל הנשמות העתיקות ושל ארגנטינה, התכשיט היפה עם לב הזהב. ארץ בעלת משאבים מאסיביים ויופי, עם אור של לב ורגש – מוכנה להאיר. ויקירים, מה שקרה, התכשיט הזה שונה ממדינות אחרות. חלקכם יבינו. כה רבים מבקשים לבוא ולשמוח במגדלור המשאבים שלכם המחבר באופן מופלא את ההמיספרה הצפונית. ישנם תכשיטים שהם מעט יותר זוהרים. אם תתנו לחושך למנוע מאורכם מלזהור, אם תתנו לחושך לנצח, התכשיט לא ייראה והוא מופלא, Belisimo, ומשפיע על כל האזור. כשהאור הוא זוהר מידי, הוא מביא עמו אתגרים רבים.....הוא מושך אליו את אלו המבקשים לדרוך עליו ולשלוט בו , כל אלו שאינם רוצים לעזור. ככל שאתם נשלטים, היהלום לא יראה את עצמו.

החוכמה הנדרשת להובלה נמצאת אצל הצעירים. אל תתנו לגילם להונות אתכם. הם נשמות עתיקות המוכנות לגלות את היהלום. ישנה תקווה, אל תשפטו את העתיד על פי מה שקרה בעבר. וואו, מושא המשל שלנו, לא ידע. לא היה לו שום מושג מדוע אורו לא יכול היה לזהור, עד שהוא חשף אותו....האור והתודעה שלכם, הנשמות הטהורות, יאפשרו זאת. סבלנות, הבנה, ראו את התכשיט! הוא כאן והוא זוהר מכפי שאתם חושבים. ידעתם זאת כל העת. וזה היה התסכול הגדול ביותר שלכם. האור הגדול הנמצא כאן כעת מושך אליו את החושך. האם הבחנתם בכך? עד כדי כך אתם חשובים. זו הסיבה שהעולם כולו חושב על דרום-אמריקה ותחילה על ארגנטינה. יש משהו מאד מיוחד כאן. לכו מכאן בשלווה, מחייכים, חשבו על התכשיט....סופה של התודעה החשוכה והירידה ההדרגתית במלחמה נגד החושך. אינכם לבד בזה. כי זה קורה בכל העולם כולו. האם הבחנתם בכך? פתאום חושך מגיע וכמעט מצית מלחמה פוטנציאלית. הבינו, התודעה הנמוכה באמת נלחמת חזק כדי להשאיר את הדברים כפי שהם היו.....האם שמתם לב?

לו רק הם יכלו לקחת אתכם חזרה למלחמה הקרה, הכל היה יכול להיות ממש טוב! שליטה קלה יותר כשאתם מפוחדים. הידעתם? אתם יכולים לראות זאת בכל מקום. אך החושך לא ינצח, כי האור כבר מנצח את הקרב הזה. בעם הראשונה בהחלט, רוב האנושות בפלנטה הזו רוצים שלום. הם מאוחדים כפי שמעולם לא היו, אך הם מנסים לפתור דברים. ישנם כוחות המנסים לפרק ארגונים, כי הכל מתנהל אחרת כעת. "קריון, כמה זמן יעבור עד שנראה זאת, את התיקון הזה?" אינני יודע. למה אתם מצפים, בני-אנוש עוצמתיים ומודעים שכמותכם? למה אתם מצפים? כשהשכן שלכם בא לבקר אתכם והוא מדבר אודות פוליטיקה, למה אתם מצפים? מה אתם עומדים לאמר לו? חשבו על הדברים הללו, כי זה עומד להראות את האור. קשה להיפטר מהרגלים ישנים. האם שמתם לב כי הצעירים חפים מכל ההרגלים הללו? יש להם רעיונות אחרים אודות מה שאפשרי. וזה קיים בכל הפלנטה. לא רק כאן. השינוי, התודעה הגבוהה יותר יכולה להיות שלכם אם תרצו. אתם לחלוטין בשליטה. האם שמעתם זאת? כמה מהר כל זה יקרה? זה תלוי רק בכם.

זהו המסר של קריון כי זהו המסר מהעבר השני של הווילון. עבור האנושות על הפלנטה כיום, הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. הפסיקו לחפש את האמת בחדשות שלכם, כי הם תמיד יספקו לכם תסכולים וחושך. הם מושקעים בזה. אתם האור יקירים. אתם עתיד התכשיט. תנו לו לנצנץ ולזהור. נמסטה!!! וכך הוא הדבר. קריון.

ובנימה אישית / נשימת בראשית

את המשל הזה לא הייתי צריכה להבין, חוויתי אותו על בשרי. כמותו היה סיפור חיי במדויק, אחד לאחד. הפלגתי באמצעותו אל הנרחבות האינסופית, וחזרתי עם המילים הללו שהכתיבה לי נשימת בראשית.

פיסת נשמתי ההולכת איתי כיום, נולדה מודעת, ערה....השלב הראשון של ההתעוררות הגיע יחד עם נשימתי הראשונה בעולם הזה וידעתי, הייתה בי ידיעה מולדת ועמה כמות עצומה של אור שבמשך שנים לא יכולתי להכילה, ורבים מהסובבים אותי אינם מסוגלים להכילה עד היום. האתגרים היו כמעט בכל מקום, בכל סיטואציה בה קיצצו את כנפיי, בה למדתי לקצץ אותן בעצמי, להקטין את עצמי, למזער אותי עד לכדי סיכה, כדי שיאהבו אותי, כדי שיוכלו לשהות במחיצתי, כדי שיהיו לי חברים......הייתי אלופת ההסתתרות. שלא יראו, שלא ידעו....את כל מה שאני יודעת ומרגישה. שלא אהווה איום באיזשהו אופן או צורה....וכשלמדתי היכן נמצא המפסק, התחלתי לכבות את האור שלי במתכוון, נשארתי בארון החשיכה בכוונת תחילה, כי שם פחות כאב. למדתי להתמצא היטב באפילה, להכיר בה כל פינה. ימי היותי שבלול המשתבלל יותר ויותר בתוך עצמו, ימי ההתכנסות שלי היו רבים, הם נמשכו על פני שנים רבות, הייתי פרפר יפהפה שהתעקש לחזור ולהיות גולם רק כדי להרגיש שייכות. להיות כמו כולם. כמו וורטקס עצום המסתובב לכיוון הלא נכון ונסגר במקום להיפתח. הייתי בטוחה כי הבדיחה הזו היא חשבוני. הלכתי ללמוד כל מיני שיטות של תקשור וחיבור שלא עבדו עבורי אף פעם. חשבתי שאין בי דבר. שאינני יכולה לתקשר עם הבורא, הלכתי לשחזורי גלגולים כדי ללמוד מעט יותר ולא היה שם דבר מלבד דף חלק. לא הבנתי כי כל הדברים הללו של העידן החדש לא נועדו עבורי. הם נועדו לשלב הראשון של ההתעוררות, השלב שאחרים היו זקוקים לו.ואני? הגעתי לכאן איתו.....איך מרגישים כשאסימון כל כך גדול נופל למקומו???

ואז הגיעה ההארה הפתאומית, ההתנפצות הגדולה שלי בה התפזרתי למיליוני חלקים שהפכו לכוכבים המאירים את השמיים שלי, ופתאום....כבר לא היה חושך בשום מקום. כבר לא מצאתי מקום להיחבא בו.....נלקחה ממני היכולת לווסת את אורי. הוא זרח פתאום במלוא הדרו, עד קצות אצבעותיי וחשף אותי לחלוטין, את רגישותי, את פגיעותי, את נשמתי. וכמו כל יציאה מהארון, המופנמות פינתה את עצמה למוחצנות זהירה, והשמש שבי החלה לבעור יום ולילה. ללא הפסק. ובתהליך הזה, חוויתי בפעם הראשונה איך זה מרגיש להיות אני, עד הסוף, להיות הכלי שנועדתי להיות. שילמתי מחיר יקר, חברים ומשפחה שהתרחקו, שהבינו מעט יותר עד כמה הבדיחה הזו לא הייתה על חשבוני....ובד בבד קרה משהו נהדר. התחלתי לראות עד כמה אני מסוגלת לעזור לאחרים דווקא מתוך הנרחבות הגדולה הזו. עד כמה החלל הגדול הזה שנוצר מאפשר גם להם לגדול, בקצב שלהם ועל פי מסלול נשמתם. בתקופות בהם הייתי קטנה ומצומצמת, לא הייתי טובה לעצמי או לאחרים.

נולדתי להיות השמש, האור המאיר, המעיר, המנער, ושנים רבות מחיי רציתי רק לכבות אותה. שפכתי עליה נהרות של מים, זימנתי לחיי אנשים שהיו מומחים בלדכא ולכבות ולרוקן אותי מהלהבות שלי....אך האש הפנימית שלי המשיכה לבעור ולבעור, כי זהו טבעה. והאש והבערה הזו כילתה אותי מבפנים כשלא היה לה מוצא. ואז קרה עוד נס....גיליתי שזה לא אודות האש שיש בתוכי, גיליתי כי אני האש בהתגלמותה, אש שאף אדם, סיטואציות ומצבים יצליחו לכבותה. גיליתי את אש התמיד, להבת הזהב של העצמי הנרחב שלי. והיא מאכלסת כיום כל תא ותא בגופי.....היום אני יודעת כי נולדתי פרפר ואמות פרפר, כי אש משמשת קטליזטור. היא משנה את סביבתה אך היא עצמה לעולם אינה משתנה. היא בוערת ומחממת את סביבתה וכשאינה ממלאה את ייעודה, היא מכלה ושורפת אותנו מבפנים, מותירה אחריה אדמה חרוכה.

ואני נזכרת בימי האשליה בהם ישבתי לי שם בחושך, וחשבתי כי אני בשליטה. והרי אין אשליה גדולה מזו. חשבתי שמעט חול ואדמה יצליחו לכסות או בוהק היהלום הפנימי שלי. אז חשבתי. ובזמן שעברתי התנסויות חיים קשות שהשתיקה יפה להן, החושך ניצח אותי לעיתים קרובות.....אנשים המשיכו להגיב אלי ברוע, בקנאה. גם במקומות הנמוכים ביותר בהם הייתי מרוסקת, כשבריאותה קרסה, כשנישואיי התפרקו, כשאיבדתי ילד.....הם ראו בי את מה שאני לא יכולתי לראות בעצמי. לא הייתה מראה בסביבה שיכלה לשקף עבורי את האור הזה, פשוט לא הייתה בנמצא. ואני רציתי להיות כמו כולם. לפני שנים רבות מאד, היקום זימן לי מורה רוחני שגם בו הייתה הידיעה אך הוא בחר לנצל אותה לטובת האגו החשוך שלו....הוא אמר לי דברים איומים ונוראיים, והתמימות הזכה שהגעתי איתה לעולם הזה, בחרה להאמין לו. הוא סיפר לי על החור שיש לי במרכז החזה, כך הוא בחר לקרוא ליהלום הבוהק והמופלא שלי, על הדרך בה אני בנויה אחרת מאחרים, על כך שההילה שלי מזוהמת ויושבים עליה מיליוני טפילים ועוד סיפורים......לאור גדול נמשכות ישויות רבות ורובצות בהילה, זה נכון....אך רק אדם מואר מסוגל לראות את רעהו כאור. ועם האיש החשוך ההוא, במקום הנמוך והתמים, עברתי חוויה שלא היה לה שם. קראתי לה אונס רוחני. כי משהו הצליח לחדור את ההילה שלי ולחצות אותה לשניים. באותו הזמן, הטראומה היה עצומה, אך רק לימים הבנתי שמה שחוויתי נקרא היום – "הלילה החשוך של הנשמה". עברו מאז כבר יותר מ-18 שנה ועדיין זוכרת, איך חיבקתי חזק את הכרית, בלילה הקשה והחשוך בחיי, וחיכיתי שיעלה השחר. ובהיזרקות הזו אל תוך הריק, הגיע עוד גל של התעוררות ויציאה לדרך חדשה. הסדק שנוצר וגילה את האור בשיא תפארתו, פיזר את כל ענני החושך שבתוכי ומאוחר יותר, כל חושך שנקרה בדרכי התפזר כאבק מולו. וכפי שכתבתי בספרי – "נשמת הכוכב" –

"כמו זרע המגיע לפרקו כשאינו מוכן. קליפתו נשברת, פנימיותו מתגלה ומתוך הסדק צומחים להם חיים. לעיתים זה נראה כמו הרס טוטאלי, למי שאינו מבין צמיחה מה היא".

אני היהלום שנחצב בטבע, שלוטש באמצעות כאב וסבל ואובדן ופגיעות ורגישות ואהבה אינסופיים. אז מה הפלא שאינני עונדת יהלומים. מי יכול לזהור יותר ממני? נהגתי לשים את כל העולם ואשתו לפניי.. רציתי שירגישו נוח במחיצתי....והאור חדר לנימי נשמתם. מתוך עיני הבהירות כרנטגן, כולם הפכו שקופים במחיצתי. ללא יוצא מן הכלל. יכולתי ועדיין יכולה לראות הכל, להרגיש הכל, להרגיש את תחושותיהם ומחשבותיהם וכוונותיהם, רק הפרדה לא ידעתי לעשות. לא יכולתי להבין שזה שלהם. חשבתי שזה מה שהם חושבים עלי, שהם לא אוהבים אותי ויצאתי מגדרי כדי לרצות אותם, לבטל את עצמי, כדי שיהיו שבעי רצון, כדי שזה לא יכאב לי כל כך.....לבוא לעולם עם רגישות ופגיעות כל כך גדולים, להיות אמפטית ברמות כאלה, זה דורש אומץ בלתי נדלה.

כיום יש לי הרבה חברים אמתיים, וגם כאלו שהם לכאורה. התגלית הגדולה ביותר, לה זכיתי בערוב ימי, הייתה להכיר אנשים כמותי. שם, בהוואי, במפגש המגדלורים הגדול, בו הגיעו ניצוצות משורש נשמתי מכל המדינות בעולם, שם....חוויתי הארה שנייה, הזדככות שלא ניתן לתארה במילים. רק שם, בנוכחות האורות הגדולים שבחדר, הצלחתי לראות את אורי שלי, ואת גודלו, והאחד השלם שהיה בתוכי, שחשבתי כל השנים שהוא רק פרי דמיוני, כי לא היה מעולם אישור או משהו חיצוני לי שיאמר כי כך הוא....ופתאום הפכתי להיות שמש המביטה על עצמה ממרומי ההרים, ובפעם הראשונה, ראיתי את מה שאחרים רואים....שקיעות וזריחות מופלאות וטוהר וזוך ואור בכל הצבעים. וכך קשת חיי התכנסה לה בעיגול השלם. היום אני יודעת שקוראים לזה הכרה, להיווכח במי ובמה שאני....שכל מה שאני זה אכן כך. וכשהפאזל הושלם והפכתי להיות אישה פתורה, שלמה, הקדשתי את עצמי לצחוק.....כי מה נותר מלבד הצחוק? ההבנה העמוקה, עד כמה הוא מושלם, התסריט האלוהי הזה שיצרתי.......וכמה רחוק הלכתי, רק כדי לחזור אל העצמי. וואו. זה באמת וואו. כולנו וואו. בשלב כזה או אחר בחיים, מתנסים, חווים, ההבנה בדיעבד או ממש בזמן אמת....מוסיפה נופך מרתק למסע שלנו. כמו נעשה ונשמע....קודם אנו חווים ואז מגיעה ההבנה, נפרשת היריעה ומתגלה התמונה היותר גדולה.

אך לא הכל היה וורוד במחיצת המגדלורים. הבינו, כשההילות שלנו מתנגשות, זהו אור שלא קל להכילו כלל....לא בכדי אנו מפוזרים על פני הפלנטה. פגשתי אנשים שחוו בזמן אמת בדיוק את אותם הדברים שאני חוויתי לפני כל כך הרבה שנים....ומעיני התודעה המפותחת, קיבלתי הסברים מרתקים על תהליכים שלא הבנתי את פשרם, שלא הקדשתי להם מחשבה, כי הם היו כל כך קרובים אלי....הם היו טבעי השני. נולדתי איתם. לא יכולתי לעולם להבין מהו תקשור, כשפי הפיק מרגליות ומסרים משחר נעוריי....החיבור הטבעי והבלתי אמצעי הזה עם המקור היה טבעי לי ועד שלא התרחקתי צעדים רבים מעצמי, לא יכולתי להבין על מה המהומה. והיה שם עוד שיעור אלמותי. כל חיי חיכיתי לאנשים "רוחניים" שיחלקו את נקודת מבטי, שאוכל לדבר איתם על העולמות שאני חיה בהם בו זמנית. זכיתי לזה. קיבלתי חיבוקים ואהבה ותחושת ביטחון כפי שלא הייתה לי מעולם. זו הייתה הרגשה מופלאה לוותר על הצורך להביט מעבר לכתף....איש לא נשף שם בעורפי.....ופתאום יכולתי לנשום לרווחה כאוות נפשי. אך אז גם האנושיות שבהם הרימה את ראשה בשיא הדרה. ראיתי את החושך שבהם, שזרק והחזיר אותי אל אותן תחושות קשות, ולרגע שכחתי וחשבתי כי גם זה אודותיי....תהיתי.... מה? גם כאן אנשים מנדים אותי ולא מסוגלים להכיל אותי? גם כאן לא אוהבים אותי? גם כאן ישנם גדודים של חושך? באנשים הכי עוצמתיים בעולם? ואיזו התעוררות זו הייתה, התעוררות מהאשליה הכי גדולה! אודות בני האדם בעלי האור והחושך, אודות אנשי הרוח שגם להם יש בחירה חופשית, להיות או לא להיות בני-אדם. פשוטו כשמשמעו. ולא כולם הספיקו לראות ולהתחבר לאורם שלהם, במלואם. להסכים לראות את מי שהם באמת....הייתי מראה לא פשוטה לחלקם. ולא היה ביכולתי להסיר עבורם את האבק. רק ישבתי וחייכתי את חיוכי הפנימי, היודע, זה שמספר לי תמיד הרבה בדיחות פרטיות, המקום שמכיר בערך עצמו, שתמיד ידע מי הוא, שנרדם כל כך עמוק בתוך הסיפור, בתוך האשליה.....ואפילו האמין לכל מילה.....ובת הקול שבתוכי הרגיעה והזכירה.....ראי את היהלומים, גם את הפינות שאינם מלוטשים....הם יעברו את הלילה החשוך של נשמתם, בדיוק כמותך.....אזרי אומץ והמשיכי להאיר בכל כוחך. בכל כוחך. עשי למענם מה שאיש לא היה יכול לעשות אז, עבורך.......

והיום, כשתבואו, אהיה שמש עבורכם. ולו בשל העובדה כי אינני יודעת להיות שום דבר אחר. ובחלל הטהור נוצר ריפוי של קוסמת שלקחה על עצמה את כובע התלמידה, רק כדי שתהיה לה סיבה להיות כל מה שהיא , עם כל מה שנולד איתה.

הבינו, החיים טרפו אותי עד דק. נפלתי וקמתי ונאבקתי והם תמיד נצחו אותי. ורק כשהם סיימו איתי, והסכמתי להתמסר, להיכנע, התאפשר לי ולו במעט לטרוף אותם בחזרה. והיום לא נותר דבר מלבד הצחוק, השמחה, הידיעה, ההבנה, האהבה לזו שבתוכי, שנאבקה ואהבה וסבלה וצמחה והפכה להיות מאסטרית של אהבה בסופו של דבר, גם לעצמה.

אני פונה לעצה רק לבורא שבתוכי, הוא תמיד מראה לי את המדרגה הבאה באבולוציה המדויקת שלי, ולכם הנמצאים רק כמה מדרגות מלפני, אני מושיטה את ידי......עשיתי זאת לפניכם כי זה הייעוד שלי. גם לי הושיט מישהו את ידו לפני שנים רבות, בו הילכתי כמו בדואית במדבר, הצמאה למים חיים. ולאחר שנים ששתיתי לרוויה והרוויתי את צימאוני, המשכתי לי הלאה בדרכי. ידעתי שהיא אינה נגמרת, ידעתי כי אינני עוצרת, רק משתנה כמו הנוף המתחלף ומתגלה עם כל נשימה, שאיפה של התחלה.

היום היהלום שבמרכז החזה חשוף לחלוטין, גלוי ולעיתים אף מועד לפורענות. כי אם היה לי עור של פיל, לא היה שמי בישראל – רחל....ועדיין, אני מקפידה לנקות ולטהר אותו והוא מלא בקלות ובחסד....ומלוטש למשעי. כל פאה בו הותירה צלקת, עמוקה ופנימית, מהסוג שלא רואים....וכמו בטבע, כשאבנים חדות נהנות מזרימתם של מים וחיכוך תמידי כדי להפוך ולהיות חלוקי נחל.....כפי שהם נועדו להיות מלכתחילה.

כולנו מתפשטים לכדי אמת. האם קראתם כבר את ספרי – "נסיכת הצללים"? זו מטפורה מופלאה המדברת בדיוק על כל התהליכים.....המובילים אותנו הביתה, עד אלינו.

וגם אני חתיכת תכשיט...תכשיט משושולתו של מרלין הקוסם....האם חוויתם כבר את מגדלור המשאבים הבלתי-נדלים שלי? ...לזה נולדתי.

כיום אני יודעת....ישנם תכשיטים שהם מעט יותר זוהרים. ואני בתמימותי כי רבה, הייתי משוכנעת שהיותר הזה הוא פחות מאחרים.....כל חיי תייגו אותו וקראו לי בשמות כאלו ואחרים.....והיום העולם מלא בילדים מיוחדים. הם כבר לא צריכים לעבור את מה שאנו נאלצנו לעבור כילדי האינדיגו הראשונים. אל תקטלגו אותם.....השתדלו לא להלעיט אותם בתרופות, גדלו וצמחו עבורם, צרו חלל בו הם יוכלו לבטא את כל היותר שלהם......אל תנסו להנמיך את הלהבות....האמינו לי.....זה אף פעם לא עובד. במקום זאת, למדו אותם להכיל את החום ואת האש, יש בה חיים והיא כוח טבע מדהים. יש בה את כל סיפור הבריאה. הקונדליני, כוח החיים, מתעורר ומתחיל לעלות במעלה עמוד השדרה וכמו אש המתלבה כשנושבת בה הרוח.....גדל ומתעצם.....כדרכם של איתני הטבע.

כשהאור הוא זוהר מידי, הוא מביא עמו אתגרים רבים.....הוא מושך אליו את אלו המבקשים לדרוך עליו ולשלוט בו , כל אלו שאינם רוצים לעזור. ככל שאתם נשלטים, היהלום לא יראה את עצמו. אדם שנולד עם ידיעה פנימית ברורה, הוא גם האדם המתוסכל ביותר עלי אדמות. כי יעברו שנים עד שמשהו שהוא חיצוני לו ידגמן בפניו והוא יוכל לראותו במו עיניו......

ומי הם האנשים שאורם בוהק יותר מאחרים? הם לא טובים פחות או יותר, הם פשוט בנויים כך. הכלי שלהם בעל קיבולת גדולה יותר. וכששאלתי פעם, מדוע אני מקבלת לשאת מעט יותר....ענו לי, כי זה בזכות הכלי המאפשר, כי אני פשוט יכולה....כיום אני מבינה טוב יותר את המנגנון המייצר את אור התמיד בתוכי....והוא עשוי מרוח ואבק ואוויר. והמטלות בחיי....הן בהתאם. והאתגרים גם כן. כשאנו מתעוררים לעצמנו ולמהותנו, הדרך לא נעשית קלה יותר בהכרח. עלינו עדיין לחיות את האתגרים, לצלוח אותם ולצאת שונים מהעבר השני. נועדנו להשתנות. והחושך? כשאינו מתנהג בהתאם....אנו רק מאירים עליו....ומה הוא רוצה מלבד הדבר היחידי הנעדר ממנו? מעט אור....הביתה לחזור.

מתוך ספרי "נסיכת הצללים" –

"אפשרתי לך לבכות כשהענקתי לך כאב גדול. לימדתי אותך להמשיך ולצעוד קדימה. לחתוך את הכאב ומתוך הסבל להמשיך לנוע. הצבתי בפנייך מכשולים כדי שתלמדי להילחם, ואינספור עיכובים כדי שתספיקי לגדול עד חלומך. ועתה, אני צוחקת בזכותך, כי אושר מצא אותי. כי מצאו אותי חיים בגוונים של קשת. תודעה בי נבעה מרטט קול ונשימה, כל הצבעים בי אצורים, צבעי החושך של רחם הבריאה. מסע של חיים שרק הראה לך את הדרך הביתה."

להזמנת עותק אלקטרוני מהספר – אינדיבוק / נסיכת הצללים.

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון / נשימת בראשית

Racheli Ganon – Master Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb