• ד"ר קלי ברוקן

על רוח ופסיכיאטריה


מכתב פתוח לקהילה הרוחנית אודות פסיכיאטריה / קלי ברוגן

מאנגלית – רחלי גנון

המיתוס אודות מחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי

הערה: המאמר הזה הוא דעה וצריך להיקרא ככזה. כל התנסות היא שונה ואישית ואין תשובה אחת שהיא נכונה לכולם. אנו מבינים שהתוכן מתעמת עם חלק מהקוראים. לכן, אנו ממליצים לקרוא עד הסוף כדי להבין את המסר במלואו.

ישנם חיים הכוללים בתוכם חוויה של מחלה נפשית ובמקביל ישנם חיים כחולה נפש. נאמר לי כי שני המצבים כוללים מנה גדושה של סבל בלתי-נתפס. סבל המביא אתכם לסף הכאב של משהו שאינכם יכולים לתאר כי תוכלו לסבול שנייה אחת נוספת ממנו. ואז הוא שואל אתכם אם תרצו להישאר שם לנצח. זהו סוג פחד קיומי המגיע מחוסר הידיעה מה אמיתי בזה ומה אשליה. עומקו של הכאב הזה הוא כל כך אינסופי, והוא כמו חור שחור בתוך הליבה שלכם. יש המתארים תחושה זו כאילו הם עולים באש, מחושמלים מדאגה. או שאולי רק נאמר לכם כי ההתנהגות שלכם היא מדאיגה, או מפחידה או מסוכנת.

אם אתם קוראים זאת כעת, זה אפשרי שהובאתם לסף הסבל שלכם, וכמו כל אחד מאיתנו, התחננתם לרחמים. זה אפשרי שניסיתם תרופות אלטרנטיביות, אך בסופו של דבר נכנעתם לתרופות, נלחמים בקונפליקט פנימי יומיומי בעודכם פותחים את בקבוק התרופה שוב ושוב. לא הייתה לכם ברירה, או לפחות זה הרגיש כך. כשמושכים אותנו בשיער דרך ההתנסות האנושית הזו, אנו זקוקים לדעת שהכול יהיה בסדר. ותרופות יכולות להציע לנו בדיוק את הביטחון הזה. אך אולי אנו מחפשים עזרה במקומות הלא נכונים? במקומות שעוצבו ללכוד אותנו, לנשל אותנו מכוחנו, ולעצור ולעכב אותנו בצמיחתנו הרוחנית? אולי אנו זקוקים לחבור יחד סביב סיפור חדש עבור הדבר הנקרא - מחלה נפשית. אך תחילה, עלינו לשאול כמה שאלות חשובות ולפתוח את המוחות שלנו לאפשרות שיש משמעות למאבק וישנה משמעות לדרך בה אנו מגיבים אליו.

לאמר לא להתנסות המורגשת

אם מטרת הרוחניות היא אינטגרציה, הבודקת בעקביות היכן אנו עדיין ישנים, היכן אנו עדיין מגנים, היכן אנו עדיין מוגשמים באופן לא אותנטי, אז עלינו לחקור מהי המשמעות של רוקחות עבורנו. לדעתי, רוקחות באופן כללי, בין אם זה גלולות למניעת הריון, אנטיביוטיקה, חיסונים, נוגדי חמצון או תרופות פסיכיאטריות, משמעותן היא – "לא! אתה כפי שאתה לא מספיק. אתה לא בסדר. מה שאתה מרגיש הוא בעיה". זה מפחיד אותי ומטריד אותי, זה לא מקובל על החברים, המשפחה והחברה. הגוף הזה, החוויה הזו שנחוותה והורגשה, זקוקה לניהול של סוכן יותר סמכותי". כשאנו אומרים "לא" לחוויה שחווינו והרגשנו, כשאנו אומרים "לא" לגוף שלנו, אנו משמרים את מתח המלחמה הפנימית. זה מתיש ובמקרה הטוב נפתר בקיפאון או תיקו או מגיע למבוי סתום.

"לא. אתם לא מספיקים. אתם לא בסדר. מה שאתם מרגישים זו בעיה".

אך האם ישנם באמת אופציות נוספות? כיצד אדם בעל אוריינטציה רוחנית מתייחס למחלה נפשית ולטיפול שנדרש בעקבותיה? ברצוני לדבר אודות זה, אך תחילה מעט הקשרים. אני חדשה בתחום הרוחניות. כרופאה קונבנציונאלית ואתאיסטית מעריצת מדע לשעבר, התחושה אודות רוחניות במהלך רוב חיי הבוגרים, היה משהו כמו לוח כוכב זהב שאתם עשויים להכין לילד בן 6 כאסטרטגיה חמודה לעידוד התנהגות טובה והיא במהירות הופכת ללא-רלוונטית וכאשר ישנן שאלות בוערות או דפוסי התנהגות אמתיים שיש להתייחס אליהם. נהגתי לחשוב כי רוחניות היא ארץ הקשתות וחדי הקרן ושל מליצות סנטימנטאליות אודות הכרת-תודה. נהגתי לחשוב כי רוחניות הייתה כיסוי ומלבוש נוח כמו ווילון לחלון עבור הדברים האמתיים של החיים, כגון מדע, ובהרחבה – רפואה. נהגתי לחשוב כי רוחניות היא עבור אנשים רכרוכיים, סנטימנטליים הנמצאים בשולי הפעילות.

ואז השתניתי. חוויתי חוויה שהדליקה בי את האורות וגילתה לי כי חייתי רק בחדר את של הבית שהיה בשכונה שהייתה בכפר השייך לאזור או לארץ מסוימת, על הפלנטה, במערכת הסולארית, בגלקסיה, ביקום. התעוררתי. וכשנעתי בספירלה החוצה, התבניות והבוטניקה והיופי והכאוס המעוצב הותירו אותי מבולבלת אודות מה שהיה אמת, מה שהיה אמיתי, ומי שהייתי. למדתי מאוחר יותר שהבלבול הזה הוא הסימן הראשון לצמיחה ושינוי.

התזוזה של הלב – מטנויה – המילה היוונית שמשמעותה שינוי באורח החיים, התחרטות, שינוי עמדה או דעה. שינוי נטיות הלב. זה מה שקורה לאלו המתעוררים לרוחניות. ליבם עובר טרנספורמציה. כי אף אחד לא נגע בנשמתם דרך המיינד שלהם. כי אינפורמציה בפני עצמה מעולם לא הובילה מישהו לאמת שלו. רק ההתנסות והחוויה מסוגלים לזה. אני יודעת זאת אך גם נכחתי לדעת זאת באמצעות ההזכרות האקאשית שלי. שיש לי מסר חשוב להעביר, וחלק גדול ממנו הוא החוויה של אלו שנסעו מעבר לחיוור ולחלש ונעו מעבר לתוויות הפסיכיאטריות שלהם. אין לי כל כוונה לתת למי שקורא זו הרגשה שהם עשו טעות, או לא ניסו חזק מספיק, או שהטעו ורימו אותם. אני מאמינה בתשוקה ברעיון הטוען כי כאשר אתה יודע טוב יותר, עשה טוב יותר. ואני מרגישה צורך יותר מכפי שאני יכולה להכיל, לחלוק כמה אמיתות עם הקהילה הרוחנית, למקרה שזה יעזור לכם לדעת טוב יותר – או שזה לפחות יאשר את מה שאתם כבר יודעים.

אז כיצד אדם בעל אוריינטציה רוחנית מתייחס למחלה נפשית ולטיפול נפשי?

מקום בו נשמות יכולות לנוח

נעצבתי בעקבות מותו של מייקל סטון. מורה אהוב בשושלת הבודהיסטית, המשרד שלי עשוי להיראות מקום מפתיע עבור תומכיו שהוכו באבל כשהגיעו לאשכבה שלו בעקבות מותו הטרגי. אמנם לא התוודעתי באופן אינטימי לעבודתו, אך במהלך השנים, קיבלתי הרבה הודעות טקסט מחברה טובה שחלקה איתי את חוכמתו . הייתי עדה להשפעה של מילותיו על חייה, ויודעת דרך מערכת היחסים שלי שלאחר המוות עם פילוסוף הזן אלן ווטס Alan Watts, שהמילים הללו, חסרי גוף ככל שיהיו, יכולים להרגיש כמו סולם חבלים מהבאר העמוקה הרטובה והחשוכה ביותר, אל תוך האור המוזהב של האחו, של המרעה. הם נותנים תחושה שהם נותנים קול לאמת שהיא אתה, שהיא כבר ברשותכם, עמוק בפנים. כזו שהפכה להיות מוסתרת, מעורפלת, מטושטשת. והרי התעוררות היא בדיוק אודות זה. התחייבות להיפתח, לעבוד עם, לקבל, להתמסר, לקלף חזרה את השכבות של הערפל העטופים בנוחות סביב עינינו.

מייקל נתן להרבה נשמות מקום לנוח. הוא יצר מיכל עבורם. אך כפי שזה המקרה עם רוב המורים, ואני כלולה בתוכם, ישנו מסר ואז ישנו המדיום. ואני למדים כי מייקל נאבק עם האנרגיות שלו עצמו בדרך שבסופו של דבר הובילה אותו לדרך שהייתה הלם לרבים שלמדו אודותיה. כשקראתי אודות חווית הכניעה שלנו לחקר השפעתן של תרופות על התודעה וההתנהגות, הרגשתי תחושה עמוקה של כבדות, אולי כובדו של כל מה שאני רוצה לחלוק, שכבר לא אוכל לחלוק עם האיש הזה. זה מה שהייתי רוצה לחלוק, ומה שאחלוק אתכם בשירות הצמיחה וההתרחבות, ההתיישרות ואולי זה יהווה אישור לכל מה שאתם כבר יודעים כאמת.

תרופות פסיכיאטריות הן לא מה שנאמר לנו.

נשאתי תמיד פנקס המנפיק כמות רצויה של רוקחות. חשבתי שאני עוזרת לאנשים כשכתבתי מרשם אחר מרשם דרך כל שנותיי בהתמחות הרפואית. ורק לאחר שחוויתי חוויה של ריפוי משמעותי שסתרה את כל הרפואה שלמדתי, רק אז חזרתי חזרה לספרים כדי לראות אילו נרטיבים מדעיים קיימים שלא נחשפתי אליהם עדיין. מה שמצאתי היה מזעזע ומחריד. למדתי שבמאמץ לעזור, רופאים רושמים תרופות המזיזות סימפטומים ממקום למקום כמו סטירה במשחק החפרפרת. כי כאשר אתם מדחיקים או מעוותים סימפטום, זה לא בהכרח פותר, והאנרגיה המעורערת הזו מגשימה את עצמה במקום אחר. כך, בעוד שהמטופלים שלנו נופלים מצוקים, אנו מציעים להם סכינים להיאחז בהם – אנו מציעים להם עזרה שבסופה הופכת אותם רק לחולים יותר, או במקרה הטוב מתהווה משהו מרתק בדמות תהליך אישי מגביל.

זוהי הפרספקטיבה של מספר פסיכיאטרים בוגדים שערקו ושל רוברט וויטקר, עיתונאי חוקר שעבודתו הובילה אותי לחסל את פנקס המרשמים שלי לתמיד. דרך ספרות מופצת לא מסחרית, למדתי כי התרופות הפסיכיאטריות יכולות להנציח את אותה נכות או מגבלה או לקות שהיא מתיימרת לפתור. במילים אחרות, יותר גרוע לקחת תרופות כאלה מאשר לא לקחת כלל. זה קשה להאמין, אני יודעת. כי אנו מרגישים כאילו עלינו לעשות משהו, ושתרופה היא מה שאנו נותנים בסיטואציות דחופות ורציניות. נכון? ומה אם הסיטואציה שלך אינה דחופה וגם לא רצינית, אלא היא רק באמת גורמת לך לשלם מחיר? זו תהיה חוסר אחריות מצדך או טפשי לא להועיל או לסייע לעצמך באמצעות הכלים הבטוחים והאפקטיביים שלרפואה המערבית יש להציע. אולי אפילו לשלב את זה עם כמה מתודולוגיות מהמזרח כדי לקבל את המיטב משני העולמות? זה היה יכול להישמע הגיוני גם עבורי, בטרם ביליתי עשור בלמידה של מעשייה שונה לחלוטין – מודחקת הרבה יותר – אודות התרופות הללו. אם היה עלי להשתמש במומחיות ובתעודות שלי באנליזה של ספרות ראשונה כדי להגיע למסקנות הלא נוחות הללו, אז כיצד אלו שאינם קלינאים היו יכולים אי פעם לדעת זאת?

למרבה הצער, רוב אלו שכעת יודעים, הם יודעים כי החוויה שלהם היא כפצועים או ניזוקים או נכים על ידי התרופות הללו. ומה שהם יאמרו לכם מאמת, מאשר ומחזק את מה שלמדע יש לאמר, בעיקר ש:

תרופות פסיכיאטריות יש להן תוצאות גרועות לטווח ארוך. הם מתישים ומעייפת ומייצרים הרגל. בצורה שלא ניתן לצפות אותה מראש, הם מהווים טריגר לאימפולסיביות כולל התאבדות ואלימות. אך במחירים אלו, אנו נצפה ליתרון מידתי, כמובן. והתרופות האלה מאכזבות את כל האנליזות האובייקטיביות ביעילות שלהן. בעצם, הן משפיעות באופן החוזר על עצמו ממש כמו תרופות פלסיבו.

אמונה היא המפתח לריפוי, אז דעו למה אתם מאמינים

אנו נמצאים בזמן מעניין, כזה שמחקר מדעי משיג ומדביק פערים עם הרוחניות, בעיקר בחקירות האנרגיות, חיבור פנימי, מורכבות וכוחה של האמונה. אזור התפוצצות המידע הוא סביב אפקט הפלסבו. מנסים לבטל אותו כאילו היה מטרד כמו זבוב שעף. אנו למדים כי אמונה היא הכי עוצמתית והחלטית מכל התוצאות של ניתוחים, ריפוי עצמות, או אפילו אפקטים של תרפות שהם סמים ממריצים. זהו תרגיל קריטי להביט באמונותיכם בכל מה שקשור לגוף. אנו כלואים במשך הרבה מאות שנים בהתניות, בעיקר תודות לדתות דומיננטיות, שהובילו אותנו להפריד את החומרי מהקדוש. ישנה רוח, נשמה, ואלוהים ואז ישנם החטאים של הגוף שצריך לנהל או להדחיק אותם. לכן מהסיבה הזו, זה לא שכיח במעגלים רוחניים לחקור את מערכות היחסים שלנו לגופנו ולאותוריטה החיצונית השולטת בו – המערכת הרפואית.

אמונה היא הגורם המכריע והעוצמתי ביותר בנוגע לתוצאות רפואיות. זה אולי לא ברור כי רפואה אורתודוקסית היא בעצמה מערכת של אמונה. כפי שהמנטור שלי, ד"ר ניקולא גונזלס, אמר לי – תרופה היא דת שלמה, שלא זכתה להכרה, עם שפה משלה, תחפושות, ומקומות בהם מעריצים אותה. אך דרך הרבה טוויסטים ותפניות מעניינות בעלילה ובהיסטוריה, סופר לנו סיפור אודות הדומיננטיות של הרפואה הקונבנציונאלית הקשורה לכל הדברים. חשוב לדעת שזה סיפור, כדי שנוכל להיות מודעים לעובדה כי אנו קשורים ברצועה לדת, ואולי אפילו בלי משים, ללא ידיעתנו. דת הטוענת כי הגוף שלכם שבור ומסוכן, שאינכם יכולים להירפא באופן ספונטאני, שנדרשת לכם עזרה מתרופות וניתוחים כדי להחזיק מעמד ולשרוד, ושהגנים והמזל הרע עומדים מאחורי מאבקי הבריאות שלכם. ומוזר ככל שיהיה, אלו הדברים שאתם מאמינים בהם, כולל העובדה כי דבר מזה אינו אישי או משמעותי, ועליכם רק לנהל את הסיטואציה. ישנם כאלו הקוראים את המאמר הזה, המאמינים בעיצוב הקדוש של הכלי הגופני שלהם. אתם מאמינים שלכל יש משמעות. אתם מאמינים שמאבק וסבל מוביל לפריצות דרך – שעליכם לאזן את עומקי הגיהינום האישי שלכם בכי להשתנות אל תוך גן העדן.

עלינו לעשות מקום להתפרקות

עם המטופלים שלי והקהילה האינטרנטית שלי, קיים הרבה מאבק. התאבדויות, חוסר תקווה ומחשבות אובדניות. וזה אינו מפחיד אותי. כי אני יודעת שאני יכולה לספק מיכל יציב לכל זה כדי שיתפרק לגורמים. ואז, האלכימיה של הפצע מתרחשת והכל משתנה. לעולם אינני נותנת מרשמים. לעולם. והמטופלים שלי יודעים שיש לי פנקס....ואינני משתמשת בו. כך שהם יודעים כי יש להם רק בחירה אחת – לתת לאנרגיה לנוע ולחפש את הלימוד. ללא תנאים, ללא משא ומתן. וכך האנרגיה באמת משתנה, בכל פעם. אם מעולם לא נאמר לכם שמאבק כזה הוא בסדר, הוא לגיטימי, ואינכם מכירים בעובדה כי אתם עדיין מאמינים בדת הרפואה, אז איך תוכלו בכלל לנוע דרך החלל הזה? זה דומה לאישה עם צירים הנמצאת בביתה ומרכיבה אוזניות שמהם היא שומעת את המילים הבאות – "אינך יכולה לעשות זאת, את הולכת להרוג את התינוק שלך. מה את עושה, אידיוטית חסרת אחריות?"

אנו חייבם לחשוף את ההשפעות הללו, וגם להכיר בעובדה כי זו האחריות שלנו כקהילה להתחיל לאחוז בחלל ולאפשר לכל זה להתפרק. לאחוז חלל לחוסר-תפקוד. כי אחת מהאירוניות הגדולות ביותר היא כי מצדיקים תרופות על הבסיס הטוען כי מטופלים "אינם מסוגלים לתפקד" אחרת. אך מה עם העובדה כי תרופה היא הסיבה האולטימטיבית לנכות ומוגבלות לטווח ארוך? אנו כתרבות, מבועתים מפחד בכל מה שקשור לעצב עמוק ואבל, לכאב, לסבל ולמאבק. דמעות, בעצם, הם הסימפטום לדיאגנוזה הידנית הסטטית של הפסיכיאטריה. עלינו לפנות מקום, מקום אמיתי עבור המכוער כדי לאפשר לטכסי החניכה להשפיע. לעיתים אנו זקוקים לשבט שלם כדי לאחוז בחלל עבור זה. אדם אחד אינו יכול לעשות זאת לבד.

ישנה דרך לעבוד עם האנרגיה, מבסיס יותר מוצק

בעוד אנו מאמינים שכל מחלה כרוכה בלמידה אישית ומקורה בפסיכולוגיה רוחנית, שנוצרה במשותף עם המטופל, אני מאמינה כי ישנו ריבוי נרטיבים, והעובדה כי לגוף יש את הסיפור האישי שלו לספר. אלו הנאבקים עם הבריאות המנטאלית שלהם, נאבקים גם עם הבריאות הפיזית שלהם, בין אם הם יודעים זאת או שלא. אפילו בספרות כתוב כי הם אינם דיסקרטיים בדרך בה למדנו להאמין. האמת היא כי בעצם 5 מיליוני איש עם הפרעה דו-קוטבית עשויים לסבול מחוסר-איזון פיזי בבסיס התנסויותיהם הבלתי-נשלטות. ואינני מתכוונת לחוסר-איזון כימי במוח שלהם. הם הכנרית במכרה הפחם, שהמכניזם הגופני שלכם הוא רגיש לחשיפה מרעילה, של אוכל מעובד, ועוד סגנונות חיים מתועשים, ממש כפי שהם רגישים לכל שכבות של העוולות המתגלות בפלנטה כיום.

תרופה היא דת שיש לה את השפה האישית שלה ומקומות בה עובדים ומעריצים אותה.

גיליתי כי ריפוי פיזי, זוכרים את הגוף שנאמר לנו כי עלינו להתעלות מעליו? ריפוי פיזי חייב להיות הבסיס לתהליך רוחני עוצמתי. בשל עובדה זו אני מובילה דיאטה בחקירה עצמית ומאמינה כי תזונה הנתפסת כאמת מוחלטת יכולה להיתפס כנכות גדולה. ולכן אני ממליצה על מתודולוגיות של ניקוי רעלים בנוסף לקהילה ומדיטציה. כי זה יכול להיות מאד כי הגוף שלכם אומר – "לא" דרך מה שנקרא – מאניה, פסיכוזה או דיכאון אובדני. ישנו את המקרה של אישה בית 37 שסבלה מפסיכוזה אשלייתית שנפתרה לאחר שהפסיקה לאכול חיטה, עוד מקר של אישה שחוסר איזון של בלוטת התריס שלה גרם לנטייה לאובדנות, ואחרת שחוסר האיזון ההורמונלי שלה הוביל אותה לצריכה של תרופות מסוכנות ולא אפקטיביות. יש להירפא באופן טבעי תחילה, ואז העבודה האמיתית יכולה להתחיל. הרי אינכם יכולים לצאת למסע להר אוורסט, לאחר שביליתם לילה שלם עם חטיפי סניקרס, אז האמינו כי לכבד את הכלי שלכם, זה לאמר "כן" לתהליך, וכך הוא יתרחש בדרך עדינה יותר.

כדי לבחור, עליכם לדעת מה אפשרי, מה האפשרויות העומדות בפניכם

אולי האמת החשובה ביותר שאני כאן כדי לחלוק אתכם בסיסו של אחד מהעקרונות והדעות של האתיקה הרפואית – בחירה מושכלת. היא מרמזת על חקירה ואישור המודעות של כל הסיכונים הידועים, היתרונות והאלטרנטיבות. בנוסף להצצה מעבר לווילון היעילות הרפואית ולביטחון לראות את האדם הקטן מושך בחוטים, עליכם לדעת מה באמת אפשרי כדי לעשות בחירה שתהיה מועצמת עבורכם. האם ידעתם כי ניתן להגיע לרמיסיה שלמה ללא תרופות ולעיתים למרותם, במחלות כגון – סכיזופרניה, הפרעה בי-פולארית, OCD, התקפי חרדה, עייפות כרונית, ADHD, דיכאון עמוק עם נטייה לאובדנות, הפרעות אכילה, וחרדה כללית? הקשיבו לאנשים שיש להם מה לאמר אודות החוויה שלהם, בעודם פועלים ממש כך. האם ידעתם כי אתם יכולים לנפץ את התגיות האלה ולהיכנס אל תוך השממה של חייכם רק כדי לפגוש את העצמי האמיתי שלכם? למדתי להאמין, ממאות מטופלים ומשתתפים האומרים לי את אותו הדבר לאחר שהם הפסיקו לקחת את התרופות שלהם – שהם סוף סוף מרגישים כאילו הם עצמם, כי תרופות פסיכיאטריות הופכות את העבודה הרוחנית העמוקה לבלתי-אפשרית באופן כללי. זה כמו לחתוך את הגולם כדי לשחרר את הזחל הנאבק לפני שהוא השלים את המטמורפוזה לייצור בעל כנפיים המוכן לעוף גבוה. תרופות פסיכיאטריות הופכות את העבודה הרוחנית בלתי אפשרית בגדול.

אך אם לא ידעתם מה מחכה לכם בצד השני של הריקוד שלכם עם הפסיכיאטריה, אתם עשויים לדמיין כי המתת-חסד או התאבדות הם האופציה היחידה, כמו האם שהיה לה בן סכיזופרני שהיה על תרופות במהלך חודש אחד בטרם השלים את התכנית המקיפה של הריפוי שנתנה לו חזרה את חייו ועוד הרבה יותר מזה. המשימה שלי היא לוודא שכמה יותר אנשים בפלנטה ידעו כי ההנחה אודות המחלות הכרוניות אלו שהן כביכול חשוכות מרפא, זהו מיתוס! וריפוי הוא בהחלט אפשרי, כי רק אז אתם יכולים לבצע בחירה מושכלת באמת. ואולי זה מעורר כשאתם מרגישים כעס (ואפילו כשאתם קוראים את הכתבה הזו), או התמרמרות בעקבות אי הצדק או היחס הבלתי הוגן, או איזושהי תחושה של תבוסה. הסיבה לשמה אני רוצה להביא אליכם ואל סביבתכם את המסר הזה, היא כי אני יודעת כי אינכם נרתעים מחוסר ביטחון או מבלבול. אני יודעת כי אתם מסוגלים לשבת עם התגובה הזו ולאפשר לה לעבור טרנספורמציה. אני יודעת שאתם סקרניים מטבעכם. אני יודעת כי אתם אומרים "כן" לכל מה שהחיים מניחים לפניכם בכל כך הרבה זירות. אך אני גם יודעת שאף אחד אינו צריך לצעוד בדרך הזו לבדו.

ייתכן וזהו התפקיד שלנו כקהילה, להתחיל, אחד אחד, לאמר "כן" לעצמנו, באופן מלא ובכל הדרכים האפשריות. לאמר כן לרמה גבוה של טיפול עצמי, לדבקות ונאמנות ומסירות והקשבה למסרים שהגוף שלנו מנסה לשלוח לנו, אודות התחושות של עצם היותנו שגויים, פגומים, אודות האנרגיות הפראיות שלנו, אודות נשמתנו הטורקת ומטיחה ובועטת בקירות הקופסה הקטנה לתוכה דחפנו וכיווצנו אותה.

אך עלינו לעשות זאת יחד. עלינו לנעול את עיננו ולאמר – "אם אתה תעשה זאת, אני אעשה זאת גם כן".

בבקשה עזרו לי להפוך את האמצעים והשיטות של הבדים הישנים של מכונות האריגה של השבט הזה לאלוהיים, כאלו שכבר יודעים את יופיים של החיים האלה ויש להם את הכוח לאחוז בחלל עבור טרנספורמציה רדיקלית של ריפוי מכל הלכלוך והבלגן, הלעג הבוז והדחייה שהמחלות האלה מביאות עמן. אנו כבר יודעים שהיקום נע דרכנו, דרך כל אחד מאיתנו, בעזות ובחסד, במידה בה הוא יודע כי אנו יכולים להתמודד איתה.

ומילה ממני,

האם ידעתם כי הגוף הרגשי שלנו אחראי על 95 אחוזים מהאתגרים שלנו? סובלים מדיכאון? מהתקפי חרדה? ממחלה נפשית? מהפרעה שאובחנה? ממחלות אוטואימוניות? כגון סרטן, פיברומיאלגיה, קרון? בסדרה קצרה של טיפולים אנרגטיים מותאמים אישית, תוכלו לחוש בהטבה משמעותית. אאחוז בחלל אינסופי עבורכם בעודכם מתפרקים ונבנים מחדש אל תוך בריאותכם המיטבית. זהו תהליך משלים לתרופות, עד שתוכלו להסתדר בלעדיהן. התודעה מתרחבת וחושפת בפנינו דברים חדשים. בכל יום אנו נחשפים לאמת עדכנית בנושאים שהיו טאבו רק בשל שלא הבנו לעומק את פשרם. אפשרו לאשמה ולבושה לעבור טרנספורמציה ולהפוך לאהבה עצמית שהיא התרופה האולטימטיבית והמזור לליבנו ולנפשנו.

אז כיצד אוכל לשרת אתכם היום? 054-4739889

רחלי גנון – מאסטר-הילר, קוסמת מרפאה משושלת מרלין – בשיטת וורטקס-הילינג ועוד, משנת 1997.


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb