• Racheli Ganon

קריון מליסבון - סיפורה של לוסיה


המסר הראשון

ברכות יקירים. אני קריון מהשירות המגנטי. הרגישו את האנרגיה בחדר. אלוהים הוא טוב, אלוהים הוא נדיב, אלוהים הוא אהבה, אלוהים יודע אתכם. אלוהים הוא טוב, אלוהים הוא נדיב, אלוהים הוא אהבה, אלוהים יודע אתכם.

יקירים, יש הרבה על מה לשוחח במקום המופלא הזה, המלא בנשמות עתיקות. יש לי סיפור יפהפה עבורכם, אודות מה שקרה בפטימה. אך לעת עתה, הנה סיפור אישי יותר. אני יושב בפורטוגל. ישנם מספר מקומות על הפלנטה הזו הידועות בזכות התעניינותם ברוחניות. הם לוקחים זאת ברצינות והמסורות שלהם בנושא חזקות. זהו אחד מהמקומות הללו. לכן אנו יושבים כאן ומדברים אליכם. הנשמות העתיקות בפורטוגל יודעות זאת. הן ראו כל כך הרבה.

אדבר על משהו אישי. אפיח חיים בהיסטוריה. ברצוני לדבר אודות ילדה קטנה ושמה לוסיה. אני מדבר באנגלית מדוברת ולא בשפה תנכ"ית, אספר לכם בשפת היומיום אודות ילדה קטנה. לוסיה שמה. לה ולשניים מחבריה הייתה התנסות מופלאה בשנת 1917. היא ראתה מלאך. הילדים שהיו איתה ראו אותו גם. הוא היה יפהפה!!! היא לא פחדה כלל. המחזה היה מפואר. לוסיה הרגישה את אהבת האל שבתוכה. זה האל שידעה אודותיו, שהיא למדה עליו מינקותה. המלאך הזה, עבורה ועבור רבים אחרים, הפך להיות אמא מריה.

היא ראתה זאת, ולא רק ראתה, אלא גם שוחחה עם הישות המלאכית היפהפייה הזו. וזו הנקראת מלאך, רק הקרינה אהבה, זה היה כל כך יפה! בכתובים לא מסופר לכם כל מה שנאמר ללוסיה. בין כל הדברים הייתה גם נבואה. אז בואו ונפסיק את הסיפור כעת. אשאל אתכם, מדוע ילדה תיבחר לראות זאת? כי זה הכל אודות המסורת. אציין משהו אודות ההבדל בין ילד למבוגר. ילד רואה אהבה באותה מהירות בה מבוגר רואה אותה. כי אהבה היא אוניברסאלית. אך לעיתים, מבוגר אינו רואה מלאך כי הוא מקובע על מה שלמד, בעיקר אודות למי מותר לראות מלאכים ולמי לא. כשמלאך מופיע בפני מבוגר, גם אם הוא רוחני ביותר, יש סיכוי טוב שהוא לא יראה אותו לעולם.

אז מחזה כזה נופל על כתפיו של ילד שאין עדיין אמונות מגבילות, שהוא תמים בעולם, ועדיין לא לימדו אותו מה הוא יכול או לא יכול לראות. חבריה של לוסיה ראו זאת אף הם. לא היה ספק בזה. שבו לרגע וחשבו על הסיטואציה. ומה אם הייתם לוסיה? כיצד הייתם חושבים אם היו בוחרים בכם? אך לוסיה לא חשבה בדרך הזו. היא הייתה שמחה ומרוצה שהיא יכולה לדבר למלאך. לא היו חוקים. היא לא חשה חסך בערך העצמי שלה, וגם לא בחנה את הסיטואציה. היא רק ישבה והרגישה את האהבה של האנרגיה הנפלאה הזו. אמא מריה המלאך דיברה אל הילדה ואמרה כי תחזור לשוחח איתה ועם שאר הילדים בכל חודש במשך זמן-מה. היא גם הוסיפה כי ייתכן ויהיו כמה ניסים ומסרים. ביקשה מלוסיה לחזור בעוד חודש ונעלמה.

אם הייתם לוסיה, מה הייתם חושבים? זה קל....הייתם אומרים למלאך :"אינני יכולה לחכות לחזור שוב בעוד חודש. אהיה כאן עם חבריי. זה נפלא"! אך אם הייתם בוגרים, הייתם מתחילים ישר לנתח ולבחון את זה. "ובכן...האם זה באמת קרה או לא? ולמה אני? אני לא ראוי/ה לזה!!! זה כנראה היה רק חלום דמיוני. אני כנראה לא אחזור"....אך הילדה לוסיה, ידעה את אמת האהבה. לא היה לה עדיין אינטלקט כדי לנתח זאת. והיא חזרה. והמלאך הופיע שוב ודיבר אליה ואל חבריה. זה היה חילוף פניני של אהבה, יופי, אנרגיה מופלאה ופלאית. "קריון, האם כל זה באמת קרה?" כן! הו כן יקירים. הקשיבו יקירים. מלאכים מופיעים בפני בני-אנוש במשך עידנים. אפילו לפני משה והסנה הבוער, הרבה לפני כן, הופיעו מלאכים בפני האם הבתולה, והנה זה קרה שוב, בצורה מלאכית יפהפייה.

לוסיה קראה לה – "אמא מרי". אשאל אתכם שוב, לו הייתם לוסיה, מה הייתם חושבים? ולוסיה אמרה – "זה כל כך יפה. אספר לכמה אנשים אודות זה, לכמה ילדים ואולי גם לכמה מבוגרים, כדי שיוכלו לבוא ולראות זאת גם". ולאחר חודש, היא הגיעה שוב. בהמשך הסיפור המלאך הודיע כי יגיע בכל חודש. "שבי איתי לוסיה, והקשיבי לנבואות שאני מעניקה לך". אמרה המלאך. נאמר לנו כי היו שלוש נבואות שנקראו – שלושת הסודות. היו סיבות לכך שחלקן היו סודיות. הן כללו דברים שאפילו לא פותחו עדיין. ארחיב בהמשך. נמשיך להתרכז בלוסיה.

לוסיה עשתה טעות שלא הבינה את פשרה באמת. היא הייתה אמורה להגיע בזמן ב-15 באוגוסט, אך היא טעתה. היא סיפרה לכמה מבוגרים אודות מעשיה, לאלו שהיו סביבה, ובהמשך הסיפור, אלו סיפרו לכמה נזירות, וללא קשר למה שהאמינו או לא, הם לקחו את לוסיה וכלאו אותה והוסיפו ואמרו – "אינך יכולה לאמר את הדברים הללו. את ילדה קטנה, ללא ידע, ללא נסיון, ללא חינוך. אינך מבינה עדיין כי מלאכים אינם מדברים לילדים. הם מדברים רק לאלו הלובשים חלוקים ארוכים, אלו שהם בעלי הסמכות והחוכמה לדעת אודות מלאכים". ולוסיה אמרה...."אני חייבת להיות שם". והם אמרו לה – "אינך יכולה לעשות זאת. זהו חילול הקודש. אנו נעצור ונעכב אותך".

אקרא לסיטואציה הזו – "כלא רוחני". לוסיה מצאה את עצמה בכלא רוחני ולכן לא יכלה להגיע לפגישה שנקבעה ב-15.8 בזמן. נגמר הזמן. כעת, אם אתם לוסיה, כיצד אתם מרגישים ברגע הזה? לוסיה בכתה..."אני עומדת לפספס את הפגישה עם המלאך הגדול, העצום. אמא מרי לא תראה אותי ולא תדע מה לחשוב. אך כשאצא החוצה מכאן, אלך לראותה בכל מקרה". ואחרי כמה ימים, נתנו לה לצאת ואמרו שוב "לוסיה, אל תעשי את הדברים הללו. אל תספרי לאנשים אחרים שראית את אמא מרי. זהו רק הדמיון הילדותי שלך. זה לא קרה. התנהגי יפה". וב-19 באוגוסט, לוסיה ושני חבריה נמלטו מביתם כדי לראות אם אמא מרי תופיע. והיא הופיעה. נעצור את הסיפור.

האם המלאך ידע מה קרה ללוסיה? כן! האם למלאך היה באמת אכפת באיזה יום הוא התגלה? לא! האם לאהבת האל היה אכפת מלוסיה? כן! אז הוא הופיע ב-19 במקום ב-15. וסיפור האהבה הזה נמשך. סיפור אהבה בין אהבת האל לילדה קטנה ושמה לוסיה. והם נפגשו פעמיים נוספות, בהשתתפות אנשים רבים. ועל זה אני מבקש לדבר. יקירים, ממש כעת ישנו שינוי בפלנטה אשר עומד לשנות את התבניות הרוחניות. פשוטו כמשמעו. זו תזוזה מאנרגיה ישנה יותר בה עשיתם דברים בדרך מסוימת, לאנרגיה חדשה יותר. באנרגיה הישנה היה עליכם להיות זהירים, כי היה חושך סביבכם. וכעת באנרגיה החדשה, אתם זוכים להיות מיושרים ולחגוג את אהבת האל שבכם בדרכים שונות. ועדיין, יהיו אנשים שיאמרו לכם – "אלו שטויות! אין שום שינוי! אין לכם סמכות לעשות זאת! אינכם יכולים לדבר לאלוהים בדרך כזו! חזרו למקום ממנו באתם".

האנשים הללו רוצים שתחזרו לכלא הרוחני האישי שלכם. ממש כמו לוסיה. הם אומרים לכם – "אינכם ראויים. חזרו לדרכים הישנות, השתחוו מעט, סבלו מעט, אינכם ראויים לעשות את הדברים שאתם עושים". והם אינם רואים את השמש הזורחת. ישנה אהבה חדשה של אור ושל אלוהים. ממש כמו שהייתה ללוסיה. וממש כמותה, אלוהים עומד להמתין עבורכם, עד שתתעוררו. ולא משנה מה יהיה היום או התאריך, ולא משנה במשך כמה זמן ייקח לכם לחוש את האמת, את הנאותות והיכולת לראות את המלאך שבכם, בדרככם שלכם. אתם תהיו אלו המסוגלים להאמין לתמימותו של ילד, ותמחקו את כל המסורות הטוענות כי אינו מסוגל לעשות זאת. זו תבנית חדשה שחזו אותה העתיקים. והיא מאפשרת לכם להתייחס לאור בצורה לחלוטין אחרת. אני מבקש שתזכרו את המטפורה הזו, אודות לוסיה הקטנה. כי המלאך חיכה לה, עד שתצא מהכלא הרוחני הקטן שלה, ופגש אותה שוב ושוב.

נשמות עתיקות, אתן מתעוררות לסוג חדש של אנרגיה. זהו אפשור עבורכם לעמוד ישר ולהביט על המלאך ולאמר לו – "תודה שבאת. אני יודע/ת מי אתה". זה יהיה העצמי הגבוה בכל אחד מכם. זה המחובר לרוח, האוהב אתכם ללא שיפוט, ללא כעס, ללא חוקים מלבד אחד – אהבה. לא הייתי מספר לכם את הדברים הללו אם לא כך היו. אני כאן, במדינה הזו, כדי לתת לכם אינפורמציה עצומה, כיאה לקבוצת נשמות רוחניות במיוחד. אתם משתחררים מכלא רוחני מאד ישן. ממש כמו לוסיה. וכך הוא הדבר.

המסר השני

האם אי פעם תהיתם כיצד זה להיות בצד האחר? יקירים, האם אתם מודעים לכך כי זהו הצד האחר? וכשאתם אינכם כאן, אתם בבית. לקחתי אתכם למסעות בעבר, שיעזרו לכם להבין כיצד זה מרגיש, ואיך זה. ישנה רק אהבה. כזו שאינכם יכולים לתפוס אותה במציאות. זה כאילו חלק מכם התאחד מחדש עם הבורא בכבודו ובעצמו. ואתם שומעים את המוסיקה....יקירים, כל המתקשרים מתארים ואומרים את אותם הדברים. הם מדווחים על משהו שנראה כל כך לא רגיל עבורכם. ישנה תמיד מוסיקה שמתנגנת ואתם מבינים אותה. זה כמעט כאילו כל הכוכבים שרים להם יחד, כאילו האור עצמו שר, ולכולם יש לחן אחד מופלא. ולמרות שאתם עשויים לשמוע זאת שוב ושוב, זו המוסיקה של הבית. ישנם בפירוש כמה דברים שעוברים דרך הווילון כפי שהם. בלתי-נגועים. והם מגיעים היישר אל ליבכם. אחד מהם הוא הצחוק. וכמובן שגם אהבה וחמלה ומוסיקה ואומנות.

זו הסיבה שאתם מייחסים אומנות, מוסיקה ופיסול לאלוהי. כי זה תמיד בסדר ואפילו מקובל להציג יצירות אומנות ומוסיקה מתנגנת. יקירים, בתוך כל אחד מכם ישנה פיסה של הבורא. תוכלו אפילו לקרוא לו – האל שבפנים. חלק מכם מזהים את החלק הזה כנשמתכם. אך אינכם מבינים באמת מה היא נשמה. נשמה היא חלק מדבר שאינו מובן עדיין. חלקכם קוראים לו – "העצמי העליון", או החלק שבכם שהוא אלוהי. חלקכם קוראים לו – "מערכת ההדרכה שלי. ללא דוקטרינות. רק אהבה אינטואיטיבית ממנה אני מקבל את כל האינפורמציה שלי". וזה נכון. זה גם חלק מהאבולוציה של האנושות, שתבוא לידי ביטוי בטבע האנושי. זה המקום ממנו היושרה והחוכמה החדשים עומדים להגיע. חלקכם שואלים – "מהיכן זה נובע? מהיכן אקבל חוכמה חדשה? היכן אמצא חמלה כשלא מצאתי בעבר"?

הפיסה שבכם שהיא הבורא, תתחיל לפעול ברמה גבוהה הרבה יותר. היא עומדת להראות לכם דברים שלא ראיתם בעבר. תהיה לה מפת הדרכה נפלאה עבורכם. האינטואיציה תגבר. אפילו דברים שלא יכולתם לדעת מהיכן הגיעו. והם יגיעו מהצד של הווילון בו אני (קריון) נמצא. ישנה תקשורת רצופה בין העצמי הגבוה שלכם לצד האחר של הווילון. חלקכם מתחילים להרגיש אחרת. כשהאור מתחיל להיראות בפלנטה הזו, זהו החלק שבכם שמתעורר. יקירים, חלק מכם הופך להיות הרבה יותר רגוע מכפי שאי-פעם הייתם בעבר כשדברים נהגו להפריע לכם, או דברים שלא הייתה לכם שליטה עליהם. חלק מהפחדים שהיו לכם מתחילים להיעלם. זו אבולוציה. ועל כך אנו מדברים. אודות האבולוציה של הנשמה האנושית. חשבו לרגע מה המשמעות של כל זה עבורכם. האם זה מאפשר לכם לראות דברים שאחרים אינם מסוגלים לראות?

זה כבר כך. לעיתים אתם רואים דברים דרך עיניכם, ולעיתים דרך חוכמתכם ולבכם. וזה לעיתים קרובה מה שמפריד אתכם מהמשפחה הביולוגית שלכם. חלק מכם, נשמות עתיקות, יצאתם למסע משלכם. וויתרתם על כל הקארמה שהייתה לכם עם המשפחה הביולוגית המקורית שלכם, ונעתם החוצה מהמעגל הזה. אתם יודעים על מה אני מדבר. כעת יש לכם משפחה חדשה. אך לעיתים קרובות, עליכם לחזור ולבקר את המשפחה הביולוגית. האם אתם מסוגלים לאמר להם את כל מה שאתם יודעים? האם אתם יכולים לאמר להם מה אתם מרגישים? רובם עדיין בתוך הקופסה, קופסת האמונה שלהם, של מה שנאמר להם אודות מי הוא אלוהים. ואתם עומדים שם, ויודעים כי אלוהים הוא גדול מכל דבר שיש לכם בקופסה. זה כאילו הדלקתם אור, ולהם אין את האור הזה. וכשאתם מספרים להם אודותיו, מה הם עושים? מלטפים את ראשכם....ומאחלים לכם להיות בריאים במהרה. הם מתנהגים אליכם כאל ילד שטעה בדרכו. במילים אחרות – זה נשמע טיפשי בעיניהם וממש לא אמיתי.

ואז, כשאתם עוזבים, הם מגלגלים את עיניהם..."הנה היא מתחילה שוב עם השטויות שלה. אנו מקווים שהיא תמצא את דרכה יום אחד". אז מה קרה? מה שאמרנו לכם כבר. עומדים להיות חושך ואור בפלנטה הזו, ואתם תדעו ותראו דברים שאחרים לא יידעו ולא יוכלו לראות. האם זה אפשרי? אתן לכם דוגמה לזה. זוכרים שסיפרתי אודות לוסיה? האם אתם זוכרים מדוע סיפרתי לכם כי נבחרה ילדה? כי לילדה אין הרגלים והיא עדיין אינה מורגלת בדברים שאינה אמורה לראות. כך שלוסיה הייתה רעננה ומוכנה לקבל את האהבה שהיא חשה, אהבתה של האם האלוהית. היא הייתה משוכנעת בזה. מה קרה באמת ל-30,000 איש שהתקבצו כדי לראות משהו שנקרא – "הנס של השמש"? האם היה שם נס באמת? בהחלט!!! והאם כולם ראו זאת? ממש לא! בעצם, מעטים ראו. וחלק טענו כי השמש הסתובבה, ואחרים אמרו כי היא בעצם הוזזה ממקומה ונעה לאזור אחר בשמיים. ויש שאמרו כי היא נעה קדימה ואחורה, והרוב אמרו כי השמש לא עשתה דבר ולא השתנתה כלל.

יקירים, מה קורה? מה שקורה הוא כי אתם רואים את מה שמותר לכם לראות. את מה שהקופסה האישית שלכם מאפשרת לכם לראות. כבר אמרתי זאת בעבר, אם אתם מתאמנים על אמונה, ואפילו כשהאמונה הזו מתחילה להשתנות, אתם תאמינו רק למה שלימדו אתכם להאמין בו. זה טבוע בכם כמו הרגל. ואם מישהו יבוא אליכם עם אור גדול ויאמר – "הביטו! אני יכול להפוך את הקופסה שלכם להרבה יותר מופלאה. הביטו באור הזה. זה אלוהים! אתם מאמינים באלוהים שנמצא בתוך קופסה, ולי יש אלוהים בכל מקום". והם יביטו בכם ויאמרו – "אין שום אור". כי הם אינם מסוגלים לראות את האור. וזה מה שקרה לפני מאה שנים. כך שהיו וריאציות רבות של הארה ואפשור במשך זמן רב. אך לפתע, הפלנטה עצמה מתחילה להיות מוארת יותר. וזה יהיה מבלבל עבור רבים. כי הם יתחילו להרגיש אחרת. ייתכן והאקאשה תתחיל להתעורר, ואנשים יתחילו להיזכר מעט במי שהם היו....וזה לא יתאים לקופסת האמונה שלהם.

הזכרות תגרום להכחשה, לחוסר-תפקוד, וזה המקום אליו אתם נכנסים כעת. יקירים, הנשמות העתיקות אינן נמצאות כאן כדי להרעיד את אמות הספים. אתם כאן כדי לאזן. וכאחרים מתחילים לבוא אליכם עם שאלות ואומרים – "אני כבר לא בטוח בכלום יותר", הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא להקשיב להם ולאהוב אותם. כי זה מה שמאסטרים עושים. הם יושבים שם ומקשיבים לאורכם, הם משווים את החמלה שלכם לאלו האחראים לקופסה שלהם, שיתחילו לראות משהו מדהים. כי יש יותר תודעת חמלה בכם מאשר בכל אדם אחר בתחפושת כזו או אחרת. כי החמלה שלכם היא טהורה והיא מן המקור. אין מבנה סביבה היכול להפוך את אלוהים לאנושי. זוהי האמת של היום הזה. לוסיה ראתה אותה. היא ראתה את כל הנס. וכילדה, היא חשבה שכולם ראו זאת יחד איתה. והיא הייתה המומה כשהגיעו החדשות. כי היו רבים שלא ראו. ומה ילדה חושבת? היא חושבת לעצמה, "כיצד הם לא יכלו לראות את מה שקרה"? וזה נשאר איתה במשך כל ימי חייה.

עוד מעט אספר לכם אודות הנבואה. היא כל כך מעניינת....לא הגיוני שמלאך ייתן לילדה נבואות אודות דברים חשוכים. אך זו הייתה הילדה שזכרה את הכל. ללא כל אינפורמציה קודמת אודות משמעות דבריו של המלאך. וכל זאת הודות לתמימותה שהייתה הדבר הטהור ביותר והמלאך ידע הכל אודות התמימות הזו. הילד/ה הפנימי/ת שיש בכולכם הוא – לוסיה. וככל שאתם עולים בתדר, כלפי האלוהים הפנימי שבכם, כך יותר מהתמימות הזו תצא החוצה ותמחק את כל הדברים הלא נאותים שלימדו אתכם, ותקרב אתכם לאמת. ומהי האמת? אלוהים הוא טוב, אלוהים הוא אהבה, אלוהים הוא נדיבות, אלוהים יודע את שמכם. והחלק הזה שבכם שייך גם לצד השני של הווילון. כשתחזרו הביתה שוב, אתם תזהו את המוסיקה. אתם מזהים אותה בכל פעם שאתם חוזרים. זהו הדבר היפה ביותר שאתם יכולים לתאר לעצמכם.

המסר הספציפי הזה הוא פשוט הצהרה, האומרת כי אתם עשויים להיות בחדר חשוך ולהדליק משואה ענקית, ועדיין, האיש העומד לצדכם, ייתכן ולא יראה אותה לעולם. כי זה קשור לתודעה ולאפשור ולאמונה. לכולכם יש בחירה חופשית. אך הדרך ארוכה עבורכם להבין מה מתרחש עם האור שלכם ושל אלו מסביבכם. אתם תצעדו לתוך שורה של בני-אנוש מלאים באור. אתם תהיו מלאים באור, אך כל מה שהאור יעשה זה רק לעצבן אותם! הם אפילו יצביעו עליכם ויאמרו – "איננו יודעים מה לא בסדר כאן, אך זה חייב להיות אתם. הגיע הזמן שתעזבו". אנשים אלו לעולם לא יראו את האור. הם רק יתרגזו ויתעצבנו ממנו. כי הקופסה החשוכה שלכם, זה כל מה שהם אי פעם ידעו או יידעו בעתיד. וכל זה משתנה כעת. כי החושך אינו יכול להתקיים יותר, באף אחת מן הקופסאות האלה. כל כך הרבה אור מופיע בפלנטה!!! וזה קורה בדך יפה ונדיבה כל כך, עד שהחוקים יתחילו להשתנות.

וכשהשמש תעלה, כפי שאתם אומרים, עידנים של חושך יחלפו להם מן העולם, וכשהשמש תצא לבסוף, תראו כל כך הרבה דברים שלא ראיתם קודם. יקירים, חמלה היא המלכה. ואתם תתחילו לחוש אותה יותר ויותר כלפי אחרים. ואנשים יראו בכם את עדינות הרוח. למילה – "נמסטה" תהיה משמעות שהיא יותר מסתם ברכה. "האלוהים שבי מברך את האלוהים שבך". וזו אבולוציה אנושית. וזה מספיק להיום. עוד דברים יגיעו. וכך הוא הדבר.

המסר השלישי

ברכות. אני קריון מהשירות המגנטי. וכך אנו מגיעים לתקשור האחרון להיום. כל מה שקרה עוצב כדי ליצור אנרגיה בחדר מלאה בחמלה, או במילה נרדפת לה שהיא – אפשור. יש לכם בחירה חופשית. בני-אנוש יקרים, זהו אפשור לחשוב מעבר למה שנלמד או שנאמר לכם. להרגיש אולי בפעם הראשונה את החופש המדהים והבלתי-יאמן שיש לכם כבני-אנוש במערכת יחסים חדשה עם הרוח. כזו שעושה הכל ומלאה באהבה ולא בחוקים. והחוקים שתרגישו יבואו כולם מבפנים – יושרה, כנות, איזון וחמלה לאחרים. זה נראה כאילו זו חגיגה לזכרה של לוסיה. נאפשר לזה להיות כך. הילדה שהייתה טהורה מספיק כדי לקבל את הנבואות של המאה הזו. והיא קיבלה אף יותר מכך. אך היא בחרה לא לגלות הכל לעולם. חלק מהנבואה שהיא קיבלה הייתה סודית. הסודיות הייתה רק בשל התכולה. המלאך נתן לה אינפורמציה חשוכה, שהייתה קשורה לפלנטה, ולארגון שהיא תהפוך להיות מעורבת בו בעתיד.

הסודות התגלו בסופו של דבר, ואתם יכולים לקרוא אותם במלואם אם תבחרו בכך. אך אני מבקש לדבר היום על הנבואה הראשית. היא הייתה מדהימה והיא אוגדת בתוכה את הסיבה לכך שקריון נמצא כאן. וכשאני אומר לכם מה הייתה הנבואה, ברצוני שתחשבו על הזמן בו היא ניתנה . השנה הייתה 1917. מלחמת העולם הראשונה, לפני שכל מה שאתם יודעים כיום קרה. היא גילתה את הנבואה החשוכה אשר נשמעה כנבואה פוליטית בזמנה. כולם אמרו – "לא! זה נשמע כמו פוליטיקה". אך זו הייתה אמת בסיסית שהדהדה בכתובים, וגם נוסטרודמוס דיבר עליה והיא הופיע בכל כך הרבה מקומות וכולם דיברו אודות סוף העולם. המלאך סיפר לילדה אודות סופו של העולם. והנבואה הייתה כך – "הקומוניזם יהרוג את הפלנטה. זה יהיה הסוף של הכל". זו הייתה הנבואה. ניתן להבין מדוע זה נשמע פוליטי. ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה, היא הסתיימה בפצצת אטום, ואז באו שנות החמישים והשישים, ואז הגיעה ברית המועצות, ואז הגיעה המלחמה הקרה, ואז היו 50,000 פצצות גרעיניות שכוונו נגד ארה"ב מרוסיה וההיפך.

לוסיה לא ידעה דבר מכל הדברים הללו. אך פתאום, הנבואה התעוררה לחיים. מה שאמור היה להיות, מלחמה גרעינית בין הקומוניסטים והמערב, שהייתה מחסלת את העולם. ללוסיה הקטנה ניתנה האמת. ויקירים, מה שקרה במקום כל זה הוא אגדי! Legendary. בסוף שנות השמונים, הקומוניזם ברוסיה נפל והתרסק. הדבר שהיה בכוחו לחסל את הפלנטה, בדיוק כפי שסופר ללוסיה, נפסק!!! אנו קוראים לזה – קלף משוגע. אך הייתם אמורים לדעת שמשהו קורה. כי כמה שנים לפני כן, התקיימו הוועידות ההרמוניות. זו הייתה אנרגיה של שחרור שבאה עם מסר אודות משהו שעומד להשתנות. משהו שלא ציפו לו. מה הייתה הנבואה כשנולדתם? יקירים, עבור חלקכם הבוגרים יותר, זה היה ארמגדון. זה היה תסריט של מלחמת עולם. המלחמה האחרונה, בה ענני פצצות האטום היו סובבים סביב הפלנטה וחוסמים את השמש. ואלו שהיו נותרים בחיים, היו מתים לאט מרעב. כי דבר אינו גדל בפלנטה ללא שמש. והאבק היה נותר לפחות 20 שנה בפלנטה העירומה. זו הייתה התוצאה....מותו של כדור הארץ.

וזה לא קרה!!! יקירים, כל הנבואות בימים ההם דיברו על סוף הפלנטה בשנת 2000 והלאה. ועד 2012 הייתם אמורים להיעלם. לוסיה ידעה מעט מכל מה שקרה. ומה שקרה היה – אתם!!! באמצעות בחירה חופשית, התחלתם לשנות את הפלנטה הזו. שלחתם סיגנל לגלקסיה, שאתם עומדים להישאר כאן. וכל כך הרבה דברים התרחשו. כפי שלא קרה מעולם!!! שיתופי פעולה של מדינות שהיו אויבות לשעבר. התחלה של מסחר משותף שלא היה קודם. זו הייתה התחלתה של חשיבה גבוהה יותר ואז החלו להגיע יותר קלפים משוגעים, הומצאו המצאות שחיברו את הפלנטה יחד בדרכים בלתי נתפסות. לפני שנים נתתי תחזית, שיבוא יום בו כולם יוכלו לדבר עם כולם ובזמן הזה יתקיימו מעט מאד סודות. זו הייתה הנבואה שניתנה על ידי לפני הופעת האינטרנט. כעת אתם מבינים עד כמה זה קשה בימים הללו לכל אדם, לשמור על סוד כלשהו. נראה כי הכל תמיד זמין. וכל זה קשור לארץ החדשה.

ואז הגיעה אבולוציית התודעה, ואז הגיע התגלית המדעית כי תודעה מחוברת לפיזיקה וזו הייתה התחלת ההכרה בכך שהכול מחובר לו יחד, דרך השדה. ללוסיה הקטנה לא היה מושג על כל זה! היא נשאה את המסרים החשוכים איתה וגילתה אותם כשהגיעה העת. כל זה היה אמיתי עבורה. יקירים, היא חיה והספיקה לראות את השינוי. היא חיה כדי לראות אותו ושמחה איתו. ואם הייתם שואלים אותה, ב-2005, ממש לפני המעבר שלה (המוות שלה), היא הייתה אומרת לכם – "דבר מכל הדברים שראיתי לא קרה". אך היא ידעה כי המסרים היו אמתיים. זה הזמן לחגוג את לוסיה. על מה שראתה ודיווחה, על חיי הטוהר שחיה, ועל המסרים שאחזה בתוכה במשך זמן כה רב. הסיבה בזכותה אתם יכולים להביט אחורה כיום בשנה הזו, 2017, היא בגלל שדבר מכל הדברים החשוכים האלה לא התרחש. וזאת אודות לבני-האנוש שהחליטו כי הם נשארים על הפלנטה.

יקירים!! לא משנה מה אתם רואים בחדשות שלכם. אינכם הולכים אחורה. המאבק הזה של האור והחושך ייתכן ויהיה שני צעדים קדימה ואחד אחורה, כטבעה של כל התקדמות, אך בסופו של דבר, יקרה הדבר הנקרא – "שלום על פני האדמה". לא יהיו יותר יריבים. המחשבה עצמה של לקחת חיים של בן-אדם אחר לא תתקיים אפילו בתת מודע שלכם. יבואו יום בו תביטו בהיסטוריה, ובבתי הספר ילמדו את הילדים כי כל מה שקרה לפני 2012, היה העידן הברברי. וכל דבר אחרי 2012, הוא עידן החמלה. כמה זמן זה ייקח? זה תלוי בכם! בחירה חופשית. חשבו על הדברים הללו. לוסיה מביטה בכם מהעבר השני. היא יודעת על מה אנו מדברים היום. היא נמצאת כאן כדי לחגוג את מה שעשיתם, מעשיכם שינו את כל הנבואות השחורות שניתנו לה. לכן אני (קריון) נמצא כאן. כדי לתת לכם אינפורמציה המוטלת עדיין בספק, אפילו בחדר הזה!

כי אתם תחזרו הביתה ותצפו בחדשות, בהן כל דבר רע על פני האדמה מופק ברמה מקצועית ומוגש לכם, כדי שתוכלו לאכול ארוחת ערב במהלכו....דברים שאינם הגיוניים בעליל. יבוא יום בו הטבע האנושי ידרוש איזון גם באינפורמציה שהוא מקבל. כבר יש לכם יכולת לבחור כרצונכם ולא רק לקבל את כל מה שמספרים לכם. כך שזה כבר התחיל. בבחירה חופשית פלנטרית, תבחרו רק את מה שתרצו לראות. יקירים, אתם בדרככם לאט ובזהירות, לזמנים של אור. ברצוני שתזכרו את היום הזה. ואת הדברים שקרו בפלנטה. כי מישהו ינסה להחזיר את הפחד חזרה אל תוך חייכם. בהסתמך על ההיסטוריה שלכם ושל הסבים שלכם ושל הסבים של הסבים שלכם. וזה לא יצא כך כלל. אל תתנו לפחד להפסיק את החגיגה שלכם. את חגיגת החיים שלכם. את חגיגת החיים ואת חייה של לוסיה. וכך הוא הדבר. קריון.

ובנימה אישית,

בכל אחד מאיתנו ישנה תמימות בדמות לוסיה. לכל אחד מאיתנו ישנם סיפורי ילדות על חזיונות כשהראייה הפנימית עוד הייתה פתוחה, ולפני שדאגו לקצוץ את כנפינו. גדלנו בתקופה בה הווילון היה מסך עבה ומוגדר שאסור היה לפרוץ אותו או לראות מעבר לו. נאחזת ברסיסי זיכרון ילדות, בו אני רוקדת בשלולית גשם וכולי מלאת פליאה על הקשת וגווניה שהשתקפו מתוך מימי השלולית...לא היה דבר יפה מזה בעיני....זה היה קסם טהור.

וכך כתבתי באחד מיומני המסע, אודות נסיעתי לפורטוגל לפני כמעט 6 שנים, חצי שנה לפני המקהלה בהוואי. ניתן לאמר כי גם אני מצאתי שם, בעיר הזו, ליסבון, בחברת האנשים המופלאים שביליתי עמם, את העוגן שלי, את האיזון הנדרש למסע המפואר והמפרך שעברתי מאז. הקדשתי אותו לאיש אחד מיוחד – ד"ר טוד.

"נזכרת בפעם הראשונה בו חזו עיני בקסם האנושי הזה, וזה היה מזמן, כבר עברו כמעט שש שנים. כל כך הרבה התרחש מאז אותה תחושת בטן אינטואיטיבית ראשונית שהקימה אותי והובילה אותי לליסבון, ללמוד משהו שנקרא - טונים. מבלי לדעת מי או מה, משהו בער בתוכי והצליח להזיז אותי מאזור הנוחות שלי. אחרי שנים ארוכות של התכנסות ואינקובציה בהן דבר לא עניין אותי ואף נסיעה לא קרצה לי, זה פשוט קרה. שיתפתי חברה שהייתה באותו זמן באירופה, הסינכרוניות זימנה דברים נוספים והכל כאילו קרה מעצמו. במסעותיי הרבים בעולם שהחלו בגיל 20, כדיילת, לא הייתי מעולם בספרד ובפורטוגל מלבד כמה דקות בשדה התעופה. אך בתוכי שכן נינוח עדין של זיכרון ישן, הקצב, הרטט, הטמפו והתשוקה היו שם, לשפה, לריקוד הפלמנקו, לקסטנייטות, לטוהר ולמתיקות הבתולית, ולפסלים המלאכיים המפוזרים בכל פינה.

הייתי מספרת גם על מסי ועל כדורגל לו ידעתי דבר או שניים מלבד שהכדור הוא עגול. ביומנו הראשון בטיילת עמוסת המסעדות, הוקרן משחק כדורגל חשוב, ובכל פעם שמסי הבקיע גול....גלים של אנשים קמו מהכיסאות כדי להריע לו...זה היה מחזה מתוק, מן גאוות יחידה מקומית שכזו. ליסבון הייתה טובה אלי במיוחד. קיבלה אותי בסבר פנים יפות, בדמות אנשים נהדרים, אחות מיוחדת אחת בשם תרזה...שלימים הפכה להיות "אמא תרזה" לילד מתוק במיוחד, אחים לנשמה שהזכירו לי את חדוות הנסיעות הטבועה בי, את תחושת החופש שבנופים המתחלפים, בכל פינה. כאילו נפתחו דלתות הכלא הפנימי שבתוכי כתזכורת על עצם היותי גם הסוהרת ולא רק דמות מפתח ראשית בסיפור חיי. כך כל הדבר העצום הזה, הפך לימים למתנת חיים.

היום הראשון לכנס החל. היו שם אנשים מכל העולם. שם הכרתי לראשונה את מלכה המהממת ומיד הרגשתי בבית. זו הייתה הפעם הראשונה בה לא הזדקקתי להביט מעבר לכתפי כדי לבדוק אם מישהו נושף בעורפי....אין כמו הפעם הראשונה בה חשים חיבוק אנרגטי אמיתי שכזה. ואז הוא נכנס, כך ראיתיו לראשונה, כילד נצחי בפנים מאירות, מלא בחדוות חיים וקסם אישי......והומור. ליבי השמור מכל משמר נפתח אליו מיידית. כולנו התאהבנו בו. זה היה בלתי-נמנע. הוא חילק אותנו ישר לשתי קבוצות, ובתוך כמה דקות, כבר היינו מקהלה ששרה בשתי קולות. כל חווית הלימוד הפכה למהנה מאין כמוה תחת שרביטו.

אחרי שנים של דכדוך וריקנות, שהיום אני יודעת ומבינה כי הם תהליכים טבעיים לאדם כמותי שעבר הארה פתאומית, פרצו מתוכי לפתע מחוזות שמחה שלא ידעתי על קיומן. הזכרות מופלאה, של בית, של משפחה, של אושר גדול, ובתוך המקהלה הגדולה הזו מצאתי את עצמי מחדש, והמילה למוריה שהייתה עד אז רק בספרים, נעורה למהותה בליבי. עוד בטרם הייתה שגורה ולעוסה בפי כל. והדוקטור הזה, רקד על השולחן, לימד אותנו לרקוד רומבה...הצחיק אותנו עד דמעות ועשה הכל כדי לכוון את החליל הפנימי שבגופנו ולהכין אותו לשירת הטונים. זו הייתה פגישתנו הראשונה. ומשם החל המסע. לעולם אזכור את תחושת השייכות, שאינה מנת חלקם של האנשים האזוטריים בדרך כלל.

רק במקהלה השלישית, בזמננו החופשי המועט, בדרכי החוצה מארוחה, ד"ר טוד חיבק אותי ורקד איתי באמצע המסעדה, וצחקנו וחשבתי לעצמי....כך מגדירים מחדש את המילה השראה.....וענווה. איש כל כך עצום, מתחבר באופן בלתי-אמצעי, היישר מן הלב, וזה היה כל כך שונה מכל האגו המנופח וחסר השחר בדמות אנשים "רוחניים" שסבב אותי באותה תקופה. ואחרי שאסטה הגיעה המקהלה בישראל ואחריה ארקנסו ושמוני....ועד אז לא ידענו הרבה על תרומתו של המאסטרו כמדען. הוא שיתף אותנו במחקרים החדשים, אך השנה הזו היא השנה שלו. באמתחתו מחקר שאושר בכל רחבי ארה"ב, והוא בדרכו לפרסים ולתהילת עולם בדיוק כפי שמגיע לו, ולפני שכל העולם יתאהב בו, בדיוק כמונו, רציתי לספר מעט אודותיו. השבוע, בשמוני, הוא הודה לנו מעומק ליבו על תרומתנו. ובכינו. כי מי יודה למי על כל הטוב הזה? ומי מבין טוב ממנו אודות החלקים ומערכת היחסים שביניהם?

טונים הם אור וקול רב-תדרי לבריאות נעלה.

תודה לך מעומק ליבי, מאסטר יאהי. הכוהן הלמוריאני, המדען הגדול, אדם נעים ההליכות, לעולם אשיר לך שירי ערש בשפת הכוכבים. כי מה רב אושרה של אישה שידעה כזו שירה. כוכב נעור בקרבה.

לכל המבקשים להתעמק בעבודתו של ד"ר אבוקייטיס – www.gigenix.com

כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Racheli Ganon – Master-Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb