• Racheli Ganon

קריון - ילדי האינדיגו


מאנגלית – רחלי גנון

להרגיש, לשמוע, לראות ולגעת באהבת האל

ברכות. כאן קריון מהשירות המגנטי. לפני כמה שנים שותפי עזר לכתוב ספר שנקרא – "ילדי האינדיגו". הוא הפך להיות מיינסטרים (ולא עוד ספר רוחני אזוטרי). ובו תוארה תודעה מסוג חדש שנכנסה לפלנטה באמצעות הילדים. זו הייתה ההתחלה שניתן לקרוא לה – טרום הסמן של השינוי. הפוטנציאל כבר היה קיים, האנושות לא השמידה את עצמה, כך שחלק מתהליכי אבולוציית הבגרות של האנושות כבר החלו. ובציפייה הזו לשינוי, הילדים החלו להשתנות.

אחת התכונות של ילד בתודעה החדשה היא התפיסה שהם ילדים קשים. והקושי מגיע לעיתים תכופות כי הם מעט עקשנים. אגדיר זאת עבורכם. הילדים הללו נולדים עם הידיעה כי הם ראויים להיות כאן, וכל השאר פחות...יקירים, אתם חשים לא ראויים בשל האקאשה שאתם נושאים עמכם, בשל המערכות שאתם שותפים להם, בתרבות אליה אתם שייכים, וגם בשל כל האמירות שההורים העניקו לכם. הרי מעולם לא צעקתם בעודכם מכים על החזה – "מגיע לי להיות כאן"! ישנו משהו שאורב לכל אחד כאן בחדר ולכל מי שמקשיב. זו התחושה כי אינכם ראויים. נשמות עתיקות, מהיכן זה באמת מגיע? מדוע שתבואו לעולם ותרגישו כי אינכם ראויים להיות כאן?

מה קורה לכם, עובדי-אור יקרים, במשך אלפי מחזורי חיים, בהם בנקודה מסוימת בזמן, אתם מתעוררים לאמת וליופי של אהבת האל? ומה אתם עושים עם זה? חלקכם הופכים להיות שמאנים, וכבר הזכרנו זאת בעבר. רובכם נכנסתם למערכת שיצרה עבורכם אתגרים בשלב מאוחר יותר. איזו מערכת זו הייתה? האם המילים כומר ונזירה אומרים לכם משהו? האם יש להם משמעות? אומר לכם כי אם הייתם מבצעים סקר כרגע בקרב כל עובדי האור בפלנטה, הייתם מגלים כי חלק גדול מהם אינו נשוי, או ניסה להיות וזה לא צלח. זו תוצאה יצירה של שבועות ונדרים שלקחתם על עצמכם במשך מחזורי חיים כה רבים. זה היה המקום הבטוח שלכם. כשעטיתם על עצמכם תחפושת ספציפית, אף אחד לא הביט עליכם בדרך מוזרה. יכולתם לאמר בקלות – אני מסורה, חיי מוקדשים לאל, אני מתנזרת, אני נזירה/כומר, במשך כל ימי חיי....

ופתאום אתם באים אל תוך מחזור החיים הזה, ואתם חושבים כי לא נותר מזה דבר? לקחתם על עצמכם שבועות והם חוזרות אליכם. אחת מהשבועות שלקחתם היא השבועה כי אינכם ראויים!!! ואתם יודעים זאת. אתם אמורים להתרפס בפני האלוהים. יש ביניכם חוצץ. אינכם יכולים אפילו לדבר איתו ישירות. עליכם ללכת למישהו אחר שהוא "יותר" רוחני מכם בהיררכיה, מישהו שהוא מעליכם במערכת. ופתאום אתם מגיעים הנה, לאנרגיה הזו, ואתם למדים לא רק את אהבת האל שידעתם היטב, אלא גם שאתם יכולים לדבר איתו ישירות, שאלוהים הוא בפנים, בכם, והנה אתם. ראויים. מלידה. חלקכם חדורי מוטיבציה לחזור למערכת שאתם חלק ממנה, אך זה לא עבד כי חלקכם מרדתם נגד המערכת הזו, כי אינטואיטיבית, אנרגטית, ידעתם כי זה לא יעבוד. חלקכם אף הותיר משפחות כועסות מאחור, כי אתם בחרתם ללכת, לעזוב את המערכת הרוחנית או הדתית שהם האמינו בה.

והם רדפו אחריכם כל חייהם, תוהים מתי תחזרו אל ברירת-המחדל.....ידעתם כי אם תמשיכו בדרככם, ישרפו אתכם חיים, זה מה שאהבת האל עושה עבורכם, בזה הם האמינו.....כך היה. הם האמינו כי האל שיצר את הדברים מתוך אהבה טהורה ושם בכם אהבה וחמלה, אותו האל ישפוט אתכם לאחר מכן...אומר שוב. שיפוט הוא התניה ותכונה אנושית ולא אלוהית. ועדיין....משהו מכל זה נדבר בכם. וחלקכם עדיין צועדים בשבילים פרטיים, אינכם רוצים שאנשים רבים יידעו אודותיכם. וחלק מכם, יצא מן הארון של עובדי-האור, וחשפתם את עצמכם והצהרתם – אני מאמין בזה....וגם בזה.....ושוב איבדתם את כל החברים שלכם ואת המשפחה שלכם. אומר לכם שוב. אתם כבר חלק ממשפחה. זו המשפחה שלכם. ובזכות זה, ברגעים הספורים שלנו יחד, אתן לכם אקסיומה, נעשה משהו יחד.

יקירים, הדברים הנלמדים בימים הללו, מהבסיסי ועד המתקדם, לא יתקבלו על ידכם היטב, אלא אם כן תטמיעו משהו כבר עכשיו. הבינו כבר עכשיו. אני מניח שתוכלו לנחש מהו הדבר. אמרו – "אני ראוי/ה". ולא משנה מה אומרים או לא, עליכם לפרוץ את הדלת הזו. כמה מנעולים יש בה? אתם עשויים לאמר כי אתם מוכנים, אך התקליט החוזר על עצמו במוחכם, ברשימות האקאשיות שלכם, עדיין אומר כי אינכם יכולים לעבוד אל האל בדרך הזו. ולמרות שאתם יודעים טוב מכך, יקירים, ויודעים היטב את האמת, המשקעים קיימים וזועקים לכם לעיתים קרובות – "אינכם ראויים". זוכרים? פשוט אינכם ראויים. להיות ראוי זה אינו שייך לאגו, אלא לאמת. להיות ראוי משמעותו כי נולדתם מופלאים! כי פיסת האל נמצאת בכם. ועל מה המופלאות שלכם מעידה? על מה היא מצביעה? על עובדה אחת, כי אתם בני-אדם מאוזנים ומלאים בחמלה.

יש לכם את היכולת לשלוט על גופכם ועל הדברים הללו, כך שאתם יכולים להיות מאוזנים וחומלים. להפיץ אור, לעזור, זו המופלאות. וזו מופלאות מהסוג שאינו סובר כי עליכם להיות שחקני קולנוע או פוליטיקאים. זו אינה מופלאות כזו. אלא זו מופלאות שקטה, יפהפייה ועוצמתית, העוזרת לפלנטה. וזה מופלא. אני עומד לבקש מכם לאמר משהו יחד איתי. נאמר זאת יחד שלוש פעמים. חזרו אחריי רק אם אתם מתכוונים לכך באמת. אלו מכם המקשיבים מאוחר יותר, אתם מוזמנים לאמר גם כן. כל עובדי האור והנשמות העתיקות המקשיבות למסר הזה, היודעות כי זה מי שאתם, כולם באותה סירה. אנו נאמר יחד. מוכנים? "אני ראוי/ה. אני ראוי/ה. אני ראוי/ה". הקול שאתם מפיקים הוא אנרגיה. השפה מובנת על ידי אלו המקיפים אתכם. מתוך גופכם הצליל חוזר חזרה אל אוזניכם, האינייט שלכם שומע זאת, נשמתכם מתחילה להדהד עם האמת שבזה ושואלת: "האם הם באמת מתכוונים לזה"?

האם הגיעה העת עבורכם? זהו הזמן בו הדלת יכולה להימחץ, המנעולים יכולים להיפתח לרווחה, ואתם יכולים לראות אותה נשרפת ממרחק, כי אינכם חוזרים חזרה!!!! האם אתם באמת מתכוונים לזה? בואו נגלה. "אני ראוי/ה". תרגיל קטן, מילים מעטות, וכבר מרגישים את ההבדל. כמה מכם למדו בילדותם כי הם נולדו מלוכלכים? זה אינו כך. (טבעו של האדם הוא טוב מנעוריו) וכעת אתם יודעים זאת. כמה מכם למדו כי עליכם להתבטל בפני האלוהים? זה אינו כך!!! וכעת אתם יודעים זאת. הדלת נפרצה על ידי רבים בעלי כוונה טהורה, ובכלל זה הדברים הקורים על הבמה הזו ומעבר לה, הלימוד מתקבל באוזן שונה, בתודעה שונה. כי כעת, אתם ראויים. אתם ראויים לקבל את הדברים כהווייתם. הבלוקים, החסמים, שהיו שם, שלא אפשרו לכם אפילו לקחת בחשבון חלק מהדברים הללו, מתנפצים כעת מולכם.

ישנו שינוי חיים המגיע, יקירים. שמרו על הדברים שאתם אומרים! מדדו את מילותיכם בזהירות, כי חלק מהמילים הן רק הרגל. כשמישהו נותן לכם מתנה, מה לימדו אתכם הוריכם לאמר? "או...אינני ראוי לזה". הישמרו במילותיכם ובמקום זאת אמרו – "תודה רבה על המתנה הנפלאה". ואל תחשבו אפילו לא לרגע על ההרגל שההורים שלכם נתנו לכם בירושה. כי מילותיכם הן השולטות כמלכים ומלכות. האינייט שלכם מקשיב לכל דבר שאתם אומרים, וזה משמש כהוראות לגופכם החכם. זה עובד ממש כמו הומאופתיה. מה שאתם אומרים אלו הוראות. וכך הוא הדבר. קריון.

ובנימה אישית,

מהו דבר בלתי-אפשרי אם לא הדבר הבלתי ידוע? עומדות בפנינו כל כך הרבה אפשרויות ורובן ככולן הן אודות הבחירות שאנו עושים. ג'ניפר הופמן בתחזית השנתית שלה לשנת 2017, דיברה עלינו, ילדי האינדיגו הראשונים, החלוצים, שהגענו לעולם בחודש אוגוסט, מליבת השמש המרכזית, בשנים 1956 ועד 1960. ואני בתוכם. ספריו של קריון אפשרו לי להבין כל כך הרבה דברים בדיעבד, בעיקר אלו שהיו כה קרובים אלי, שהיו טבעי השני ולא הקדשתי להם מחשבה מעולם....הם היו המובן מאליו.

בלידתי כאילו התפרצתי לדלת שהייתה כבר פתוחה עבורי. הידיעה שקוננה בי הנחתה את חיי עוד לפני שידעתי לקרוא לה בשם....וכן, הייתי עקשנית, ועודני לעיתים. כי כשיש בך אמת – אתה מתעקש עליה. במיוחד כלא היה בסביבתי אף לא אדם אחד שיאשר אותה. וכמו קלף השוטה, נותרתי הפוכה עד שהעולם התיישר איתי. ובידיעה הפנימית הזו יש כל כך הרבה דברים, כמו האמת כי אין איש מעלי או מתחתיי, שהתנשאות מנופחת היא אחת מהבדיחות היותר מוצלחות של אלוהים. והייתה תמיד הידיעה שאני כאן למען סיבה. וכשלא היה איש בסביבה, היה לי אותי. מרדתי בחיים בכל צעד ושעל, אתגרתי אותם והם אתגרו אותי בחזרה, ובכל פעם שסטיתי מהנתיב שלי, הוחזרתי לשם בבעיטה חזרה. ועודני נעה, הולכת בדרך.

והייתה גם הידיעה הברורה וההכרה בערך העצמי שלי. וזה הגיע כמובן ללא ביטחון עצמי, כי רק כך יכולתי לעבור שיעורים ומבחנים רבים, בכל פעם שנרמסתי....שאמרו לי כי אני לא שווה, לא מספיק טובה, לא ראויה, זכרתי מי אני. ואף היה לי מלאך שומר משלי...אבי היקר ז"ל, שנהג ללחוש באזני..."אל תשכחי....את כל כך מיוחדת". וכל הרוח הגדולה הזו שבתוכי, הייתה סוד כמוס!!! שמרתי אותה קרוב ללב, לעצמי. ורק לפני כמה שנים, יצאתי מהארון עם כל המשתמע מכך. לעבור ממקום של מופנמות גדולה, למקום המראה ומדגים ומחצין....זו הייתה קריעת ים סוף עבורי, וגם הלם גדול עבור כל הסובבים אותי. איש לא הכיר אותי באמת. הם הכירו רק את מה שבחרתי להראות. כי עולמי הפנימי היה המקדש שלי....ואז הגיע לעזרתי אומץ ליבי.....הלביאה שבי נעורה לעצמה.

וגם השירים והספרים מוצאים את עצמם יוצאים אל האור, מחשכת המגרות המלאות שלי. כל דבר בזמנו, דברים קורים כשהם בשלים לכך. במשך מחזורים כה רבים הייתי מוזרה, עובדת אור, כוהנת גדולה, מכשפה טובה, נזירה ושוב נזירה. ובמחזור החיים הזה, גם נזירה....רוב חיי. והרוח מספרת לי על קודש ועל חול. ותיכף תבוא השכינה ותמלא את ביתי, ומשמיים מפצירים בי לקדש את החיים, ולחיות....ואני מתיידדת לאיטי עם הרעיון.....משנה את השבועות....מתחילה לפתוח צוהר קטן בדלת....כמעט בדרכי לצאת מן המנזר. זה מצחיק עד כמה זה עדיין מוזר. אהבה בשר ודם המזכירה לי נשכחות, לא הכל וורוד.

Racheli Ganon – Master-Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb