• OSHO

על הצחוק - אושו


מאנגלית – רחלי גנון

הדבר הראשון שיש להבינו הוא מאד משמעותי. והוא כי מלבד האדם, לאף חיה אין את היכולת לצחוק. כך שצחוק מצביע על פסגה גבוהה באבולוציית החיים. אם תצאו לרחוב ותראו באפולו צוחק, זה יפחיד אתכם עד מוות. ואם תדווחו על כך, אף אחד לא יאמין שזה יכול לקרות. כי זה בלתי אפשרי. מדוע חיות אינן צוחקות? מדוע עצים אינם צוחקים?

ישנה סיבה מאד עמוקה לצחוק. החיה היחידה שיכולה לצחוק היא זו המסוגלת להשתעמם....חיות ועצים לעולם אינם משועממים. שעמום וצחוק הם הדואליות הקוטבית, הניגודיים שהולכים יחד. והאדם הוא החיה היחידה שמשעמם לה. שעמום הוא סמל האנושות. הביטו על כלבים וחתולים. הם לעולם אינם משועממים. נראה כי האדם מצוי בשעמום עמוק. מדוע שאר החיות אינן משועממות? מדוע האדם לבדו סובל משעמום?

ככל שהאינטליגנציה גבוהה יותר, כך השעמום גדול יותר. האינטליגנציה הנמוכה יותר אינה משועממת עד כדי כך. זו הסיבה שאנשים פרימיטיביים מאושרים הרבה יותר מאשר בתרבויות המתורבתות. ברטהרד ראסל התמלא בקנאה כשהוא בא במגע בפעם הראשונה עם כמה שבטים קדמוניים. הם היו כל כך מאושרים וכלל לא משועממים. החיים היו ברכה עבורם. הם היו עניים, מורעבים וכמעט עירומים לחלוטין. בכל דרך אפשרית, לא היה להם דבר. ועדיין, החיים לא שעממו אותם. בבומבי, בניו-יורק, בלונדון, כולם משועממים. ככל שרמת האינטליגנציה והתרבות גבוהים יותר, כך בהתאמה, גם השעמום גדול יותר.

כך ניתן להבין את הסוד. ככל שאנו חושבים יותר, אנו גם משועממים יותר. כי בחשיבה, אנו יכולים להשוות את הזמן לעבר, עתיד והווה. דרך החשיבה אנו יכולים לקוות. דרך החשיבה אנו יכולים לשאול מהי המשמעות של כל זה. וברגע שאדם שואל:"מה המשמעות של כל זה"? השעמום חודר. כי באמת, אין שום משמעות לשום דבר. אם תשאלו את השאלה "מה המשמעות של זה", תרגישו חסרי-משמעות. וכשאדם חש חסר-משמעות, הוא משתעמם. עצים לא משתעממים, אבנים אינן משתעממות, הן לעולם אינם שואלים אודות המשמעות והמטרה של החיים. הם לעולם אינם שואלים. ולכן לעולם אינם חשים את חוסר-המשמעות. הם מקבלים זאת, כפי שהם. החיים מתקבלים כפי שהם. אין כל שעמום.

אדם מרגיש משועמם. וצחוק הוא התרופה הנגדית. אינכם יכולים לחיות ללא צחוק; כי את השעמום ניתן לשלול רק באמצעות צחוק. בתרבויות פחות מפותחות, לא תוכלו למצוא אף לא בדיחה אחת. אין להם בדיחות כלל. ליהודים יש את אסופת הבדיחות הגדולה ביותר. והם האנשים הכי משועממים על פני כדור-הארץ. הם חייבים להיות משועממים, כי הם זוכים בפרסי-נובל יותר מכל קהילה אחרת. במהלך כל המאה הקודמת, כל השמות הגדולים, רובם ככולם היו יהודים. פרויד, איינשטיין, מארקס. הביטו ברשימת הזוכים בפרס נובל. כמעט מחציתם יהודים. ולהם יש הכי הרבה בדיחות.

צחוק הוא הכרחי עבור הקיום שלכם. אחרת, פשוט תתאבדו.

נסו להבין כעת את מכניקת הצחוק, וכיצד היא מתרחשת. אם אני מספר בדיחה, מדוע אתם צוחקים? מה גורם לכם לצחוק? מה קורה? מהו המכניזם הפנימי? כשאני מספר בדיחה, נוצרת ציפייה. אתם מתחילים לצפות למשהו. המיינד שלכם מתחיל לחפש ולתהות אודות הבדיחה, שאינכם מצליחים לנחש את סופה.

בדיחה נעה בשני מימדים. היא נעה תחילה דרך הממד הלוגי, ובו אתם מהרהרים. אם הבדיחה תמשיך להיות לוגית עד הסוף, היא תפסיק להיות בדיחה. לא יהיה שום צחוק. אז פתאום הבדיחה מקבלת תפנית והופכת להיות כל כך חסרת-הגיון, עד שאינכם יכולים לתפוס זאת!! וכשהבדיחה משנה את כיוונה ותוצאותיה הופכות להיות בלתי-הגיוניות, אז הציפייה והמתח שנוצר בכם, מתפוצץ לו פתאום. אתם נרגעים. והצחוק יוצא מכם החוצה.

צחוק הוא הירגעות. אך יש צורך במתח תחילה. סיפור יוצר ציפייה, דריכות ומתח. אתם מתחילים להרגיש את הקרשנדו..(הצליל ההולך ומתגבר) והוא מגיע. משהו עומד לקרות. עמוד השדרה שלכם ישר כמו של יוגי. המיינד שלכם נקי ממחשבות, כל ההוויה רק מחכה. כל האנרגיה נעה כלפי המסקנה. פתאום קורה משהו שהמיינד אינו יכול לחשוב עליו. ואתם מתפוצצים. כל האנרגיה המתוחה בפנים נרגעת לפתע. וצחוק מתפרץ דרך ההירגעות הזו.

אדם הוא משועמם. לכן הוא זקוק לצחוק. ככל שהוא יותר משועמם, כך הצחוק נחוץ יותר. אחרת הוא פשוט לא יוכל להתקיים.

הראשון – לצחוק על מישהו אחר

יש להבין כי קיימים שלושה סוגים שונים של צחוק. הראשון הוא כשאתם צוחקים על מישהו אחר. זהו הצחוק הנמוך והמרושע ביותר, הפשוט והוולגרי ביותר. כשאתם צוחקים על חשבונו של מישהו אחר, זהו סוג של צחוק שהוא אלים, אגרסיבי ומעליב. עמוק בתוך כל צחוק מסוג זה, קיימת תמיד תחושה של נקמה.

השני – לצחוק על עצמנו

הסוג השני של הצחוק הוא כשאנו צוחקים על עצמנו. זהו הישג מתורבת!! אדם היכול לצחוק על עצמו הוא אדם בעל ערך. הוא מתעלה מעל הוולגריות, הוא מתעלה מעל האינסטינקטים הנמוכים, כגון – שנאה, אגרסיביות ואלימות.

השלישי – הצחוק הקוסמי

והסוג השלישי והאחרון של הצחוק הוא הגבוה ביותר. זהו צחוק שהוא אינו אודות מישהו אחר וגם לא אודותינו. זהו הצחוק הקוסמי. אנו צוחקים על כל הסיטואציה כפי שהיא. כי כל הסיטואציה כפי שהיא, היא אבסורדית. ללא מטרה, בעתיד, ללא התחלה בהתחלה....כל הסיטואציה של הקיום היא כזו. שכאשר אנו מסוגלים לראות את המכלול, את הכל, אז התרחבות אינסופית עצומה נעה כלפי שום מטרה ספציפית, כלפי שום יעד, ואז עולה לו הצחוק. כל כך הרבה מתרחש, ודבר אינו מוביל לשום מקום. כי אין שם אף אחר בעבר שייצור זאת. ואף אחד אינו נמצא שם בסוף כדי לסיים זאת. כך הוא הקוסמוס השכם. נע לו בצורה כל כך יפה, שיטתית, הגיונית. לו רק תוכלו לראות את היקום השלם הזה כפי שהוא – אז הצחוק יהיה בלתי-נמנע.

שלושת הנזירים הצוחקים

שמעתם על הנזירים. שמם אינו ידוע, כי לא גילו את שמם לאיש. הם מעולם לא ענו על שאלה. בסין, הם ידועים כשלושת הנזירים הצוחקים. והם עשו רק דבר אחד. הם נהגו להיכנס לכפר, לעמוד במרכז השוק ולהתחיל לצחוק. הם צחקו במלוא הוויתם, ופתאום אנשים החלו להיות מודעים אליהם. ואז גם אחרים נדבקו וקהל התקבץ לו. וכלום החלו לצחוק בזכותם.

מה בעצם התרחש? כל העיר הפכה להיות חלק מזה. ואז שלושת הנזירים עבור לעיר אחרת. הם היו מאד אהובים. זה היה הטכס היחידי שלהם. זה היה המסר היחידי שלהם. הצחוק הזה. והם לא לימדו דבר. פשוט יצרו סיטואציה.

ואז זה קרה. הם הפכו למפורסמים בכל הארץ. שלושה נזירים צוחקים. כי סין אהבה וכיבדה אותם. כי אף אחד לא הטיף לפניהם בדרך כזו, המורה כי החיים חייבים להיות צחוק ותו לא. הם לא צחקו על מישהו במיוחד. הם פשוט צחקו, כאילו הבינו את הבדיחה הקוסמית. והם הפיצו כל כך הרבה שמחה בכל סין, מבלי להשתמש אף לא במילה אחת. אנשים שאלו לשמותיהם, אך הם פשוט צחקו. וכך שמם הפך להיות – "שלושת הנזירים הצוחקים".

ואז הם הזדקנו. ובעודם בכפר מסוים, אחד משלושתם מת, נפטר. כל הכפר היה בציפייה, כי הם חשבו שאם אחד מהם ימות, השאר לבטח יבכו. וזה היה מחזה ששווה לראותו. כי אף אחד לא ראה אותם בוכים מעולם. כל הכפר התאסף, אך שני הנזירים עמדו ליד הגויה של חברם וצחקו צחוק גדול. צחוק שהתגלגל מהבטן. ואז אנשי הכפר כבר דרשו מהם הסבר.

ובפעם הראשונה, שני הנזירים דיברו וסיפרו – "אנו צוחקים כי האיש הזה ניצח. תמיד תהינו מי ימות קודם, והאיש הזה הביס אותנו. אנו צוחקים לנוכח התבוסה שלנו והניצחון שלו. הוא גם חי איתנו במשך שנים רבות. צחקנו רבות ונהנינו להיות יחד, אהבנו את הנוכחות שביחד. ואין דרך טובה מזו לשלוח אותו לדרכו. כל מה שאנו יכולים לעשות, הוא לצחוק".

אך כל הכפר היה עצוב. ובהלוויה הבינו דבר נוסף. לא רק שני הנזירים שנותרו צחקו. הם המת צחק. הוא ביקש מחבריו שלא יחליפו את בגדיו וכמנהג טיהור ורחיצת גופת המת, הוא ביקש גם שלא ירחצו אותו. בצוואתו אמר: "מעולם לא הייתי מלוכלך. כל כך הרבה צחוק היה בחיי עד כי שום חוסר-טוהר לא יכול היה להצטבר בי או להגיע אלי. לא צברתי שום אבק. צחוק הוא תמיד צעיר ורענן. אז אל תרחצו אותי ואל תחליפו את בגדיי".

וכך, רק כדי לכבד את רצונו, לא החליפו את בגדיו. וכשהעלו את גופתו באש, הזיקוקים שהחביא בכיסיו החלו להתנפץ. ואז כל הכפר צחק. ושני הנזירים אמרו: "למרות שאתה מת, הבסת אותנו שוב. אתה צחקת את הצחוק האחרון".

לסיכום

ישנו צחוק קוסמי שמתהווה כאשר כל הבדיחה הגדולה אודות היקום הזה מובנת. זהו הצחוק הגבוה ביותר, ורק בודהה מסוגל לצחוק כך. שלושת הנזירים היו שלושתם בודהה. אם תצלחו את הצחוק השני, שווה לנסות גם את זה. אך הימנעו מהראשון. אל תצחקו על חשבון אף אחד אחר. זה מכוער ואלים. אם בא לכם לצחוק, צחקו על עצמכם.

זו הסיבה שמולא נסרודין, בכל הבדיחות והסיפורים שלו, תמיד מוכיח שהוא הטיפש, השוטה, ולא אף אחד אחר מלבדו. הוא תמיד צוחק עם עצמו ומאפשר לכם לצחוק איתו. הוא לעולם אינו מציג איש בסיטואציה שחופשת את טיפשותו. הסופים טועמים כי מולה הוא שוטה חכם. אז תלמדו לפחות את הצחוק הזה.

אם תוכלו להגיע לצחק השני, השלישי לא יבושש לבוא. בקרוב תוכלו לגעת בו. אך עזבו את הראשון, שהוא משפיל. דעו כי כמעט 99% מהצחוק שלכם הוא מהסוג הזה, הראשון. נדרש אומץ רב כדי לצחוק על עצמנו. הרבה ביטחון עצמי נדרש כשאתם צוחקים על עצמכם.

"עבור המחפש הרוחני, אפילו הצחוק צריך להיות חלק מהיוגה, התפילה וההעשרה שלו. זכרו להימנע מהראשון, לצחוק את השני ומתחו את ידיכם חזק קדימה בכדי להגיע לשלישי".


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb