• Racheli Ganon

על הביטחון העצמי - רחלי גנון


על הביטחון העצמי / רחלי גנון

אנשים אמפאטיים אנרגטיים, כמותי, הם אנשים רגישים מאד מבחינה אנרגטית. לעיתים איננו יודעים כיצד לנתב את הרגישות הזו ולהיפתח למציאות הקיומית. ומי היה מאמין כי הכל קשור במבנה האגו שהגענו איתו לעולם? אנו, האמפטים הרגישים, כבר הגענו לפלנטה הזו ברמת חיבור גבוהה, ועדיין אנו לא תמיד יודעים להשתמש ביכולות העומדות לרשותנו. התבניות הישנות מדברות על האגו כאילו הוא דבר אחד בלבד. כאילו האגו של כולנו מתפקד בדרך אחת. וכך קורה שנשמות רגישות למדות אף הן בדרכים רוחניות ישנות, התופסות את האגו כנרקיסיסטיות נטו. כזה המלא באנוכיות, יהירות ושחצנות ברמה קיצונית.

אך לנשמה רגישה אנרגטית, יש דבר שנקרא – אגו נחות, לא אגו נעלה. זהו מבנה אגו שונה המאכיל את עצמו בכך שהוא מרגיש רע אודות עצמו. ואז אנו מתרגלים רוחניות במשך שנים כדי להיות מכובדים יותר, כשאנו כבר מכובדים מאד. בעצם נולדנו מכובדים. כך ביכולתן של דוקטרינות רוחניות ישנות להגביר את חוסר-הביטחון שלנו. התבניות החדשות מזמינות אותנו ללמוד את סוגי מבני האגו השונים, כדי לאמץ את העבודה המתאימה והנכונה ביותר לנו. לאבחן תחילה את הסוג הנכון של האגו המאפיין אותנו. לדוגמא, אדם בעל אגו נרקיסיסטי הוא תמיד מלא בעצמו, ומסתובב בעולם בתחושה שאין דבר בחיים מלבדו, שאין אף כוח שהוא מעליו. ואם מתוך המקום הזה הוא בוחר להתעורר, שיבושם לו.

אנו הרגישים, כבר נולדנו עם רמה מסוימת של התמסרות. אך אנו הופכים אותה לביטחון עצמי רק כאשר אנו דורשים מחדש את כוחנו. אספבו!! ישנה חשיבה המובילה לחוסר-הבנה כי ביטחון עצמי הוא ארוגנטיות, יהירות, וכשאדם נמצא באגו-טריפ, ומתכחש לכך, הוא מתרחק מרחק רב מהאלוהי. כדי להצליח, עלינו לרדת במורד הדרך הנכונה לנו. כולנו חולמים על אגו נרקיסיסטי, אך לרובנו אין אגו כזה. אנו רק מותקפים על ידי מלכי הביצה המעטים שסביבנו. ומה קורה בפועל? הרי כנות אינה עובדת בשיתוף עם זה....כאשר האגו הנחות מותקף על ידי אחד כזה, אנו עוד מקדישים לו מזמננו, מתנצלים בפניו ורצים פנימה לבדוק מהו הדבר הבלתי-פתור בנו שגרם לנרקיסיסט התורן להתקיף אתכם. נו באמת, הפסיקו זאת מיד!!!! התעוררו מזה. זה הרי לא אודותיכם. דבר מזה אינו שלכם. זו התבנית הרוחנית הישנה שכבר אינה עובדת עבור רובנו, כי יש לנו אגו מסוג אחר. אגו אמפאטי שלעיתים הוא חסר-ביטחון, שלעיתים מרגיש נחות, שאוהב לרצות אחרים, לטפל באחרים. מפרספקטיבת האגו, אנו חושבים כי אם היינו גדלים במשפחה אחרת, או גדלים אחרת, דברים היו שונים. אך גופנו הוא הברומטר שיודע את האמת שלנו. וגם בתסריט אחר לחלוטין היינו בדיוק כפי שאנו כעת. מפרספקטיבה מלאכית שקשה לנו להכיל אותה, אם לדוגמא אנו מלאך שרוצה להתגלם בגוף ולהתמחות בריפוי התעללויות מכל סוג שהוא, אז הוא מגיע למשפחה בה חווה את ההתעללות תחילה בעצמו, לפני שהוא יוכל לרפא אותה לטובת הכלל. לכן העבודה העמוקה והמקודשת ביותר, נעשית בכל כך הרבה צניעות וכבוד, כי זו עבודה רצינית ופרטית לחלוטין.

ושלא תבינו לא נכון. דבר אינו מצדיק התעללות, אך מרפא הנרפא יש בכוחו לרפא אחרים שלא מסוגלים להתמודד ברמה הזו. אך גם בעומק ליבנו אנו יודעים את האמת, זה לא הופך את הסיטואציה ללגיטימית. ההבדל הוא כי אנו מתחילים לפתור זאת עבור עצמנו מנקודה מסוימת, לעיתים אנו חווים את התעללות הקולקטיב מבלי לחוות זאת באופן אישי. ויש מקרים בהם אנו חשים את חוסר הביטחון גם כשהייתה לנו ילדות נהדרת. ברמת הנשמה הכל טבעי לחלוטין. לנשמה אין כל קארמה. קארמה היא האדרת, המשימה שהנשמה עוטה על עצמה כשהיא מגיעה לעזור להתפתחות הפלנטה ולרפא כחלק מהקולקטיב. ההתנסויות האישיות מזכירות לה את משימתה, מעמיסות אותה בחוויות של קורבנות כדי להכינה למסע רוחני, המאפשר לה לפשוט לאט את אדרת הרצון האישי, ולעטות על עצמה את אדרת הרצון האלוהי, לפרום ביסודיות את כל ההטבעות, גם מחיים קודמים. כי עירומים באנו, ועירומים נשוב. עד כדי כך אנו חסרי-אנוכיות, כנשמות.

כמו אינסטינקט בסיסי אנו מביטים על טבען של ההתניות שלנו ושואלים מיד – מה לא בסדר איתנו? אנו נעולים בתודעת אחדות ישנה שאינה מאפשרת לנו לגלם את אורנו ולזרוח. זו אינה אחדות. זו תלות הדדית. בתרומתנו לטובת הכלל, איננו מחכים שהכלל יירפא לפני שתהיה לנו הזכות לזרוח. כי הרי ככל שאנו זוהרים ומאושרים יותר, כך גם כל האנשים סביבנו יכולים להיזכר בעצמי האמיתי האותנטי שלהם. האושר והחופש שלו הוא התרומה האולטימטיבית לאבולוציה הכללית.

אנו כאן כדי לרפא את העולם. איננו מחכים יותר שהעולם יירפא בטרם נלבש את מחלצות האור היפות ביותר שלנו. כולנו עושים עבודה רוחנית עמוקה, מנקים שכבות אינסופיות, אך לא מגיעים לתחתית בה יושבת התובנה העמוקה ביותר שלנו כאמפטים. אנו מתעלמים מהעובדה כי כל הריפוי הזה נעשה עבור העולם. וברגע שאנו מבינים כי זה לא שלנו, ומפסיקים להזדהות, אנו מבינים כי דבר מזה אינו שלנו. כאמפטים, איננו מגיעים לעולם עם נושאים לפתור, אנו הפתרון. אנו באים לפתור את מה שכבר נמצא כאן. טבענו חסר-האנוכיות הביא אותנו לכאן. כל כך שמחים להיות בגוף בכל פעם מחדש!!! אנו באים כדי לתרום לקולקטיב ולהוות שירות לעולם. זו מהותה של נשמה בשרות. הגיע הזמן להביא לקדמת הבמה את הרוחניות החדשה, כדי שנהיה בכיוון הנכון. וגם אם עברנו בדרך דברים קשים, ולא הוגנים, גם אותם אספנו מהקולקטיב. גם זה לא שלנו באמת. הרי אין מחשבה או רגש שהם שלנו באמת. זו רק חוויה שנרפאת, ואנו הופכים להיות קלים ומתעלים ומשתנים. ממשיכים להעניק את הריפוי הטוב ביותר לעולם, מבלי להיות מוגדרים על ידו.

הפוקוס הגדול של אדם אמפאטי הוא לחיות חיים של איזון בכל הרבדים. לכבד את כוחנו ואת גופנו. אני נאלצתי להיווכח בעוצמות שלי. לאחר שהפכתי להיות כל כך חולה, עד שהיכולת שלי לרפא, ריפאה אותי, ורק אז התעצומות הביאו עוצמות. ומאז אני מקדישה את חיי לוודא כי הבחירות שלי מכבדות את האמת הצרופה שלי מי שאני, וכבר לוקחת את עצמי בחשבון. ההתפתחות הרוחנית שלי אינה מוגדרת על פי כמות הפעמים שבה אני מדברת עם מלאכים, או מתקשרת או מבקרת באקאשה, אלו דברים מופלאים כשלעצמם, אך דבר מכל אלו אינו מגדיר אותי. הבחירות שלי מביאות עמן כבוד והערכה עצמית. בחירות המכבדות אותי ככלי, כמאסטר. אני לוחשת באוזניכם את כל הקסם האפשרי בכדי להעלות את הרף כל הזמן.

זה הרי לא אודותיכם, אלא אודות התרומה שלכם לטובת הכלל. לדעת מי אתם זה לכבד את עצמכם ולעשות בחירות מתוך בהירות ולא מתוך אימפולס רגשי. בלימוד הרוחני הישן, אנשים היו יושבים וחוזרים על דברים ובייאושם, היו מאשימים אחרים, "זה הזיז אותי מהשמחה, בגלל ההוא אני לא בהתעלות" וכך שיחקנו כולנו ב-"סולמות וחבלים". זה לא נחמד לחזור להתחלה. הריפוי מתרחש דרכינו ללא קשר למה שאנו מרגישים. כשאנו מאושרים, או כשלא, אנו לומדים לבטוח יותר ויותר במערכת ההדרכה האישית שלנו, איננו חייבים להרגיש טוב תמיד. הרי היו דברים שהעניקו לנו הרגשה טובה והובילו אותנו להרס עצמי. כשהאינטואיציה מגיעה לבגרות, כל הרגשות מתחילים להיות בהתיישרות עם הכוונות הגבוהות ביותר שלנו.

עלינו להיות בכל רגע נתון שונים מן העולם ולהביא את האנרגיה שתוכל לשנות אותו. הרי לא ניתן לפתור בעיה עם אותו המוח שיצר אותה, כך סיפר לנו איינשטיין....אל תיצמדו לתוצאה. תנו כוונה אצילית מלבכם. החליטו מראש על התנהגותכם, על תגובותיכם, ללא קשר לאחרים. אני נותנת כוונה להיות האהבה המרפאה את כל שישנו. זו ענווה. כי הכל חשוב. בעליונים כמו בתחתונים. השתמשו ברגישות כדי לחוש באמת את תפארת האור שבכם, במקום להרגיש את המראות השבורות, את הסיפורים הלא פתורים בדמותם של אנשים אחרים. היו משלימים אנרגטיים עבור העולם. ברכו אותו במה שחסר לו. זוהי תודעת משיח.

זכרו כי אתם האדם הראשון שעליו להקשיב לדבריכם. מקור ההשראה מגיע כשאנו מתחילים להקשיב לעצמנו. ישנם שני סוגי אנשים בעולם. אלו המודעים לכך שהם אמפאטיים ואינם יודעים מה עושים עם זה, ואלו שאינם יודעים שהם כאלה. כולנו אמפאטיים. אנו המתנה הכי גדולה של העולם הזה. מגיע לנו לחיות חיים מלאים בערך עצמי חיובי ובשמחה קיומית. זה חסד מופלא ואנו ראויים לו. איינו קורבנות בפלנטה ארץ. באנו לשחרר אותה ולעזור לה להתעלות. ואנו אהובים מעל לכל מידה. וזו הייתה הבחירה שלי, להיות פתוחה, ערוץ פתוח תמידית, להרגיש עד סוף, את הידע והעוצמה שברגשות, להרגיש גם כשלא נוח. בשנים הראשונות של המסע הדברים שלמדתי רק בלבלו אותי, עדיין הזדהיתי עם הסיפור שלי ולא השכלתי להבין את תרומתו.

הייתי שמחה ועצובה ברגשות שלא היו שלי. ואז התפתחו החושים האינטואיטיביים. ובמימדים הגבוהים כבר אין הזדהות. החוויה שעולה מאדם אחר, כבר לא מעלה בי עצבות. אני רק מרגישה את מה שהתדר והאור שבי מתמיר באחרים. כך עבודת הריפוי הפסיקה להשפיע על ההתנסויות האישיות שלי. עוד חולמת על עולם שאינו זקוק לריפוי כלל, בו אוכל לשיר לגלים, להתבונן במעופן של ציפורים הנושאות עמן את קולי לכוכבים ומחוזות אחרים. וגופי מתמלא ברעד מכף רגל ועד ראש, כשאני יודעת כי הגעתי עד אליי, עד אליו, עד המקור התמים שבליבי, מקור כל שישנו, המזכיר לי את יופיים של החיים, חדשות לבקרים.


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb