• Racheli Ganon

פרספקטיבה מלאכית - מה חשוב היום, מה?


פרספקטיבה מלאכית - מה חשוב היום, מה?

פרספקטיבה מלאכית / רחלי גנון

מה חשוב היום, מה?

כבני-אדם, תמיד מקונן בנו הרצון לחוות חוויה מעמיקה ותמידית המהדהדת את האמת של מי שאנחנו. לעיתים דרכנו הרוחנית היא מפלט מקשיי היומיום בה אנו מחפשים באופן מיסטי את הדבר שיעניק לנו משמעות עמוקה. אולי אנו חושבים כי דרך זו תוביל אותנו לקבל את מה שאנו חושקים בו, או לפחות תעלים מחיינו את הדברים שאיננו אוהבים להביט בהם או לחוות אותם.

ואז מגיעה ההכרה כי חוויה עמוקה באמת אינה נובעת מאמונות פופולאריות או פירושים אינסופיים או צורות חשיבה המאפשרים חוויה תרבותית משוחזרת שרק חוזרת על עצמה כל הזמן. אלא החוויות העמוקות ביותר המתגלות מהגישות הפשוטות ביותר (למרות הדעה הרווחת כי תרגול החוזר על עצמו הוא הכרחי). חוויה עמוקה מתחוללת כשאנו מתמסרים ונכנעים לפשטות הקיום – ההוויה שלנו.

אמנם תרגול תורם להרחבת והעמקת התודעה, אך זהו עוד רצון אחד מיני רבים של האגו שלנו. הבינו, תרגול תמיד מבטיח רמה מסוימת של כישלון. ולרוב כשאנו עושים משהו שלא ניתן לעשות אותו נכון לאורך זמן, הכישלון מציג את עצמו ועצם התרגול עוזר לנו במידה מסוימת לשבור את המבנה המנופח של האגו. כשאנו מתחברים מחדש לתמימות ניתן להסב את תשומת-הלב חזרה אל הלב ולהצביע על הדברים שתמיד היו שם אמתיים אודותינו. למקום בו חי הקולן הפנימי שלנו.

הבחירה היא תמיד בידינו. ללכת בדרכי התרגול האינסופיים או לחוות ישירות את הדבר הכי פשוט ובעל הערך הגדול ביותר. כדי לחשוף את מה שחשוב באמת, זה לא משנה איזה שיעור רוחני אתם קוראים או לאיזה מורה אתם מקשיבים. כל המורים מצביעים על נקודה אחת וזה לימוד שאינו קשור אפילו לאחדות. זו דרך ברורה וגלויה בה החיים מתגלים בפנינו כחיים. זה דבר טבעי כמו לספר לכם כי הגוף שלכם נושם חמצן. הרי זו עובדה. זה פשוט כמו נשימה.

רובנו נותנים חשיבות לתרגול שאנו משמרים, לאמונות שאנו מגנים עליהם, לאמונות החוזרות ונשנות שבאמצעותן אנו מתווכחים ומתעמתים עם אחרים. אך החיים מביעים את עצמם בדמותנו. אנחנו החשובים. אנו הנושא המרכזי. ההתגלמות הרוחנית הגבוהה ביותר. ולא משנה אם למדנו המון, או אכזבנו את כולם, אתם חשובים היום בדיוק כמו היום בו היקום קיבל השראה לדמיין את עצמו בדמותכם. כפי שאתם כעת. הכי חשובים בעולם.

בחיים האלה אנו נכנסים למצב החלימה המלהיב והמשכר של האגו. זהו מצב בו אנו מאמינים להזיות של כל מה שקורה לנו, כאשר מערכת העצבים שלנו נמצאת בגירוי-יתר. זהו מצב שאנו נמצאים בו רוב ימי חיינו והוא תולדה של הכלי הפיזי שאנו חיים בתוכו, ולא לצורתנו הנצחית כנשמה. זהו מצב בו זהות דמיונית מנווטת את הדמיונות שלנו ואנו חווים תחושה חזקה כי המחשבות הללו הן אנחנו. למרות שאנו רק חושבים את כל אותן מחשבות העוברות דרכינו.

המצב ההזייתי הזה של האגו מוביל אותנו לחשוב שאנו לא חשובים עד שלא נקבל את זה ואת זה וגם את זה. או עד שנתגבר על זה ועל זה וגם על זה. או עד שנרכוש יותר מזה ומזה וגם מזה. או עד שיהיה לנו פחות מזה ומזה וגם מההוא. זו הזיה המנציחה אצלנו תחושה מתמדת של חיפוש אחר אטרקציות חדשות או גרסאות חדשות של כל הדברים שהיינו רוצים מהם יותר או פחות. זו הזיה בה החיים שלנו מלאים בהתניות שאנו מספרים לעצמנו שאם דבר כזה או אחר לא היה בחיינו, אז היינו יכולים להיות כאלה או אחרים. בקיצור, כל מה שיש לנו אף פעם לא מספיק לנו. כמו בור ללא תחתית אנו רודפים אחר סיפוקים מיידיים מכל הסוגים.

אך כשאנו עולים על המסלול הרוחני, במקום שיהיה לנו יותר מכל דבר, נהיה לנו פחות ופחות וזה השפע הרוחני. פחות מחשבות, פחות אנטגוניזם, פחות תגובות, פחות נכסים, פחות מכל דבר. אך גם שלב זה מבוסס על עקרון היותר והפחות....ואנו חווים תקיעות המעירה אותנו לאמת בה דברים מתחילים להיראות אחרת. אנו מתחילים להבין כי אנחנו הם החשובים. הדרך עבורכם לדעת עד כמה אתם חשובים לעצמכם, היא שתזכרו להזכיר לאנשים סביבכם שהם חשובים.

כי מה מונע מאיתנו מלהיות ביטוי שלם של החיים סביבנו אם לא המחשבות שאנו עסוקים מידי בלהאמין להם, שאין לנו מספיק מזה....או שאנו רוצים שיהיה לנו מספיק מזה....בדרכינו למציאות רחבה יותר אנו מקבלים חוויה שהיא רק סימולציה למה שאנו מאמינים שהוא אמיתי.

באינטראקציה עם אנשים אחרים, אנו נותנים חשיבות לכל הדברים, חוץ מאשר לציין בפני האדם שמולנו עד כמה הוא חשוב לנו. אנו שוכחים כי ברמה העמוקה ביותר אין הבדל בינו לבינינו. השוני הוא רק בצורה בה אנו מופיעים בעולם ואילו קישוטים אנו עוטים על עצמנו. "אותה הגברת בשינוי אדרת"....כשאנו נפגשים עם אנשים אחרים, אנו מעמידים פנים שאנו דמויות שונות הרוקדות את הריקוד הזה. ריקוד החיים הוא אכן נפלא אך הדבר החשוב ביותר הוא – אנו עצמינו.

לעיתים, במסע הרוחני שלנו, בעומקו של הלימוד אנו מגיעים למקום בו דבר אינו חשוב, אין כזה דבר "אני", ובכלל..."אני" זה לא דבר חשוב, ו-"אני" מורכב מכל כך הרבה חלקים, ודבר אינו קיים וכו'....האירוניה היא כי המחשבה הדמיונית הרוקדת עם האגו שלנו ואומרת כי דבר אינו קיים, היא בעצם זו שאיננה קיימת.

כך שניתן להעמיק בכל מיני שיטות רוחניות ולימודיות מכל סוג שהוא, אך זה לא הדבר שיבטיח לכם להכיר את עצמכם ברמה העמוקה ביותר. בחוויה הספציפית הזו, מהו עמוק? עמוק משמעותו פשוט. עומק הוא פשטות. זה לא משהו עתידי, ולא משהו שיקרה אם אתנהג נכון, או כשאהיה צייתנית ואתרגל דברים בכל יום. כדי להיפתח לפשטות עליכם לחשוב תחילה כי אתם חשובים וראויים. בדיוק כפי שאתם ברגע זה ממש.

מהמקום הזה מגיעה התובנה וההרגשה כי כל דבר שחווינו בחיינו, כל מה שאנו זוכרים, שאנו נושאים עמנו, ברמה מסוימת – אינו מוגדר כבעיה או סוגיה יותר. כשדבר מפסיק להוות בעיה, אז ניתן להתחיל לבחון אותו באופן ישיר, להביט בו, להתבונן ולראות את עומקו. כי איננו מסוגלים לראות מעבר לשיפוטיות שעולה ברגע שהכרזנו על דבר כ-"בעיה".

ישנו יתרון עצום במסע הארוך שאנו עוברים, בכל המילים שלנו והחוויות והלימודים והספרים....יש כאן רווח אמיתי כאשר אנו נוכחים לדעת כי דבר מזה אינו עובד באמת....והאלטרנטיבה היחידה היא אנחנו כמרכז חיינו. ממש כפי שאנו. לא פחות מ....ולא יותר מ....כשאנו מבינים באמת כי אנו השחקנים הראשיים במחזה הזה, נפתח המקום המאפשר לנו לאהוב את עצמינו כמקור הכל. לאהוב את ליבנו לפני הכל. אף אדם חיצוני לנו לא יוכל לעולם לאהוב את ליבנו כפי שאנו מסוגלים לאהוב אותו.

ומה קורה אז? אנו מפסיקים לזוז כל כך הרבה בניסיון להגיע לאנשהו....אנו מפסיקים לעשות מניפולציות, משא ומתן, אנו מפסיקים להביט על החיים בחשיבה כי כל הדברים נפרדים מאיתנו בדרך כלשהי. אנו מפסיקים להשוות בין אדם לרעהו, אנו מפסיקים להאמין למה שאנו שומעים. אנו פשוט מפסיקים עם כל המשחקים האלה, משחקי הסימולציות של האגו.

כי אם הנחת היסוד שלנו היא שאנו חשובים, כיצד משהו בחיינו הנמצא מסביבנו יכול להיות לא חשוב? כולכם חשובים לי, ללא יוצא מן הכלל. הבעיות והנושאים שיש לנו עם דברים הם הפחות חשובים. לכן ניתן לוותר על ההיצמדות שלנו לדברים, לאנשים ולמצבים ולהבין כי גם הניסיון שלנו הוא מוגבל. וכי ניתן לשנות את הפרספקטיבה האישית שלנו בכל רגע נתון. אולי אפילו לאמץ פרספקטיבה מלאכית.....

נשימת בראשית

"ואם הייתם יקום שלם. גן שלם מלא בפרחים, האם הייתם טוענים כי כל פרח בפני עצמו אינו חשוב? הפרח, האינדיבידואל מקרין את חוסר הביטחון האישי שלו על פרחים אחרים ואומר כי הם אינם חשובים....אך זה קורה רק בגלל שהוא אינו רואה את עצמו עדיין. ומדוע הוא אינו רואה את עצמו? כי הוא אינו מודע לכך עדיין, שהוא אינו פרח כלל, אלא הגן כולו, החווה את עצמו מספקטרום חדש של אינדיבידואליות. כולנו פרחים מלאכיים מהרוח המגולמים בגוף וחווים חוויה פיזית הנקראת – חיים".

Racheli Ganon – Master Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb