• Racheli Ganon

בראשית הייתה נשימה


בראשית הייתה נשימה

בראשית הייתה נשימה / נשימת בראשית

בכל השנים, גם בהזכרות במסעות קודמים מחיים אחרים, ליוותה אותי תמיד התחושה כי הייתי בכל, עשיתי הכל.......אך האמת הפנימית בתוכי הצביעה תמיד על משהו שהיה שם תמיד. מאז שחר הבריאה. החוט המקשר המחבר אותי למקור, מגדל השן הזה, האולימפוס שבתוכי, המקום הבטוח של תמימותי שאיש לא יכול להגיע אליו מלבדי. המקום הער שלי וידיעת הניצוץ היה ישועתי הגדולה. ממנו יכולתי להתבונן מפרספקטיבה רחבה יותר על אורחות העולם.

וכך כשהתקדמו להם חיי, זיהיתי את הדברים שמשתנים בי כל הזמן. רציתי לדעת מי אני או מה אני או לפחות כמה "אני" יש לי שם בפנים. ידעתי כי המחשבות בראשי משתנות חדשות לבקרים, וגם הרגשות שעוברים דרכי כל כך מגוונים. עם מה אזדהה? עם מה שחשבתי אתמול? או אולי עם מה שאחשוב מחר? עם מה שהרגשתי בגיל צעיר? ומתחת לכל אלה, התחזקה בי התחושה כי הדבר שתמיד נמצא לעולם אינו משתנה. הקולן הפנימי המספר לי אמת. אותו קולן שב-30 השנים הראשונות לחיי לא קיבל אישור חיצוני של חיים, אף לא אחד. והידיעה העמוקה הזו הכתה שורשים בתוכי בכדי שאמצא לי איזון הרמוני במסכת חיים שרק השתנתה תמידית, חדשות לבקרים.

וגם האמת התגלתה רק כאמצעי חקירה המספק סקרנות ועניין לתמונה רחבה אף יותר. התחלתי להתייחס אל עצמי כמכלול, כסך כל חלקיי ולהבין כי זה לא משנה מה הייתי, ומה אהיה.... אני הנני. זה הדבר שאינו משתנה. ה-אני" נמצא שם כחוט השני....עד שבאה ההתעוררות נוספת, גם מתוך ה-"אני הנני"... לתוך שחרור גדול של חופש שהוא התגלמות הכל.

המשכתי לקרוא לדבר הזה שאינו משתנה בשמות רבים ומגוונים. החוכמה הגבוהה שחררה אותי מאחריות על תוצאות חיי ומציאות של אבולוציה הפכה אותי לאדם אמפאטי, רגיש ואינטואיטיבי אפילו יותר. היום אני צוחקת במלוא הגרון והבטן על כל הדברים שעברתי ושרדתי....על עודף הידע הרוחני שעיוור את עיני אינספור פעמים....ככל שהעמקתי, התקרבתי לתמצית. ככל שצללתי לעומקו של אוקיינוס החיים, נרגעו הגלים והפכו לשקט דומם. ומה שמצאתי בכל שלב הוא פשטות הפשוטה יותר מקודמתה. פשטות היא עומק הדורש תבונה. לעתים אנו כל כך קרובים לעצמנו, עד כי עלינו להתרחק כדי לראות את התמונה המלאה. אנו זקוקים להתבונן בעצמנו ממרחק, כמו אדם המביט בשקיעה יפה מראש גבעה ויודע כי כבר התמזג עם השמש.

הדבר הזה שיש לו חיים משל עצמו, מברך אותי,נפרד ממני ומקבל אותי שוב לתוך זרועותיו. משהו ראשוני, נוכחות ממנו נולדת התודעה מלידה ועד מוות וחוזר חלילה. נשימה ונשמה וכל מה שביניהם. תהילה, שיר הלל ותפארת של חיות ערה ונעלה ביותר.

נשימה היא ראשוניות ופשטות. אנו נושמים את יעוד החיים ונושפים את מה שמבקש להיפרד ולהשתחרר. הנשימה היא המלכות והכתר של התדר הגבוה מכל – אהבה.

אז מי ומה הוא אני? זו שאלה המאפשרת לנו התבוננות כי אין לה מענה. היא רק פותחת בנו רבדים ומשנה את נקודת המבט והפרספקטיבה ממנה אנו רואים את העולם. כולנו נמצאים במסע רוחני לחקר "האמת". ואז מגיעה התובנה כי ישנה אמת אחת, שהכול כלול בה. כל שישנו. (רק הפרדת נכון או לא נכון, יוצרת את פנטזיית חיינו). הנשימה שלנו היא הנביעה הנצחית, המציאות האלוהית המבקשת את תשומתם ליבנו.

מתוך תרגילי נשימה ולידה מחדש, בהם נפלתי וקמתי אינספור פעמים, נבעה שאלה חדשה. ומה אם קיימת רק נשימה? וכל הקיים הוא רק הגשמה שלה? ואולי הגוף נוצר כדי לתת לנשימה חווית חיים? וכך היא מקשטת את עצמה בכדי לחוות אינספור חיים של חוויות? וכשהרווח בין נשימה לנשיפה העמיק והתרחב...מצאתי אמת אלוהית שלא ניתן להפסיקה והיא בלתי מנוצחת. וגם כשגופנו מסיים את תפקידו ואנו מקבלים גוף אור ועוברים למימד אחר, הנשימה ממשיכה. חזיתי בתהליך הזה פעמים רבות בהם ליוויתי נשמות אל העולם שמעבר. בהם החזרתי נשמות שהיו בקומה מהעולם שמעבר.

כשאנו נושמים עמוקות, פנימה והחוצה, המוח שלנו אינו חלק מהתהליך. נשימה היא כלי עוקף חשיבה מקורי. היא המדד שלי שאני בחיים. אם דבר לא מפסיק את נשימתי – זהו יום נפלא בו אני חיה ויכולה לנשום ולהמשיך הלאה. פשוט, פשוט מדי....

כולנו שומעים וקוראים ולמדים כל כך הרבה דברים רוחניים ואחרים, הידע הוא עצום ואינו חסר לאף אחד מאיתנו. אך החוכמה שצברנו נמצאת בתדר אחד ועומק הנשימה שלנו נמצא במקום הרבה יותר רדוד. זהו תהליך האינטגרציה שנדרש מאיתנו. שהדברים יהיו מתואמים ומיושרים לא רק בחשיבה עמוקה, אלא גם בנשימה עמוקה. כל נשימה היא בסנכרון עם התנועה, הדיבור, ההקשבה והבחירה מתוך חופש. כשאנו נושמים, מערכת העצבים שלנו נרגעת, המוח והאגו נרגעים ושדה האנרגיה שלנו נפתח לרווחה.

נשימה היא פתח הכניסה לממלכת האל עמוק פנימה. מעולם לא נדרשנו ללכת רחוק, רק להיכנס עמוק. התמזגות עם הנשימה פותחת אותנו להכרה כי אנו כבר משוחררים. הנשימה נוכחת בתוכי, היא נכנסת פנימה, יוצאת החוצה ללא קשר למחשבות ולרגשות. פתאום רק היא חושבת. רק היא מדברת. רק היא הבוחרת, ונחשו מה? רק הנשימה היא המתעוררת. הנשימה עונה על כל השאלות שלנו בכך שהיא נותנת לנו נשימה נוספת של חיים. הדבר היחיד לו אנו זקוקים.

כדי שמילה תישמע אנו זקוקים לנשימה. השמעה של צליל היא תבנית נשימתית. הנשימה היא הרצון האלוהי, אורה של האהבה הנצחית הבוער בתוכנו תמיד. וזו ברכה המוגשת לנו בכל נשימה, התגלמות של אהבה בכל פעם מחדש. נשימה ואהבה הן תאומות זהות. הנשימה אינה מושפעת מדבר. היא מושכת את הרצון האלוהי מהמרומים לתוך כל תא בקיום. הכוח האותנטי הזה שדבר אינו יכול לגעת בו או להשפיע עליו או להפסיק אותו, הוא הנשימה שלנו....וכשאנו מאבדים אותה, אנו הולכים לאיבוד, לתוך כעס וכאוס וחוסר איזון.

בנשימה הרמונית מילים מקבלות משמעות והיקום מתייחס אלינו בהוד ובכבוד. חזרה הביתה היא חזרה אל הנשימה שלנו. נשימה אטית ועמוקה מאפשרת לנו לברך כל אדם, כל שקיים. הנשימה היא התמונה הגדולה, החוכמה העילאית, המאסטר והמורה הדגול החי בתוכנו. כשהתעוררתי אליה, שאלתי אותה לשמה. וההשראה כתבה – נשימת בראשית.

הנשימה פותחת אותנו לבהירות ושלמות. היום אני יודעת כי כל מה שרציתי בחיי הוא רק לנשום. לשבת ולהתמזג בשמחה עם הנשימה. אך קישוטי החיים, ההזדמנויות, המשברים, האתגרים כמעט ולא הותירו בי נשימה. במשך 34 שנה אימצתי מנהג מגונה בדמות סיגריות. הן אפשרו לי זמן שאול לנשימה ושאיפה, הרעלתי את עצמי בכדי לזכות לרגע אחד של שקט...אך הסיגריות יצרו עננים במקום בהירות ומיסכו את רגשותיי. ואני ופחדיי הסתתרנו מאחורי המקל הכוזב הזה שהיה חברי הטוב. עד שזה התחיל לכאוב פחות והגיע הזמן להשתנות.

וכשפחד התחלף בהתרגשות, הגיעה גם שמחה אמיתית בגילוי הדבר שתמיד ניתן לי מראש, הדבר היחידי שרציתי אך היה נשגב מבינתי. אז הפסקתי לעשן, והתחלתי לנשום ולהכות שורשים בכל מה שנפתחתי לקבל. את כל נשימת החסד החי הזה של אהבה בפעולה, את הרצון האלוהי הפועל דרכי.

בתחילה הייתה מילה שיצרה תדר בנשיפה ובראה עולמות. ולפניה – נשימה ממנה נבע הצליל. בראשית הייתה נשימה. כוח היקום המונע מדחיפה ומשיכה הוא נשימה ונשיפה האוצרת בתוכה את כל החוויות כולן בכל הלבבות שלנו המחוברים באמצעות הנשימה.

הנשימה היא מעיין הנעורים שלנו, דרכה אנו מגלים ומרגישים והיא מאפשרת לנו העמקה ללא גבול, אם רק נמצא את הזמן לשבת איתה ולנשום אותה. אנשים המכירים אותי יודעים כי אני שואלת לעיתים קרובות....מה? מה? מה? יש כאלו שחושבים שאולי אינני שומעת טוב. אך זו רק הדרך שלי להתחבר לאמת המונחת בהפוגה שבין הנשימה...כך אני מתחברת למקצב הנשימה ועולה על הגל הנכון ממנו אני עונה. וכשאני לא מספיקה לתפוס נשימה, אני לוקחת לעצמי עוד שנייה ושואלת שוב, מה? שם מונח האור הבהיר בו מתמוסס כל פחד בעומקים של נשימות העשויות מאהבה.

החוויות שאנו חווים, גם המטורפות ביותר, הן באות והולכות. אך הנשימה הנושמת את האהבה האלוהית בכל רמות ההוויה, נושפת החוצה ברכות אינסופיות. עומקן של הנשימות הוא אינסופי, ממש כמו עוצמת האהבה שאתם מסוגלים להעניק. הרי נשימה באפנו רק בזכות נדיבותה האינסופית של אהבה. אנו נשימה, גם כשמילים עולות מתוכה וגם כשהיא דוממת.

נשימה היא התגלמות של תודעה וחוכמה. היא התמימות שבנו החוזרת הביתה אל האור. היו מודעים אליה. היא כבר מוארת לחלוטין. המסע שלנו הוא עד אליה. אדם מואר הוא אינו סמל סטטוס. אדם מואר הוא זה שהתמזג חזרה לתוך נשימת החיים והפך להיות חלק ממנה. זהו מסע בתוך מסע, בו כל שלב מספק התרחבות אינסופית.

הארה היא טהורה, מסתורית, מופלאה תמיד נוכחת....ממש כמו הנשימה שלנו. היא הכוח המפעיל, המנקה, המרפא שעובר דרכי ככלי היוצר חללים עבור הנשימה האלוהית לגעת. אנו חוזרים הביתה בכל נשימה. כל נשימה היא התחלה חדשה. לקום, ולהתחיל מבראשית.

מברכת אתכם ברגע מושלם של הרגעות והכרת תודה על נשימה אחת קסומה.

שלכם, נשימת בראשית

Racheli Ganon – Master Healer of Divine Source


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb