• תרגום ועריכה – רחלי גנון

קריון מסאן אנטוניו - הנחות והשערות - ינואר 2016


קריון מסאן אנטוניו - הנחות והשערות - ינואר 2016

קריון מסאן אנטוניו – הנחות והשערות

תרגום ועריכה – רחלי גנון

ברכות. כאן קריון מהשירות המגנטי. שוב, חייב להיות זמן להסתגלות. ההתאמה מתבצעת במציאות באמצעות תבנית ההבחנה, גם לאלו מכם, שכל כך ערים ומודעים. אני (קריון) בעבורכם עדיין אדם היושב בכיסא. המבחינים בין האנרגיות השונות יודעים כי זה שונה. שותפי (לי) יודע כי מגיעה אנרגיה המלאה בחמלה ובנדיבות השוטפת אותו. והוא מפנה את הדרך. לא להשתלטות של הרוח, אלא לשותפות. הוא למד לשחרר ואז המסר התחיל לזרום. כך זה עובד עם כל האנושות.

לי קרול הוא מהנדס האומר לכם לא להשתמש בהגיון. זהו שילוב של לוגיקת ההישרדות המושתתת על הגיון בריא רוחני הטוען כי הרוח יודעת יותר, יש לה ראייה רחבה יותר וכשאנו למדים לסמוך עליה, גם הראייה שלנו מתרחבת. אנו צועדים לקראת הלא-נודע הנגיש לנו כעת. זו סינכרוניות. היא קוראת להגיע לאזור שיש לכולכם אך קשה להגיע אליו. עליכם לצאת מאזור הנוחות, כי זמן ההסתגלות הסתיים. שבו לרגע ונשמו. מה שעובר כרגע אינו רק מסר מאדם. ישנו בורא נדיב שאתם חלק ממנו, ורק לרגע, הבורא הזה מדבר אליכם בשפתכם, בדרך שיוצרת אנרגיה שהיא גדולה יותר מרק מילים. חלקכם חשים בזאת. התקשורים האלה הם אינם אודות אינפורמציה. אלו תקשורים מדיטטיביים בו אני יכול רק לשבת ולאהוב אתכם.

כן, יהיו כאלה בגישה שונה משלכם. הרוח היא כזו. חסרת זמן. אם הייתי מספר לכם שהרוח יודעת את הפוטנציאל של האנשים שיקשיבו וישמעו את המסר הזה, האם זה יהיה מוזר מידי עבורכם? הרוח יודעת את הפוטנציאלים של אלו הנמצאים בצרות מממש עכשיו בעוד אנו יושבים וחשים את אהבת האלוהים. האם אתם מבינים עד כמה אתם קרובים לרוח? עד כמה אוהבים אתכם? ישנו תהליך שעליכם להיות מודעים אליו. אמרנו לכם שוב ושוב, שבן-האנוש שיושב שם ומחכה לאלוהים, ימשיך לשבת במשך זמן רב. אתם עשויים להיות מודעים לרוח, למקור המרכזי הגדול, ואפילו להיות מאמינים ואפילו להיות נשמות עתיקות האומרות – "כן. אני מרגיש/ה בזה ויודע/ת זאת". ויחד עם זאת אתם עשויים להיות מתוסכלים כי דבר אינו קורה.

אני מבקש לאמר לכם, כמו בעבר, עליכם לאחוז בידית ולפתוח את הדלת לפני שמשהו יקרה. לבקש לא רק בקולכם אלא ממש להאמין בזה. רדו על ברכיכם ושאלו – "רוח יקרה, ספרי לי מה עלי לדעת, כי זה חייב להשתנות". אתם מתוסכלים ואז זה מתחיל. חלקכם יחוש במסתורין כי פתחתם את הדלת למקום שאינכם יודעים עליו דבר. כשהדלת נפתחת, התבנית כל כך שונה במקום אליו אתם הולכים. עליכם להשליך את כל הציפיות, את כל ההיגיון. עליכם להרגיש בנוח לפתוח את הדלת, לצעוד פנימה ולאמר – "לכאן אני שייך. אינני מבין דבר מזה, אך זה מרגיש כל כך טוב!" אנו מבחינים בכם ומעבר לזאת, אנו צועדים אתכם כל הזמן. אך רק מהנקודה בה אתם אומרים – "אני כאן, אני מוכן, אני עובר בדלת". אז מתחילה שותפות שלא הייתה קודם. זה נקרא – בחירה חופשית.

מעניין עד כמה אנשים מתחילים להביט סביבם באנרגיה הזו. ישנם יותר ויותר כאלה שאינם מבינים את מה שהם אינם יודעים, והם באים למקום כמו זה להקשיב לי (קריון). וזו אנרגיה לא בהכרח של הבנה אלא ההכרה שלבסוף מגיעה ההבנה כי אתם יכולים לפתוח את הדלת. וגם אם זה הדבר היחידי שתיקחו – זה כל מה שאתם זקוקים לו. אך היום נלך מעבר לפתיחת הדלת. הבינו, באנרגיה הזו יש יותר. הרבה יותר. אשתמש במטפורה, בסיפור. (אז הנה סיפור לשבת...)

אדם עיוור פותח את הדלת הראשית ונכנס. הוא אינו יכול לראות דבר אך יודע שהוא נמצא במקום מיוחד. והוא עושה מה שכל עיוור אחר היה עושה. הוא יתחיל לחקור וללמוד, לאט ובזהירות. "כאן הדלת, הנה החלון, הנה דרך המילוט אם אזדקק לה, אספור את הצעדים, אאזין לצליל שלהם, אמצא את המטבח עבור המזון שמחייה אותי, אלמד את כל הדברים שאני זקוק להם להישרדות. אמצא את כולם. אחד בכל פעם". ואחרי הלמידה הוא אומר לעצמו – "עתה הוא הזמן הנכון לחיות כאן. אני פותח את הדלת, אני בחדר. אינני יודע למה לצפות. זה מרגיש טוב. מצאתי את המטבח, את חדר השינה, כעת יש לי את כל מה שאני צריך". וכך הוא מתיישב וחי שם, במשך חודש, במשך שנה. במקביל הוא הולך להרבה פגישות בהן מדברים עם הניסיון שלו עם הרוח, והוא אומר – "אני כבר בפנים. אני יודע את אלוהים. אני נשמה עתיקה. זה מרגיש טוב. אני רואה שינוי בחיי". אך יש יותר. הוא מתחיל לשמוע על דברים הנקראים – "הכלים החדשים". והוא אומר – "חקרתי כל פיסה באזור, את כל החדרים ולא מצאתי שום כלים. ויש מעט תסכול, כי האיש העיוור אומר – "אני רוצה יותר. אני יודע שיש יותר". אז הוא הולך לעוד פגישה. יש יותר! הוא מחפש שוב ואינו מוצא דבר יותר ממה שמצא קודם.

ואז בא לבקר אותו אדם שאינו עיוור. אדם היכול לראות הרבה יותר טוב ממנו, כי האדם הזה היה מודע לדברים שהעיוור לא ידע על קיומם. והם התחילו לשוחח. והעיוור אמר לאדם שרואה – "חיפשתי בכל מקום. האם תוכל למצוא לי משהו שפספסתי"? והוא ממשיך ומתחנן – "מה יש שם שפספסתי?" והאדם הרואה מביט לאורכו ולרוחבו של החדר ואומר:"האם אי פעם מצאת את המעלית?" והעיוור ענה – "חשבתי שזה חלון...מה, זו מעלית?" ואז ענה לו האדם הרואה – "לא ידעת שאתה נכנסת לבניין בן 80 קומות. העברת את כל חייך בחדר אחד (הא הא הא).

כשנותר לבדו, לחץ האדם העיוור על הכפתור והמעלית נפתחה. וזו הייתה ההתחלה של אישיותו המתעלה. יש כל כך הרבה דברים לחקור וללמוד. מה מנע ממנו למצוא את המעלית? 1 – הוא לא ידע שהיא שם. הוא לא ידע שמעלית היא אפשרות בכלל. כך שכל דבר שהוא נגע בו וחש אותו, כבר היה במוחו רעיון מקובע בנוגע לאיך הוא אמור להיות. המעלית נראתה לו, במוחו שלא יכול היה לראות אחרת, כמו חלון. חלון שהוא לא יכול היה אפילו לפתוח. האם אני מצליח להגיע אליכם? מהו הדבר שאינכם מצפים לו? מהו הדבר שאינכם יודעים דבר אודותיו או אולי החלטתם שהוא נמצא או לא נמצא שם? כי אני מבקש לאמר לכל אחד מכם. אהבת האלוהים אינה מוגבלת לחדר האחד שאתם חיים בו. זו מטפורה. כיצד נראה החדר שלכם, האנשים העיוורים? מאחר ואין לכם ראייה משנית או כוח אינטואיטיבי, אתם נוטים להחליט מה נמצא שם ומה לא. ישנן תשובות ופתרונות לכל בעיה שהבאתם עמכם לכאן, לפלנטה ארץ. ועל כל תשובה כזו מתנוסס שמכם. אך חלק מהתשובות נמצא בקומה השנייה, השלישית, הרביעית....

ברצוני שתעזבו כאן בידיעה כי ישנה מעלית. זו רק מטפורה. מהו הדבר האמיתי שלא עשיתם או שלא חשבתם עליו, שאו שאתם חושבים כי אינכם יכולים לעשות? האם ידעתם כי אתם יושבים במרכבה אחד של השני? האם ידעתם זאת? אם המרכבה, שהיא השדה הקדוש של בן-האנוש, היא ברוחב של 26 פיט....8 מטרים!!!! המשמעות היא שכל אחד מכם יושב בתוך המרכבה של מישהו אחר. ואולי אפילו בחפיפה עם שניים שלושה או חמישה אנשים. אשאל אתכם. האם אי-פעם חשבתם על כך? ואם כן, מה המשמעות של כל זה? כשאתם לבד, יושבים סביב נשמות עתיקות נוספות, האם אתם מודעים למעלית? האם ידעתם כי תודעה קולקטיבית היא כל כך עוצמתית? האם ידעתם כי אקאשה קולקטיבית יכולה להיות משהו, תבנית שמעולם לא לקחתם אותה בחשבון? מה תוכלו לעשות כקבוצה של אנשים בעלי מחשבה דומה, בה כל שדות האנרגיה מתערבבים יחד לדבר אחד? האם ידעתם שתוכלו אפילו לשנות את מזג האוויר? האם אתם יודעים עד כמה גדולים אתם באמת?

ועדיין, אתם חשים לבד. נכון? מבודדים. נכון? וזה בגלל דעה קדומה של האנושות. כולם לבד. לכל אחד יש שם אחד וגוף אחד, באמצעותו הם הולכים ממקום למקום. לבד. כך אתם חושבים? אם כך אתם חושבים, אז אין אתם באמת חושבים!!! ברצוני שתצאו מקופסת הייחודיות. הבניין שבו אתם גרים הוא גדול הרבה יותר ממה שאתם חושבים. וכן. יש מעלית. כשאתם יושבים ליד נשמה עתיקה אחרת בפגישה כמו זו, יש שם כל כך הרבה שאינכם לוקחים בחשבון כלל!! עקרונית אתם ייחודיים. ואתם מביטים במישהו אחר ואומרים לו:" הי, מה שלומך"? וזה הכל. מבלי להבין כי ישנו חיבור לכמות מדהימה של כוח שהוא חומל ונדיב. מה שאתם יכולים לעשות יחד הוא בחזרת האינסוף. העתיקים ידעו זאת. כשהם נפגשו יחד, הם ידעו זאת. הם ציפו לזה וזה עבד עבורם. כשלא היה להם מספיק מזון הם התאחדו ויצרו אותו.

ישנם סיפורים שאינכם יודעים אם ניתן להאמין להם, בו הראשוניים ידעו כי הכוח שיש להם יחד יכול לשנות את גאייה. החיות שרתו אותם. מה דעתכם על זה? הם ידעו על השליטה שיש להם על חלקים מהטבע. והם היו ישובים חסרי תנועה יחד במעגל ( שעדיין לא היה לו שם כזה אז) והם יצרו משהו. וחיכו. וחיכו. חיית הבפאלו הייתה נכנסת לתוך הנוכחות שלכם, מתיישבת ומקריבה את חייהם ממש לפניהם. והם חגגו את מתנותיה במשך שבוע. כיצד תסבירו זאת? הכוח הזה של התודעה האנושית המתיישר עם הטבע שהוא לצידכם. נדיבות שהיא בצד שלכם, מהמקור היצירתי שהוא בצד שלכם.אז אל תעזבו כאן במחשבה שאתם לבד, או שלאף אחד לא אכפת. פמליה שלמה צועדת אתכם החוצה, אך היא בקומה השנייה!! מצאו את המעלית. זו מטפורה. אך יש כאן יותר ממה שאתם חושבים. הרבה יותר.

נשמות עתיקות, זה הדבר לו חיכיתם. חלקכם כאן עבורו. כל מה שאנו אומרים הוא כי יש יותר לכל אחד מכם, יותר ממה שאי-פעם לקחתם בחשבון. וזה הרבה, הרבה יותר מכל דבר שנלמד היום. ישנם דברים לחקור בצורה מטאפיזית, אזוטרית, רוחנית, בתוך עצמכם, שיגרמו לדברים להתפרץ ולהיפתח לרווחה. לפני שנים רבות המהנדס, האדם שלפניכם (לי קרול) ישב על כסא והסתקרן. מי הוא קריון? האם זה יכאב? האם זה יהיה מרושע? האם זה יהיה משהו שישתלט על מותו ויהרוס את חייו? שאלות הוגנות שכל בסיסן בפחד. גם ביניכם יש כאלו השואלים את השאלות האלה של התבנית הישנה ופוחדים מהתבניות החדשות המתרחשות עליכם. מה יקרה? האם זה יכאב? האם זה נכון? הבורא שהוא בכם, הוא חלק מכם והוא נדיב ומלא בחמלה ובאהבה. זה לא הולך לכאוב. לקח הרבה זמן לשותפי (לי) להבין שבכל פעם שהוא ישב בכיסא....כל מה שהוא הרגיש היה אהבה.

וזה היה מבהיל כי זה לא היה משהו שהיה רגיל אליו. הדעות הקדומות שלו הפריעו בדרך. וכל מה שעשינו הוא לתת לו אהבה. ואז בא היום בו הוא ידע כי הכל בסדר. הוא מצא את המעלית. זה מה שאנו אומרים. לא כדי שתתחילו לתקשר אלא כדי שהעצמי הגבוה שלכם יוכל לפגוש אתכם בצורה שווה. ואז תוכלו באמת להתחיל במסע שעוד לא היה לכם קודם. באמת שלא היה. וזה ייתן לכם שלווה גם בבעיות הגדולות ביותר שאתם חושבים שיש לכם. ייתכן והדברים לא ייפתרו מחר או מחרתיים, או בחודש הבא, אך תהיה לכם אפשרות לנשום מעט. כי תדעו שזה בעתיד שלכם. זה מגיע. הירגעו. זה חלק מכם. וכשמחזור החיים יהיה נכון עבורכם – זה יהיה שם. הרוח אינה רוח שופטת. לבורא של היקום יש זרעים בתוככם. אתם תמיד תהיו, כי תמיד הייתם. מוות הוא התרחשות אנושית, לא רוחנית. הנשמה היא לנצח. תמיד הייתה, תמיד תהיה. שמכם כפי שהוא נקרא כאן יחיה לנצח כפי שתמיד היה. הדבר שאתם אוחזים בו, שהוא כל כך קדוש, הליבה שלכם, תהליך החשיבה עצמו החי בכם ששמכם מתנוסס עליו, זה מי שאנו מכירים. וזה לנצח. החלק הזה שבכם לא ימות לעולם ותמיד תהיו מודעים לאהבת האלוהי, אפילו כשתעזבו את הפלנטה הזו.

זהו המסר והוא מסר טוב. מלא בהבטחה, ביופי, אם תרצו בו. בחירה חופשית. חפשו את המעלית!!! וכך הוא הדבר.

May you all be blessed – נשימת בראשית


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb