• תרגום ועריכה – רחלי גנון

קריון ממכרה המלח בגרמניה - אפריל 2016


קריון ממכרה המלח בגרמניה – 29.4.2016

תרגום ועריכה – רחלי גנון

שלום, כאן קריון. מאתיים וחמישים נשמות נכנסו לרכבת הנוסעת במנהרה החצובה במלח, נושמים כולנו יחד את אוויר הריפוי של המכרה. אנו אמנם במערה, אך כשנושמים עמוק – זה מרגיש כאילו אנחנו בחוץ, במקום קריר ונעים. ומכאן אספר לכם משל.

אדם בשם וואו, שיכול להיות בכל מגדר, גבר או אישה, בסיפור שלנו הוא גבר. וגם ניתן שם לסיפור.

וואו ומכרה המלח של הרוחניות

וואו היה אדם רוחני אשר ידע את אלוהים והעריץ אותו, בדיוק כמו כל אלו שסביבו. אהבת האל הייתה מורגשת בחייו ובאמצעותה קיבל הזמנה כי מלאך יבוא לבקר אותו. זכרו כי כל הסיפור הוא מטפורה. כל דבר בסיפור אוחז במשמעות אחרת. המלאך בא אל וואו ואמר לו – "עומדת בפניך זכות היום. אתה יכול לבקר את נשמתך. והמטפורה של זה היא, כי אתה עומד להיכנס לתוך מנהרה אשר תוביל אותך למערה גדולה ורחבת-ידיים. שם תהיה עמוק באדמה ולא יהיה ואף לא צליל אחד שיפריע לתודעה שלך. ושם, במכרה המלח, תפגוש את נשמתך. זו תהיה פגישה שתאפשר לך להתבונן ולראות מי אתה באמת."

"מדוע זה מכרה מלח?" שאל וואו. אך המלאך נעלם. מאוחר יותר, הוא הבין. הוא הובל למנהרה, בתוכה צעד כשעה לערך, עד שהגיע למערה מוארת היטב. ובאמצע המערה עמדה נשמתו שלו. היא לא הייתה אקטיבית, היא לא עמדה לדבר אליו, אלא נראתה כמו פסל, נציב מלח דומם, בכדי שיוכל לראותה.

זה מאד מעניין כיצד בני-אנוש עושים דברים. הרי הנשמה שלכם יכולה להיראות בכל דרך שתרצו שהיא תראה. כי האדם הוא ליניארי ולא רואה במו עיניו דברים רב-ממדיים. למשל, המלאך שדיבר אליו, הגיע בדמות של אישה יפהפייה, אם אלוהית בעלת אנרגיה של שמאן. כעת, רק שתדעו, מלאכים לא באמת נראים כך. מלאכים הם כמו כדורים מסתובבים רב-ממדיים של אנרגיה ואור. הם שקופים למחצה, ברורים, ליבם גלוי והם יפהפיים. אך זו לא הדרך בה בני-אנוש רואים אותם, כשהם מתרגמים במוחם רב-ממדיות ויוצרים משהו נפלא ובטוח שהליניאריות שלהם יכולה להבינו ולהכילו.

וואו התבונן בנשמתו. איזה פסל ענק! ושאל..."מדוע הוא כל כך גדול?" וכולו עשוי ממלח....הוא הביט עליו ופיסל אותו בדמותו. כי זה מה שהוא ציפה לראות מלכתחילה. אך וואו לא יכול היה לראות את נשמתו באמת. זכרו, זו רק מטפורה. הוא רק פסל ממלח, כי נאמר לו כי כך הוא. פשוט ורגיל כמו מלח. ועוד נאמר לו כי הוא עפר האדמה. כי מעפר בא ואל עפר ישוב. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא היה מלח. וואו העריץ את יופיו של הפסל המעודן והמלוטש בצורה מופלאה. והוא כבר היה מוכן לעזוב, כאשר שמע את קולו של המלאך – "וואו, בבחירה חופשית אומר לך זאת – יש לך בחירה חופשית לראות את האמת, או שלא". וואו שאל – "אתה מתכוונן לכך שיש יותר מה לראות מאשר מלח?" והמלאך ענה לו – "זה תלוי בך".

וואו התקרב להביט טוב יותר, וראה משהו זורח מתחת למלח. הוא הביט מקרוב ונוכח לדעת כי זו שכבת אבק העשויה ממלח. במו ידיו, החל להבריש את המלח מהפסל הלאה, ולרגע קט צעד אחורה בפחד. כי מה שנגלה לעיניו היה – זהב. זהב לא היה שייך למכרה מלח. משהו כאן לא היה נכון, כמעט כמו אוקסימורון....דבר שעמד בסתירה והיה מנוגד אינטואיטיבית. הזהב היחידי שראה מימיו עד כה היה בכנסייה שלו שייצגה את אלוהיו. במהלך כל חייו, השמאנים, המנהיגים, חזרו ואמרו לו כי הוא מלח. והוא שאל – "מה אלוהים עושה כאן? מי שם? האם יש לך קול? דבר!!" וזכה לשתיקה טוטאלית. אז הוא המשיך וניקה את האבק. הוא עבד במשך המון זמן עד שהתגלה בפניו פסל מוזהב. בעודו עומד מולו בפליאה, שאל – "מלאך, אם אתה שם, דבר אלי....מי זה באמת?"

והמלאך דיבר אליו ואמר – "וואו, שאלת שאלה שאני יכול לענות עליה. וואו, זו היא נשמתך. היא נצחית כמו אלוהים. היא חלק מאלוהים. והיא אתה. הבט עליה בחיוך, הרגש שהיא אתה. התמלא באמצעותה בערך עצמי ודע כי זה אתה. נשמתך מעולם לא הייתה עשויה ממלח. וואו, כך אלוהים רואה אותך. כחלק מהמקור היצירתי. וואו, אם רק תביט על הדברים שמסביב לפסל, יש שם אפילו יותר ממה שחשבת. ישנם שם כלים מזהב, ממש ליד הפסל, ויש להם שמות. חיים ארוכים, שמחה, חופש, בריאות."

נעצור כאן. כי פסל הזהב המסמל את נשמתו של וואו הוא לנצח. זה לעולם אינו נגמר. ממש כמו נשמתכם שלכם. אין לה כל התחלה. כמו נשמתכם, כך היא נראית על ידי האל, כחלק מהבריאה, כמו נשמתכם שלכם. לסיפור הזה אין סוף ואין לו באמת אף התחלה...ומה עם וואו? הוא יעריץ את נשמתו לנצח, ממש כפי שאנו מבקשים מכם לעשות. האם תוכלו לראות את הדברים בדרך הזו? האם תעזבו כאן זהב או מלח? זו שאלת היום. אני יודע את התשובה. כי אני רואה את הזהב בכולכם. וכך הוא הדבר. קריון.

ובנימה אישית,

"נשמתי היא להבת הזהב הנצחית. כבר הלבשתי אותה בכל בגדי הקבצנים והמלכים, בכל העידנים. כדי להסתירה מעצמי, ובעיקר מאחרים. והרוח הנושבת בעורקי עברה וניקתה את אבק הכוכבים מעלי, והגשם הבריק בכל פעם מחדש את מהותי עד שנגלתה לעיני כל תמציתה הפשוטה, ללא מלבוש או כסות. ללא תופים ומחולות, רשרוש הפעמונים בשמלתה הפך אף הוא לנשימה אחת רכה, זכה ואינסופית כמו ניצוץ נשמתה אשר ידע כי לא כל הנוצץ – זהב הוא". נשימת בראשית.

וברקע כבר מתנגן לו שיר, שכאילו נכתב לכל הנשמות בעולם. " ללכת שבי אחרייך, אל המקום שיאיר לי זיו פנייך. עם זכרונות שלא אשכח, אני אמשיך לאהוב תמיד אותך. שירים שנכתבים עלייך, לך ינגנו את כל סיפור חייך. על השנים אשר נלך.....להגשים את משאלות ליבך".

שבת שלווה, רחלי

רחלי גנון – מאסטר-הילר מהמקור היצירתי


כל הזכויות שמורות לרחלי גנון

Created by GoWeb